ב-7 באפריל 2020 הותר לפרסום כי הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד אזרח ישראלי בן 53, בטענה שבא במגע עם סוכן חוץ. כתב האישום ייחס לנאשם גם גילוי החלטה לבגוד, מסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, השמדת ראיה, איסור הלבנת הון ושיבוש מהלכי משפט. כעת, בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד הוצג הסדר טיעון ונגזר דינו של הנאשם.
לפי כתב האישום המקורי שהוגש על ידי עו"ד תומר שטינברג, במהלך שנת 2018-2019 היה הנאשם בקשר בפייסבוק עם אזרח לבנוני בשם חאלד ימאני. במסגרת הקשר נפגשו השניים בדנמרק באפריל 2018, ובהמשך בפריז בספטמבר 2018. במהלך המפגש בפריז אמר חאלד לנאשם כי הוא מתווך מטעם גורמי מודיעין וביטחון באיראן, שמעוניינים ליצור קשר עם הנאשם ולשתף עמו פעולה בחשאיות.
לאחר הסכמת הנאשם, חאלד צייד אותו במכשיר הצפנה, הסביר לו כיצד לתפעלו והורה לו ליצור קשר עם הגורמים האיראניים באמצעות המכשיר לאחר שובו לישראל. לאחר שובו ניסה הנאשם ליצור קשר עם הגורמים האיראנים, ללא הצלחה. בשל כישלונו פנה לחאלד בהפייסבוק, ועדכן אותו שלא הצליח לתפעל את המכשיר. חאלד ניסה להסביר לו, אך הנאשם שחשש לנוכח התכתובת, השליך את מכשיר ההצפנה לביוב ושרף פתקית עליה רשם את כתובת הדואר האלקטרוני דרכה אמור היה להעביר את המסרים המוצפנים לאיראנים.
לפי האישום השני, במהלך פברואר 2020 היה הנאשם בבודפשט בהונגריה ובשלושה מועדים שונים נפגש בתיווכו של חאלד עם שני אנשים נוספים שהציגו עצמם כנציגי מנגנוני ביטחון של איראן. במהלך המפגשים מסר לאיראנים מידע רב ושוחח עימם על סוגיות שונות, בכוונה לסייע לאיראן במאמציה לפגוע בישראל, בדרך של איסוף מידע מודיעיני, ביטחוני, מדינית, אזרחי, חברתי ותקשורתי.
במסגרת המפגשים סיכמו הנאשם והאיראנים על המשך קשר חשאי עם שובו של הנאשם לישראל, באמצעות מכשיר הצפנה שהועבר לו באחד המפגשים. סוכם כי לאחר שובו יידרש הנאשם לסייע לאיראנים במספר מישורים, ביניהם באמצעות חיווי דעה על מגויסים פוטנציאליים נוספים ומסירת מידע מתוך ישראל. בנוסף, האיראנים העבירו לנאשם 5,000 יורו עבור כיסוי הוצאות נסיעתו וכן עבור כיסוי הוצאות עתידיות במסגרת הקשר עם האיראנים.
עם שובו לישראל המיר הנאשם את הכסף לשקלים בטול-כרם, בין היתר במטרה להסתיר או להסוות את מקורו. בהמשך, במרס 2020, ניסה פעמיים להעביר מסרים לאיראנים בהתאם להוראות שקיבל במהלך המפגשים. באחת הפעמים הבחין שקיבל הודעה מוצפנת מהאיראנים וניסה לפצחה במכשיר ההצפנה, ללא הצלחה. בהמשך נעצר על ידי המשטרה. סמוך לאחר מעצרו ניסה לשבור מתקן החסן נייד (Disk On Key) וניסה להעלים מתאם החסן נייד שבהם השתמש לצורך קיום הקשר המוצפן.
סנגוריו של הנאשם – עורכי הדין פאדי בראנסי ואמני אברהים – הציגו לפרקליטות קשיים ראייתיים שונים. בין היתר טענו הסנגורים כי לפי החוק מפגש עם סוכן זר אינו אסור, אם יש לכך הסבר סביר. כמו כן, מעבר לתיעוד חזותי של אחת הפגישות, אין תיעוד של פגישות אחרות שיוחסו לנאשם.
הפרקליטות, מצדה, העדיפה שלא לחשוף ראיות חסויות רבות, ולכן בשילוב טיעוני הסנגורים הסכימו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן שבו הורשע הנאשם בעבירה של מסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. במסגרת ההסדר הפרקליטות הגבילה עצמה לדרישת עונש של שמונה שנות מעצר, בעוד שההגנה היתה חופשית בטיעוניה לעונש.
במסגרת הטיעונים לעונש, הפרקליטות טענה כי מדובר בפרשיית ריגול חמורה, והדגישה את כמות המפגשים עם גורמים איראניים, את טיבו והיקפו של המידע שמסר הנאשם, את מודעותו לתפקידם של אותם גורמים ואת הכוונה לסייע להם לפגוע בישראל. כמו כן ציינה הפרקליטות כי הנאשם לקח חלק אקטיבי ביותר במסגרת המפגשים ומסר מידע רב.
הסנגורים טענו מנגד כי העונש לו עותרת הפרקליטות חמור ביחס למקובל. עוד נטען כי לא הוכח שאיראן אויב מסוכן או עוין יותר עבור ישראל ביחס למדינות אחרות או ארגוני טרור, ולכן אין להחמיר עם הנאשם. בנוסף נטען כי התשובות שמסר הנאשם לאותם גורמים לא כללו מידע סודי או מסווג, אלא מידע שטחי ביותר שנגיש לכל אדם. לפיכך עתרה ההגנה להסתפק בתחתית מתחם הענישה, שצריך לנוע לטענתה בין שלוש לשבע שנות מאסר.
השופטים רות לורך, דבורה עטר ועמי קובו התחשבו בעברו הנקי של הנאשם, וגם בנסיבותיו המשפחתיות – אשתו נפטרה במהלך מעצרו וילדיו נותרו ללא הורה שמתגורר עמם.
מנגד סברו השופטים כי הענישה צריכה להרתיע. לבסוף, גזרו על הנאשם שבע שנות מאסר שיחושבו מיום מעצרו במרס 2020, לצד מאסרים מותנים וקנס של 20 אלף שקל.
