לפני כשנה הגיש גבר תביעה לגירושין וכחודש וחצי לאחר מכן, תבעה האישה את כתובתה שסכומה עומד על 500 אלף שקלים. באופן מהיר יחסית הוכרעה סוגיית הפרידה בין הצדדים ונקבע מועד לסידור גט, אלא שהדיונים בעניינה של תביעת האישה הוסיפו להתנהל, גם לאחר הגירושין.
לאורכו של ההליך טענה האישה באמצעות עו"ד מיטל אביקסיס, כי במשך שלוש שנים בגד בה בעלה עם בחורה צעירה, אותה הכיר במקום עבודתו ואף נהג לבקר בביתה, גם בשעות הלילה. עוד הדגישה האישה כי העובדה שמיד לאחר הגירושין עבר הגבר להתגורר עם אותה בחורה, מלמדת על כך שהקשר ביניהם היה אינטימי. בכדי להצדיק את תביעתה למימוש הכתובה, טענה האישה כי בעלה סירב לקיים עמה יחסי מין תוך העלאת תירוץ לבעיה רפואית, כאשר הסיבה בפועל הוא הקשר שניהל עם אותה צעירה. כמו-כן, סיפרה האישה כי בעלה לשעבר השפיל אותה, אמר שהוא לא נמשך אליה ואף כינה אותה במילות גנאי דוגמת "שמנה" ו"מסריחה". עקב התנהגותו זאת, פנתה האישה לבית הדין בבקשה שיוציא צו למניעת כניסתו של הגבר לדירת המגורים המשותפת לבני הזוג.
עו"ד אביקסיס סיכמה את טיעוני מרשתה וציינה בפני הדיינים, כי על אף שמרשתה זכאית לקבל סכומים על-סך מאות אלפי שקלים במסגרת איזון המשאבים של הצדדים, יש לנקוט במקרה זה במדיניות של "כפל מבצעים". המשמעות היא שיש למעשה לפסוק לטובתה את מימוש מלוא סכום כתובתה, בפרט נוכח העובדה שזכויות רבות יהיו בנות מימוש רק בגיל פרישה של בעלה לשעבר.
הגבר, באמצעות עו"ד דפנה לביא, הכחיש כי היה לו קשר אינטימי עם הבחורה הצעירה שעבדה עמו. לטענתו, בזמן שהיה נשוי התנהל בין השניים קשר חברי קרוב ולא מעבר לכך. עוד טען, כי ראיות שהציגה האישה, לפיהן מיקום המכונית המשפחתית נמצאה בקרבת מקום מגוריה של הצעירה, אינן רלוונטיות היות והאישה היא שעשתה שימוש בכלי הרכב באותם מועדים. לדבריו, אשתו לשעבר קיימה קשר אינטימי עם גבר זר. על-מנת שתוכל להמשיך עמו את מערכת היחסים, ארזה את כל חפציו של הגרוש בשקית אשפה, והורתה לו לעבור להתגורר אצל אמו.
לטענת הגבר, בשלב בו נדחתה בקשתה להרחיקו מדירת המגורים המשותפת, הגישה האישה תלונה שהביאה להוצאתו מהבית והחלה במסע ניכור והסתה של הילדים המשותפים, כלפי אביהם.
לבסוף טען הגבר, כי האישה מקבלת מחלקו מאות אלפי שקלים במסגרת הליך האיזון ולפי-כך, אין מקום לשנות מהמדיניות של "אין כפל מבצעים".
זה המקום לציין כי לכתובה ישנה משמעות חוזית והסכמית מחייבת. מדובר בשטר המעיד על התחייבות הבעל כלפי האישה ערב עמידתם תחת החופה ולמעשה, הכתובה נועדה להגן על הנשים היהודיות. ביו היתר אמורה הכתובה למנוע מצב בו הבעל ימהר לגרש את אשתו, ללא סיבה מוצדקת. הנחת המוצא היא שהבעל יחשוב פעמיים בטרם יגרש את אשתו, היות וייזכר שעליו לשלם לה סכום כסף בלתי מבוטל. בדרך-כלל מחייב בית הדין הרבני את הבעלים בחלק יחסי מהסכום המקורי המצוין בכתובה, וגם זאת רק לאחר בחינה מדוקדקת לקביעת מי מהצדדים גרם לגירושין.
ובחזרה למקרה המתואר: בסיומו של ההליך, דחה בית הדין הרבני בפתח-תקווה את תביעת האישה למימוש כתובתה (28.11.20). בפסק הדין כתבנו הדיינים, הרב אברהם מייזלס , הרב בנימין לסרי והרב נחמיה נשר, כי הם קיבלו את טענות עו"ד לביא, ובין היתר, כי אין מקום לחרוג מהמדיניות המקובלת בבתי הדין לפיה אין "כפל מבצעים". במילים אחרות: במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים, על הגבר להעביר לאישה זכויות בשווי מאות אלפי שקלים, לכן היא לא תקבל את סכום הכתובה בנוסף.
"לא הוכח באופן ברור מי הוא האשם בגירושין, לאור הטענות ההדדיות", נימקו הדיינים את החלטתם. "מהתרשמות בית הדין במהלך הדיונים, נוצר לבית הדין ספק גדול מי הוא הגורם לפירוד בין הצדדים, ומי האשם האמיתי בפירוק הבית. לאור הספק האמור, אין מקום להורות על חיוב נוסף למרות התחייבות האיש בכתובה".
*גילוי נאות: עו"ד דפנה לביא מרכזת תוכן במדור המשפחה של אתר "פוסטה".
