שעה לפני הדיון בעתירה של האסיר ליאל שיינר נגד הפסקת השתתפותו בתוכנית שיקומית לטיפול בהתמכרויות והעברתו מאגף טיפול בכלא חרמון לאגף של אסירים מסוכנים בכלא שאטה, נראה מחזה סוריאליסטי מול כלא צלמון – המקום בו התקיים הדיון בעתירה.
בכניסה לכלא, האב יואב שיינר, שמוגדר כבר כ"אבי האסירים", מחוזק בעשרות אנשי ברסלב, הפגינו נגד השרירותיות של שירות בתי הסוהר.
ההפגנה התקיימה כ-50 מטר בלבד מחומות בית הסוהר, כאשר מסביב לשיינר ולמפגינים יגו לא פחות מעשר ניידות "נ נח נחמן מאומן" אשר השמיעו מוסיקה מרמקולי ענק.
חסידי ברסלב שהגיעו עם שיינר רקדו מול בית הסוהר, לחיזוק הרוח והאמונה, ואחד החסידים אף תקע בשופר גדול.
"באנו ליום הזדהות עם האסירים", נאם יואב שיינר ודבריו נשמעו היטב בערכת ההגברה. "בשנת 2023 אנחנו נתקן את העוולות כאן, בחצר האחורית של המדינה. אנחנו רוצים לפעול לתיקון המעוות בשירות בתי הסוהר… זו רק יריית הפתיחה… אם אצטרך אגיע לכל מקום. היום אנחנו עדיין בצוות מצומצם, כי הבטחתי לקמב"ץ משטרת טבריה שנתן את הרשיון להפגנה שיהיו רק 100 איש ליד הכלא, אני מכבד את חוקי המדינה ובתי המשפט, אבל למחאות הבאות יבואו 300 ואף יותר, אנחנו יוצאים למאבק ציבורי ומשפטי".
שיינר תיאר כי מאז הועבר בנו מכלא חרמון השיקומי לכלא שאטה, הופסקו ביקורי המשפחה הפתוחים וליאל שיינר אינו יכול לחבק את בנו בן השנתיים, "המגע בינהם מתקיים רק מאחורי זכוכית מפרידה, מה הוא כבר עשה הבן הזה שלי?".
המפגינים בתגובה פצחו בקריאות "בושה, בושה, בושה", בנוסח מפגיני המחאה בתל אביב. קולות השופר, המוזיקה והרמקולים על גבי רכבי ה"נחמנים" חדרו את החומות ונשמעו היטב על ידי האסירים בתוככי הכלא, כפי שיעיד אחד מהם בהמשך.
האירוע מחוץ לכלא הסתיים, וכתב "פוסטה" נכנס לבית הסוהר יחד עם שיינר האב ועם עורכי הדין אליעד שרגא ושי שורר, לדיון של בית המשפט המחוזי בעתירת האסיר – שנערך בתוך כלא צלמון. בשונה מבית משפט "רגיל", שמחוץ לחומות הכלא, שב"ס איפשר את כניסת עיתונאי "פוסטה" בתנאי שיפקיד את הטלפון והמצלמה בכניסה.
אפרופו טלפון, גם משיינר לקחו בכניסה את הטלפון, שעד אז לא הפסיק לצלצל ולקבל הודעות, רבות מהפניות הגיעו מאסירים שמבקשים סיוע בנושאים שונים, חלקן מתוך כלא צלמון.
השופט יוסף בן חמו הגיע לכלא לדון בעתירת שיינר הבן אשר שפוט ל-54 חודשי מאסר על עבירות סמים, כאמור, תוכנית השיקום שלו הכוללת שהות בקהילה הטיפולית בכלא חרמון הופסקה במפתיע על ידי שב"ס בתחילת החודש הראשון לתוכנית.
עו"ד שרגא, מעולמות המשפט המנהלי והבג"ץ, המוכר בכל בית בישראל בזכות פעילותו הציבורית במסגרת התנועה לאיכות השלטון, פתח ונשא דברים במשך שעה ארוכה. "שב"ס מנצל את כוחו הרב ורומס את זכויות האסיר בהחלטה שרירותית לקטיעת תוכנית שיקומית בתחילתה והעברת העותר (ליאל שיינר) מבית סוהר בעל אופי טיפולי מובהק לכלא עם אסירי עולם", אמר עו"ד שרגא, "כל האירוע לא היה מתרחש אלמלא ניסיון שב"ס לפגוע באביו של העותר המכונה 'אבי האסירים', מי שמסייע לאסירים רבים שנמצאים בבתי הסוהר בשמירה על זכויותיהם. פעילותו של יואב שיינר לא נושאת חן בעיני שב"ס אז הם סוגרים חשבונות באמצעות בנו.
"מר שיינר מלווה אסירים, פועל למען שיקום, עורך הפגנות ליד בתי כלא עקב פגיעה בזכויות אסירים, מנהל קמפיין תקשורתי ושב"ס מוטרד מפעילותו, אבל בחברה דמוקרטית מותר לעשות את מה שהוא עושה מבלי שבנו האסיר ישלם מחיר על פעילות אביו", הדגיש עו"ד שרגא. "להפסקת הטיפול בחרמון והעברתו מהכלא של ליאל אחרי שלושה שבועות בלבד אין עילה ואין הצדקה אמיתית, כאן נכנסים לממלכת השיקולים הזרים… תהליכי השיקום חשובים לא רק לעותר ולמשפחתו, הם חשובים גם לחברה שאליה הוא עתיד לחזור…".
"במשך שנה בה היה עצור בכלא צלמון הסמוך (במהלך משפטו) ליאל עשה הכנה לטיפול ונמצא ראוי ומתאים להתחיל תוכנית שיקומית בחרמון משום שכל חוות הדעת לגביו היו חיוביות", המשיך עו"ד שרגא, "פתאום אחרי שבועיים וחצי בחרמון, מאסיר עם אופק שיקומי שניתן לסמוך עליו, הוא 'הופך לאסיר מסוכן' שמעבירים לכלא שמור, לאגף 5 בשאטה עם אסירי עולם פליליים בדרגת סיכון גבוהה? אי אפשר להטיל סנקציה כל כך קיצונית, מבלי לנמק. לרשות יש חובה לנמק החלטות כאלה".
בקריצה לתוכניות הממשלה להפיכה המשפטית וביטול "עילת הסבירות" כעילה משפטית שניתן לדון בה, הוסיף עו"ד שרגא: "זו כנראה אחת הפעמים האחרונות שנוכל לטעון שיש חוסר סבירות קיצוני בהתנהלות שב"ס המחייב ביטול ההחלטה".
בשלב זה השופט בן חמו שאל האם ההגנה מסכימה שהוא יעיין בחומר הסודי, שלטענת שב"ס מצדיק את הדחת האסיר מההליך הטיפולי והעברתו לשאטה. עו"ד שרגא הודיע שהוא מתנגד, משום שיום לפני הדיון שב"ס מסר כבר תגובה מעודכנת. תחילה טענו בשב"ס שיש שתי ידיעות מודיעיניות מתקופת שהייתו של ליאל שיינר בחרמון, אולם בתגובה השנייה ערב הדיון, ביקש שב"ס להציג לשופט ידיעות מודיעיניות נוספות. לטענת הארגון, המידע יצביע כביכול על "התנהגות ופעילות שלילית (בצלמון) טרם העברת העותר לחרמון". שב"ס טען כי המידע יוכיח כביכול שטענת הסנגורים כי התנהגות האסיר מופתית מתחילת המאסר "אינה נכונה".
עו"ד שרגא הדגיש כי מדובר בהשחרה לא רלוונטית, כי המידע המודיעיני שנצבר כשליאל שיינר היה בצלמון לא מנע את העברתו למחלקה הטיפולית בחרמון, מה שמוכיח כי מדובר במידע חסר משמעות, ובוודאי שהוא אינו קשור להחלטה על העברתו מחרמון לכלא שאטה וביטול התוכנית השיקומית. עובדה היא שגורמי שב"ס סברו בעצמם שהאסיר ראוי לאמון ולתוכנית בכלא חרמון, כך שמידע קודם אינו רלוונטי וגם לא קשור להחלטה שבמחלוקת.
בשלב זה התעוררו חילוקי דעות בין עו"ד שרגא לעו"ד שורר. שרגא בא מעולם העתירות המנהליות, הציג שורה מרשימה של נימוקים למניעים זרים, והוסיף הילת "מנהל תקין" כחלק מהמוניטין שלו, אך זו עתירת אסיר ראשונה בה הופיע לפי עדותו.
עו"ד שורר בא מהעולמות הפליליים כסנגור ותיק ומנוסה, הוא בקיא בעתירות אסיר וייצג גם את ליאל שיינר בתיק הפלילי. עו"ד שורר הסביר כי אם ההגנה תתנגד להגשת החומר המודיעיני לעיון השופט, הפסיקה מנבאת שבכך "תסתיים העתירה" וגורלה נגזר להידחות.
שני הסנגורים ביקשו הפסקה להתייעצות. עו"ד שרגא סבר כי הסכמה להגשת החומר המודיעיני רק תגרום לזיהום ההחלטה שתתקבל, משום שהידיעות ששב"ס מבקש להציג לשופט אינן רלוונטיות.
עו"ד שורר מנגד, עמד על דעתו כי רק הגשת המידע המודיעיני לעיון השופט תותיר סיכוי לעתירה, אולם דרש כי ההגנה תקבל תמצית רחבה יותר של המידע.
אחרי שתי הפסקות לטובת התייעצות הסנגורים, השופט בן חמו סייע לקבלת ההחלטה כשהבהיר כי דבריו של עו"ד שורר תקפים, כך שהתנגדות לכך שהחומר החסוי יוגש לעיונו של בית המשפט – אכן צפוי להיזקף לחובת ההגנה.
בהמשך לכך, עו"ד שורר ביקש שהשופט יערוך הבחנה בין שלוש ידיעות מודיעיניות שלפי שב"ס התקבלו כאשר ליאל היה בצלמון, קודם העברתו לתוכנית הטיפולית בחרמון, לבין שתי הידיעות המודיעיניות, שלטענת שב"ס התקבלו בכלא חרמון.
מאחר שהשופט רמז/הבהיר כי הוא מעוניין לעיין בכל החומר (ויזקוף סירוב לחובת ההגנה), ביקש עו"ד שורר להוציא "מתוק מעז" (לחלץ את החיוב) והבהיר כי הידיעות הרלוונטיות הן אלה שהתקבלו בזמן השהייה בחרמון בלבד – וליאל היה שם בסך הכל שבועיים וחצי טרם העברתו.
הידיעות הקודמות לכך מצלמון, הבהיר עו"ד שורר, אמורות לסייע לשופט (שהתעקש לקבל גם אותן) לראות כי הידיעות מחרמון הן בבחינת מחזור וחזרה, הן חסרות תוקף וחסרות מהימנות.
גם עו"ד תאמר סעיד, שייצג את שב"ס בדיון, אישר למעשה ש"אין מחלוקת" כי המידע שעל בסיסו בוצעה ההעברה הוא רק הידיעות מחרמון, ואילו שלוש ידיעות אחרות ששב"ס ציין את קיומן בתגובתו השנייה לעתירה, והן מתקופה קודמת, נוספו רק כדי להשיב לטענה בעתירה המתוקנת כי התנהגות האסיר היתה חיובית תמיד.
עו"ד שורר תקף את נציג שב"ס: "אם התנהגותו לא היתה חיובית בצלמון, כיצד הוא התקבל למחלקה היוקרתית בחרמון? הנייר לא סובל הכל", אמר עו"ד שורר והוסיף דימוי מקורי: "כטייס, כשמטוס ממריא לא סוגרים לו את המנועים. העותר היה רק בתחילת דרך שיקום, רק קיבל כלים. הוא רוצה רק לעבוד ולהיות תחת מרות ומשמעת".
עו"ד שורר אמר כי אם שב"ס מתכוון לצרף ידיעות מודיעיניות גם משאטה, אחרי ההדחה מחרמון, "אז ברור שיהיו עוד 'ידיעות' כשיש תסכול שברון לב ואכזבה. זה ברור, כשהעותר ציפה להיות בחרמון".
שני הסנגורים הדגישו את ההשפעה ההרסנית גם על ילדיו של האסיר, הצעיר בן כמעט שנתיים. "כתוצאה מההעברה לשאטה, אין יותר 'ביקור פתוח'. ההבדל בין ביקורי משפחה בחרמון, לבין ביקורי אסיר בשאטה הוא ענק. בחרמון היה מגע ישיר. בכלא שאטה הביקור מאחורי זכוכית, אי אפשר לגעת בילד, אי אפשר לנשק, הבדל שמיים וארץ", אמרו הסנגורים, ועכשיו גם גרונו של שיינר האב נשנק בהתרגשות.
השופט בן חמו הודיע בסוף הדיון כי יבחן את המידעים וגם את בקשת ההגנה להרחבת הפראפרזות (תמציות) שקיבלה.
פסק הדין יינתן בימים הקרובים, או במילים אחרות,
המשך יבוא.
עדכון 2 יולי
שופט בית משפט המחוזי בנצרת יוסף בן חמו דחה את עתירת האסיר של ליאל שיינר ואת הטענה כי העברתו נבעה משיקולים זרים ומתוך נקמנות.
"החלטות להעברת אסירים ממתקן כליאה אחד לאחר, נמצאות בליבת שיקול הדעת של שב"ס ובית המשפט ייטה שלא להתערב אלא במקרים של חריגה ממתחם הסבירות", כתב השופט. "שיקום אסיר הוא חשוב ומרכזי. יחד עם זאת, זכותו של אסיר לשיקום אינה מהזכויות הבסיסיות כמו הזכות לחיים או כבוד. עצם ואופן הענקתה נתונים לשיקול דעת נציב שב"ס".
לדברי השופט "נראה על פניו לא סביר ששיקולי נקמנות באביו לא מנעו את שילוב האסיר בטיפול בכלא חרמון, אך גרמו את הפסקת שילובו לאחר שלושה שבועות". השופט סמך ידו על שתי ידיעות מודיעיניות שהתקבלו בכלא חרמון, וקבע כי "המידע המודיעיני שהתקבל מצדיק החלטה מנהלית מסוג זה, להעברתו של העותר לכלא אחר, שרמת השמירה בו גבוהה יותר".
