בשעות הלילה המאוחרות של ה-11 באוגוסט נמצאה גופתה של צעירה באחד מהכוכים האלה ברחוב ארלינגר שבמתחם התחנה המרכזית הישנה אשר מתפקדים כבר עשרות שנים כבתי בושת, וממשיכים לפעול באין מפריע למרות כניסתו לתוקף של החוק לאיסור צריכת זנות בשנת 2020.
מתברר, שלאחרונה הכוכים העלובים האלה מהם מבצבצים במהלך רוב שעות היממה דמויות של עובדות זנות עלובות עוד יותר, צעירות שדופות וזקנות אומללות, משמשים בשעות הלילה בעיקר כתחנות לממכר סמי רחוב – תערובות של אמפטימינים וממריצים כימיקלים למיניהם אותם מעשנים ו/או מזריקים מאות הלקוחות, אולי אלפים.
מדובר בכספומטים שנשלטים על ידי פועלים של ארגוני פשע מהחברה הערבית בכל רחבי הארץ, אשר מייצרים את תערובות סמי הזבל במעבדות הפרימיטיביות שלהם אי שם ומשנעים עשרות אלפי מנות לדרום תל אביב. כאן, האבקות נטולות הערך הופכות לזהב על חשבון הנרקומנים שמלקטים כספים בכל שעות היום והלילה מעוברי אורח ברחובות ובצמתים, ומעבודה בזנות.
"בחדרים האלה בקומת הקרקע של רחוב ארלינגר יש לפחות שני כספומטים של סמים שמשרתים מאות נרקומנים, ומשמשים גם כבתי בושת המייצרים הכנסות לעובדות זנות נרקומניות, כספים שהולכים באופן ישיר לארגוני פשע ערבים שהשתלטו על כל מתחם התחנה", אומר ל"פוסטה" מוטי כץ, פעיל חברתי ומנהל קבוצת הפייסבוק "דרום תל אביב בקריז".
כץ ו-50 מחבריו הגישו בחודש אוגוסט עתירה נגד ראש עיריית תל אביב רון חולדאי והעירייה, ונגד השר לביטחון הפנים עמר בר לב והמשרד בראשו הוא עומד, על אוזלת ידם בהסרת מחדלי הזנות והסמים בדרום העיר. "באחד המקומות בחורה צעירה מתה בתוך בית הבושת רק לאחרונה, ואף אחד לא הגיע כדי לחקור את האירוע, ואולי לנצל את ההזדמנות כדי להוציא צו סגירה למקום, לעסק הזה", אומר כץ בסוג של תסכול.
המנוחה היא ניקול בוזורה מבאר שבע במקור, שגופתה נמצאה בשעות הבוקר המוקדמות בנסיבות טראגיות במקום הכי נמוך בתל אביב.
אחת מחברותיה, עובדת זנות אשר מתגוררת בשכונה מוכת הגורל, נפגשה עם "פוסטה" והביעה השתוממות על חדירת הסמים הקשים לחדרי העבודה, "עד היום לא זכור לי מקרה שבו אישה שעבדה בזנות בתחנה הישנה מתה ככה בתוך מקום העבודה שלה".
אינספור כתבות פורסמו לאורך השנים על הפשיעה במתחם התחנה, התנקזות העובדים הזרים אליו, החמארות הקולניות, תחנות הסמים, הזנות – רחוב ארלינגר ורחוב פין הסמוכים זה לזה מככבים במרביתם. חרף מהלכים הרבים של המשטרה יחד עם עיריית תל אביב ומשרדי ממשלה שונים, לנקות את המתחם באמצעות פרויקטים של פינוי בינוי, מרפאות סמים ומקלטים לעובדות זנות ודרי רחוב, אפילו הקמת תחנת משטרה בלב המאפלייה, התופעה אינה שוכחת.
באחד מבתי הבושת אשר פועלים בגלוי והפכו לכספומטים של סמים, נשים עובדות בזנות ובמקביל משתמשות ללא הפסקה בסמי הרחוב, הן מקצרות את הדרך למנה הבאה כאשר הן הופכות בעצמן לזבניות בכספומט בו הן פועלות בשירות הפועלים של ארגוני הפשע המציפים את מתחם התחנה. אחת מאותן נשים היתה ניקול, שמתה בנסיבות שעוד לא נקבעו רשמית בגיל 22 בלבד.
מאיר אליאל רבינוביץ', תושב השכונה ואחד מהשותפים להגשת העתירה לבג"צ מגדיר את בתי הבושת כמחוללי פשיעה. "מחולל פירושו שבית הבושת הוא מקום המעודד התרחשות של שידול לזנות, מכירת סמים וכמובן אלימות". תושבים בשכונה ונשים העוסקות בזנות טוענים כי המשטרה והעירייה מעלימות עין. "לכולם נוח ששכונת נווה שאנן משמשת חצר אחורית של העיר תל אביב", אומר כץ ומפנה ל-36 עמודי העתירה היוצאת נגד "אוזלת ידן הקיצונית והבלתי סבירה בעליל של הרשויות בטיפול בפשיעה בשכונה".
העתירה נגד "תיירות הפלילים"
העתירה הוגשה באמצעות עורכי הדין חגית בלייברג, רועי פדל, רימון גן-עד מיה, ממשרד גולדפרב זליגמן, ובאופן נדיר יחסית לימים אלה של החלשת "זכות העמידה", השופטת יעל וילנר מבית משפט העליון לא דחתה אותה על הסף אלא הורתה לרשויות להגיב בתוך 60 יום על העתירה.
העותרים מכנים את התופעה כ"תיירות הפלילים", ופורסים טענות קשות להזנחה והיעדר משילות בשכונה. "עתירה זו עוסקת בהתנהלות חריגה, פסולה מחמת אפליה… בחצר האחורית של תל-אביב-יפו במסגרת מחדל המתמשך על פני שנים… אין דין ואין דיין, איש הישר בעיניו יעשה. כתוצאה מהפקרות שלטונית והיעדר משילות בנווה שאנן, מציאות חייהם של התושבים בלתי נסבלת ומפלה לרעה אל מול יתר תושבי המדינה, וכשלעצמה אינה מאפשרת תנאים בסיסים של חיים בכבוד ובביטחון. זו תוצאתה של מדיניות מכוונת של הרשויות אשר בוחרות להכיל, בהסכמה ולמצער בעצימת עיניים".
עוד נטען בעתירה: "ברחובות נווה שאנן מתבצעות מידי יום ולאור היום עבירות פליליות קשות רבות. סחר בסמים קשים, סחר בנשים, סרסרות, שידול לזנות, הטרדות מיניות ותקיפות מילוליות ופיזיות, הימורים, אלימות ואירועי ירי חדשות לבקרים, זו מציאות החיים… גורמים עברייניים רבים ומחוללי פשיעה – בתי בושת, תחנות לממכר סמים קשים, חמארות לא חוקיות ובתי הימורים".
בעתירה יש התייחסות גם לנושא בתי הבושת המשמשים כספומטים של סמים. "בנווה שאנן פועלים כעסק לגיטימי לכל דבר ועניין כ-30 בתי בושת הממוקמים בכתובות ידועות בקומות קרקע הפונות לרחובות ראשיים.. מיקומם הקבוע ידוע היטב לרשויות… מפעיליהם כלל לא מנסים להסתיר או להצניע את הפעילות העבריינית… הדברים תוארו בוועדת הפנים של הכנסת על ידי חברי כנסת שסיירו במתחם… גם אין חולק בדבר ההיקף העצום של התלונות והדיווחים לרשויות בדבר פעילותם של בתי בושת והתחנות לממכר סמים קשים".
העותרים פורסים בנספחי העתירה כתובות מדויקות של 11 בתי בושת. "ניתן לראות כי מדובר ברחובות מרכזיים, וכי בתי הבושת פועלים גם לאור היום ובריש גלי… לא ברור כיצד במסגרת המלחמה באלימות ובפשיעה במגזר הערבי בוחרת משטרת ישראל לאפשר לחמולות הפשע להפוך שכונה בלב תל אביב למקור הכנסה המפרנס את שרשרת הפשיעה ברחבי הארץ… לא יעלה על הדעת שבתי בושת וחמארות יפעלו באין מפריע בלב תל אביב, מבלי שינקטו נגדם הליכים מנהליים.
"היכולת 'ליהנות' משירותי בית בושת פומבי ברחוב מרכזי, עם תחנת סמים קשים צמודה, להשתמש בסמים קשים בפרהסיה ולהיכנס למסבאה בלתי חוקית או להמר במידת הצורך, זו פריבילגיה הייחודית רק לבאים בשעריה של שכונת נווה שאנן".
קסם סימון, תושבת השכונה אשר נמנית על העותרים, מציינת בשיחה עם "פוסטה" את הקשר בין סחר בנשים לסחר בסמים. "הרבה פעמים בבתי הבושת עובדים סרסורים שגם מוכרים סמים. מי שמרגיש נוח לסחור בנשים יכול להרגיש בנוח לסחור בסמים. בתור מי שמסתובבת ברחוב ארלינגר, התחושה היא שזו לא זנות נקיה, אלא תחלואה נלווית, סמים, אלימות, זבל".
אחד העותרים מספר על אחת הדמויות הדומיננטיות במתחם אותה הוא מכנה, ה"מדאם" שאחראית על בית הבושת המדובר. לטענתו, המדאם אשר עונה לשם ל', אחראית גם על הסחר בסמים. "בית הבושת הזה נשאר פתוח ואף אחד לא סוגר אותו בצו מנהלי גם לאחר שניקול מתה", אומר כץ. "האם בעיריית תל אביב היו מוכנים שכמה מאות מטרים מכאן בשדרות רוטשילד או רחוב בוגרשוב יפעלו בתי בושת וכספומטים של קראק?".
בסיור שעשינו ניתן לראות את שגרת בית הבושת והכספומט המדובר, בשעות הלילה צולמו עשרות צרכני סמים נכנסים לבית הבושת וקונים שם סמים.
ניקול לא רצתה לעצור
"ניקול השתמשה בהרבה סמים, קריסטל, מדבקות מורפיום", מספרת מיכל, עובדת זנות שהכירה מקרוב את ניקול אך מבקשת להדגיש כי היא והבנות שעובדות איתה אינן משתמשות בסמים. "היא לא מתה בגלל שהרביצו לה, היא מתה כי היא היתה משתמשת חזק. היו לה כמה ניסיונות גמילה, כל מיני גורמים ניסו לשקם את ניקול, אבל היא ברחה שוב ושוב, לא רצתה להיגמל. אף אחד לא כפה עליה להשתמש. הייתי מתחננת בפניה שתצא מזה, אבל לא היה עם מי לדבר.
"אולי אם היא היתה בסביבה אחרת עם אנשים נורמטיביים אז דברים היו אחרת, אבל היא היתה בסביבה שבה כולן משתמשות. היא סיפרה שגם בת משפחה שלה היתה משתמשת, אז כשגדלים בבית ורואים את משתמשת בסמים, מה אפשר לעשות?".
עכשיו מיכל נפרדת מניקול: "ידעתי שהיא תמות מסמים. היא היתה נראית זוועה. הייתי רואה אותה לפעמים במצלמות אצלנו שהיא משתמשת. היא כל הזמן היתה משתמשת ולא היתה מפסיקה דקה. כל הכסף שהרוויחה הלך על סמים. אני מדברת מתוך כאב לב. יום לפני שהיא מתה היא חיבקה אותי חזק ואמרה לי, 'אני הכי אוהבת אותך בעולם', כאילו ידעה שהיא הולכת למות".
תגובות
אירה בוזורה, אמא של ניקול, מודעת היטב לחיים הקשים שבתה הידרדרה אליה, כבת לעולים חודשים שאינה מוכרת רשמית כיהודיה. בשיחה עם "פוסטה" היא מספרת על החבר שדירדר אותה לשימוש בסמים, דר רחוב מבאר שבע במקור שנטש אותה שוב ושוב, "הוא הסיוט של החיים שלנו", היא אומרת. היא גם מספרת על חבר ערבי מבוגר ממנה שמת ממנת יתר, מול עיניה, ובני משפחתו האשימו אותה במותו, ונשבעו לנקום בה.
לטענת האמא, הבת שלה נרצחה ולא מתה ככה סתם, לדבריה בעלת המקום ספרה לה כי סמוך לשעה ארבע לפנות בוקר ניקול בקשה ממנה הלוואה כדי ליסוע הביתה, ויש גם תיעוד כי היא נכנסה לאותו בית בושת סמוך לשש בבוקר עם אדם לא מזוהה.
לדברי האמא, חוקרי המשטרה בתל אביב התייחסו באדישות למותה של ניקול, ומיהרו להגדיר אותה כמי שמתה ממנת יתר כדי לחסוך בעבודת החקירה. לדבריה, אחרי שכוחות ההצלה אספו את גופתה הם לא טרחו אפילו לסגור את המקום, ועד היום לא התקבל במשפחה הדו"ח הפתולוגי.
"אני מדברת כדי שלא יקרו מקרים כאלה לעוד בנות כמוה", אומרת אירה, "ניקול היתה ילדה שגדלה ללא שהיה חסר לה דבר, טיילנו לחו"ל, היה לה בית חם, סבתה שאוהבת, היא עצמה אהבה מאוד את החיים אפילו שהיתה משתמשת בסמים. מותה של ניקול מצער מאוד מלא אנשים שנורא אהבו אותה, היא היתה בחורה עם המון חן וחמלה, מלאה בנתינה ועזרה לחלשים ממנה, ים של נתינה היתה לה. היתה מביאה לי בעלי חיים חולים ונטושים מהרחוב שנציל אותם ונמצא להם בתים. היא נסתה לנסות להשתלב בישראל, הכירה בחור דתי בירושלים ותכננה להתגייר, אבל בסוף חזרה לחבר הזה שלקח אותה לרחובות תל אביב. המון פעמים הגעתי לשם לחפש אותה, זה לא עזר".
מעיריית תל אביב-יפו מסרו את התגובה הדלה הבאה: "הסמכות למתן צווי סגירה לבתי בושת נמצאת בידי המשטרה, ויש לפנות אליה לתגובה".
ממשטרת תל אביב נמסר בתגובה: "מיד עם קבלת הדיווח במשטרה אודות המקרה (מותה של ניקול), נפתחה חקירה המתנהלת בימים אלו, במהלכה יבוצעו כלל הפעולות הנדרשות במטרה להגיע לחקר האמת".
עדכון (25 נובמבר)
לאתר "פוסטה" נודע כי בדו"ח ביניים של המכון לרפואה משפטית באבו כביר מראים הממצאים כי בגוף של ניקול בוזורה נמצאה כמות גדולה של קוקאין. דו"ח סופי טרם הוגש.
עיריית תל אביב – אם מישהו היה פותח מקום כזה ברמת החייל גם אז הייתם עונים ככה? פחדנים!