תיק שיינביין והחולייה החסרה

סמואל שיינביין היה אסיר מאויים שסבל מהתעמרות חוליית האוכל באגף חמש בכלא רימונים, ועל הרקע הזה טוענים אסירים כי הוא נדקר בבוקר היום בו מצא את מותו, כאשר היה בדרכו לנקמה בחולייה * מדוע לא נענש אחרי העבירה החמורה בחופשה האחרונה ומה מהות הקשר הקרוב בינו לבין קצין בכיר במתקן, מה שגרם לאסירים לתהות האם מדובר במודיעין או ברומנטיקה?    סמואל שיינביין במעצר לאחר הבריחה מארה"ב (צילום באדיבות דהפוסט) חקירת אירוע המוות של האסיר סמואל שיינביין מתבצעת על ידי שני צוותי חקירה מיוחדים, אחד על ידי מרחב שרון במשטרה, בפיקודו של סנ"צ בועז בלאט, והשני על ידי צוות בדיקה של שב"ס בפיקודו של גונדר נזיה זבטי. בעוד חקירת המשטרה צפויה להיות מדעית ומקצועית יותר, חקירת השב"ס מתמקדת בצד המינהלי והמבצעי, שם מבקשים להבין כיצד עבר האקדח של שיינביין את כל מנגנוני האבטחה שביטחון שב"ס ממונה עליהם. במשטרה ובשב"ס מתייחסים ברצינות רבה לחקירה אשר מתבצעת תחת מעטה מסתורין יחסית, כאשר במקביל למאמצים לאיתור ממצאים פורנזים ומחדלים בנהלים, שני הצוותים משקיעים מאמצים רבים באיסוף מודיעין מתוך אגף 5 בכלא רימונים. החוקרים מייחלים למוצא פיהם של אסירים, אם כי מתייחסים אל המידע המתקבל מהם בזהירות רבה. בהקשר זה אפשר לומר כי המידע שמתקבל ממרבית האסירים מצביע על מתיחות קבועה שהיתה בין האסיר המנוח שיינביין לבין חוליית חלוקת האוכל של האגף, אחד ממוקדי הכוח בכל אגף ובית סוהר. מרבית עובדי החולייה הם עבריינים מהמגזר הערבי, ובמקרה של אגף 5 ברימונים היא נשלטת על ידי עבריינים בכירים המזוהים עם ארגון פשע מיפו. מקורבי החולייה נהנים משפע מזון ובעיקר פירות וירקות טריים אשר נחשבים לתוצרת המועדפת ביותר בכלא, סממן לבריאות והישרדות אל מול המזון רווי השומנים והפחמימות. מנגד, שאר האסירים מקבלים את המנה הרגילה שלהם וכדי לקבל תוספת או הטבות אחרות הם צריכים להיות בעלי מעמד ולהפעיל את כל קסמיהם האישיים, או לבקש יפה ואף בהתרפסות שנענית בוולגריות ואפילו באלימות מילולית. שיינביין, אסיר ותיק ואאוטסיידר שמעולם לא הסתגל לחיים החברתיים בכלא, ובטוח שלא השתלב בהייררכיה, היה אחד מאלה שהאסירים באגף לא ממש אהבו, ואילו אנשי החוליה התעמרו בו בוולגריות, קללות ולגלוגים היו מנת חלקו היומיומית כמעט.    לשיינביין היתה תנועה חופשית בכלא רימונים ו"הסביבה" השכן בתא שיינביין התגורר בחדר אחד מספר שנים עם אסיר עולם, עבריין סמים מתל כביר שהורשע ברצח של חבר נרקומן (1994) באמצעות חבטות בצינור ברזל בראשו. מזה 20 שנה שהשכן לתא מרצה את עונשו ובשב"ס מסרבים לתת לו לצאת לחופשות, מאחר ונשיא המדינה טרם קצב את עונשו, אבל גם בגלל התנהגות בעייתית ואלימה. אסיר העולם הזה מנסה להשתלב בחיי הכלא ולהפגין מוכנות לשיקום, בין היתר הוא נעזר בשיחות ומפגשים עם אחד מבכירי הקרימינולוגים בישראל. הניסיונות האלה והמאמצים של הקרימנולוג לא הועילו לשנות את הקטלוג שלו בשב"ס, ועל הרקע הזה נכנס האסיר למצבי רוח קשים ודיכאונות. שותפו לתא, שיינביין, היה שם בשבילו, אם מתוך נתינה וחברות ואם כחלק מההגנה שאסיר העולם נתן לו. בשלושת החודשים האחרונים, מספר אסיר שהשתחרר רק לאחרונה, אסיר העולם התל אביבי נכנס לדיכאון ולא יצא מהתא בכלל. יותר מזה, באגף מספרים שהוא כל כך שקע בדיכאון שהוא גם לא יצא מהמיטה. שיינביין היה זה שדאג לכל צרכיו, בין היתר הביא לו את הארוחות מחוליית האוכל שלוש פעמים ביום. על הרקע הזה הלך וגבר החיכוך של שיינביין עם אנשי החולייה, בכל פעם שביקש לקחת מנות אוכל לו ולחברו שבחדר הוא נקלע לעימות עם אנשי החולייה, מה שהיה מלווה בגערות קללות ואפילו ניסיונות לפגוע בו. לפי אסירים באגף, באחד הימים האחרונים הוא אפילו נדקר קלות על ידי אחד מאנשי החולייה, אסיר אשר שפוט ל-15 שנה, מופרע ביותר, שבעבר שפך תערובת רותחת של שמן מרגרינה וסוכר על סוהר וגרם לו לכוויות קשות. בשב"ס טוענים כי לא ידוע להם על אירוע דקירה שכזה, אולם לפי אסיר באגף, בגלל הדקירה הזו איבד שיינביין את קור רוחו והתפתח האירוע בו הוא הסתגר בבית הכנסת. ביום ראשון, כאשר הודיעו לו כי הוא עוזב את האגף בו שהה כמה שנים, הוא שלף ממחבואו את האקדח והיה בדרך לסגור את החשבון עם אנשי החולייה והאסיר שדקר אותו, אולם הוא נחסם על ידי הסוהרים וירה בהם.    האסירים עברו למתכונת חירום וחיפושים הקצין והאסיר אסירים מהאגף הביעו תמיהה על כך שבכלי התקשורת לא פורסם כי אחד האסירים נפצע ברגלו כתוצאה מהירי של שיינביין, וגם אם היתה כותרת זו או אחרת הנושא לא זכה לביטוי ראוי ומורחב יותר, מה שעשוי לשפוך אור על הפרשה. מכאן הם עוברים להערכות, לפיהן, התוכנית של שיינביין בחופשה האחרונה היתה להכניס עוד אקדח כדי לבצע טבח ממש של כמה שיותר מעובדי החולייה. מה שהאסירים באגף לא מבינים הוא, כיצד קרה שלמרות התיק הפלילי החמור שנפתח לו בחופשה האחרונה לפני שבועיים, כאשר ניסה לשדוד אקדח מאזרח, החזירו אותו שלטונות הכלא לאותו אגף בו הוא שהה מספר שנים, ללא צינוק, ללא ענישה משמעותית, שלא לומר העברה לכלא אחר כמקובל באירועים חריגים בחופשות. בהקשר זה טוען אסיר אשר השתחרר לא מכבר מאגף 5, כי באגף היו כל הזמן רינונים על כך שלשיינביין היה קשר קרוב מאוד עם אחד הקצינים הרלוונטים ביותר לתפקודם של האסירים בכלא רימונים. הרינונים על שניהם נעו למספר כיוונים, היו שחשבו כי שיינביין משתף פעולה ומעביר מידע, אבל מאחר והקצין אינו חלק ממערך הביטחון והמודיעין בכלא, הרוב דיברו על קטע רומנטי בין השניים. לפי אותו אסיר, הקצין הרבה "למשוך" את שיינביין לצורך ביצוע עבודות שונות במשרדו ובמקומות אחרים, וכמו כן דאג לכך שהוא ישובץ לעבודות אשר איפשרו לו חופש תנועה יחסית בכלא. האם הקצין הזה אפילו העביר לו את האקדח? קשה להאמין, טוען אותו אסיר משוחרר, אבל לדבריו, בזכות הקצין הזה שיינביין היה מסתובב בכל בית הסוהר רימונים ומקומות אסטרטגים שונים במתחם כלא השרון המונה מספר בתי סוהר, מפעלי תעסוקה של אסירים ומקומות אסטרטגים שונים. לדבריו, לא מן הנמנע שבאחת החופשות הוא השיג את האקדח והביא אותו לנקודה שממנה הוא היה יכול לאסוף אותו עם חזרתו לכלא, ובהמשך הביא אותו לאגף והסתיר אותו. בתוך כך נודע, כי מיד לאחר האירוע "העלימו" שלטונות שב"ס את אסיר העולם השותף לתא אשר "שמר" על שיינביין, הוא הועבר מכלא רימונים למתקן לא ידוע אי שם. האסירים האחרים באגף עברו מאז האירוע לחיים במתכונת חירום. תחילה נותקו כל קווי הטלפון לכמעט 48 שעות. ביומיים הללו נערכו חיפושים במסגרתם יצאו כל האסירים עם כל הציוד שלהם מקופל בתוך שמיכה ("חבילה ערבית") לחצר תחת שמירה, כאשר במקביל צוות מתוגבר של סוהרים ושוטרים עורכים חיפושים מדוקדקים בכל פינה באגף ובכל פריט ציוד של האסירים. משב"ס נמסר בתגובה: "אירוע הירי בבית הסוהר רימונים נמצא בחקירת משטרה ועל כן שב"ס אינו עוסק בחקירת המקרה ובספקולציות הנוגעות אליו". מדוברות מרחב השרון במשטרה נמסר: "כל נסיבות האירוע נבדקות".  "סמואל סבל מהתנכלויות של אסירים אחרים" פרקליטיו של שיינביין המנוח, עו"ד אורית חיון ועו"ד מיקי ברגר מסרו בתגובה לדברים: "שירות בתי הסוהר מוציא לתקשורת ידיעות המציגות את סמואל כפסיכופאט אכזרי, זאת רק על מנת לכסות על מחדליהם הקשים והחמורים אשר הביאו בסופו של יום לפציעת הסוהרים, ומוות האכזרי של סמואל כשהם יורים בו עשרות כדורים. "סמואל לא אובחן מעולם כפסיכופאט או בעל הפרעה פסיכיאטרית מג'ורית, הוא היה מעורב במקרה קשה כקטין אבל לא היה הדומיננטי באירוע. החבר שהיה היוזם ואשר עמד מאחורי הפשע התאבד במעצרו בארה"ב וסמואל נותר היחיד לשאת את נטל הדין. "הוא ישב 17 שנה בכלא הישראלי כאסיר חיובי ושקט אשר סבל מהתנכלויות של אסירים אחרים. השב"ס לא טיפל בפניותיו, לא סייע לו במצוקתו ואף לא העניק לו טיפול כי מצא שאינו נזקק לכך. סמואל יצא לחופשות רבות וארוכות וכל הידיעות על התנהגות לא תקינה אין לה מקום כי ברור לכולם שלו היה רבב בהתנהגותו חופשותיו היו מופסקות לאלתר. לשב"ס היו טענות כנגד סמואל בגינן פעמיים הופסקו חופשותיו אולם טענות אלו נמצאו כשגויות ומוטעות ע"י בית המשפט אשר שמע ראה ובחן את הראיות ומצא כי לא היה כל טעם להפסקת החופשות. "סמואל נפל קורבן למחדלי השב"ס אשר היו אמורים להשגיח ולהגן על חייו, לנהל מערך מודיעיני יעיל ולהתעניין במה שמתרחש מתחת לאף שלהם. באם נכונות הטענות כי סוהר ניצל את סמואל בדרך כזו או אחרת, יש לראות בכך מחדל נוסף וחמור ביותר ויש לקוות כי תתנהל חקירה ראויה שתמצא את האשמים ותעמיד אותם לדין".   אסיר תודה עו"ד גיא פרידמן חילק עצות לאסירים כאשר מטח היריות פילח את השקט ואזעקה העבירה את בית הסוהר רימונים למצב חירום כעורך-דין פלילי אני נחשף למעשי זוועות מדי יום ביומו אולם בדרך כלל אני מגיע רק לאחר קרות אותם אירועים ולא חווה אותם בזמן התרחשותם. כך היה עד היום בו האסיר סמואל שיינביין החליט להוציא לפועל עוד תוכנית זוועה מבית היוצר שלו, שתכליתה אינה ברורה ומטעמים השמורים עימו בלבד, כך שמלבד העלאת ספקולצויות אני מטיל ספק ביכולתה של ועדת חקירה להיכנס לנבכי נפשו של הרוצח. בצהרי אותו יום נקראתי על ידי מספר לקוחות לסור אל בית הכלא על מנת לטכס עצה באשר למספר תיקים המתנהלים נגדם. בין פגישה לפגישה נשמע לפתע רעש מחריד אשר לווה באזעקה אשר בישרה על מצב חירום בכלא. הגדרת מצב חירום בבית סוהר אינה דבר נדיר אולם עד היום מצב חירום התייחס לדקירת אסיר ו/או הצתת מזרון בתא ו/או כל הפרת משמעת אחרת בנוהלי בית הסוהר. מעשהו הנפשע של שיינביין הגדיר מחדש את משמעות המושג מצב חירום. אין מחלוקת כי הנני נמנה על אותם עורכי דין אשר אינם חוסכים את שבט הביקורת כלפי שרות בתי הסוהר, ואולם כעת זה המקום לתת גם שבחים, לאותם אנשי הסגל אשר טיפלו בהוצאה בבטחה של עורכי הדין ואורחים נוספים אשר שהו במתקן הכליאה תוך כדי האירוע. מורים/מדריכים ועשרות אנשי סגל שב"ס נשאו עיניהם האחד אל השני, חלקם מיררו בבכי פשוט וחלקם פשוט שתקו, שתיקה רועמת, שתיקה של כאב חד המפלח את חדרי הלב. אני סבור כי האירוע הזה, בו חברו יחדיו כל התרחישים הלא אפשריים, יש בו כדי לחדד את התחושה כי בענף הפלילי הכל יתכן, מציאות מתערבבת עם דימיון וקובעת עובדות הלכה למעשה. פניה של סוהרת בחודשי הריון מתקדמים, אשר ליוותה אותנו כאשר היא רצה ומאיצה בנו בקול להחיש צעדינו לעבר השער, ילוו אותי עוד שנים רבות. הפניתי את תשומת ליבה לכך שעדיף כי לא תרוץ במצבה, אולם היא ביטלה את דבריי במחי יד, לטובת דאגתה לשלומנו במקביל למסירותה לארגון בו היא משרתת. לרגע הרגשתי תחושה אשר מעולם לא חשתי כלפי שב"ס, אסירות תודה והערכה, התפעלתי מיכולת ההתמודדות המופתית עם משבר בזמן אמת. אין אני יודע מדוע למה ואיך קרה האסון, אך אני יודע בוודאות איך לתאר את התנהלות אנשי שב"ס בזמן אירוע מסוג זה, זו היתה התנהלות מופתית אשר השרתה על האורחים תחושה כי הם בידיים טובות ונאמנות. אודה ולא אבוש, ברגעים הראשונים המבטים בעיניים דיברו והם היו קשים ויצרו תחושת בלבול באשר לחומרת האירוע, אך המבטים המהוססים התחלפו מהר מאוד בהוראות מדויקות של הסוהרים באשר להתנהלותנו, באופן שהפך את החוויה לרגעית ועל כך אני מודה להם, הגם שעדיין אפשר לשאול שאלות אשר עדיין מדירות שינה מעיניי: כיצד הגיע נשק לידי האסיר, מדוע אסיר אשר חזר מחופשתו כעצור הוחזר לאותו אגף בו שהה עובר למעצרו, או כיצד הגיעה חולצת סוהר, מחסנית עם כדורים וכמובן מפתח של תא מעצר לרשותו.