 |
| אורגיל מועטי ז"ל |
הכרעת הדין אשר הרשיעה את ו' "רק" בהריגתו של אורגיל מועטי, חושפת לדברי משפחת הנרצח עוד טפח בפרשת הסדר הטיעון המקומם שנחתם עם הנאשם הזוטר בתיק – א', שהורשע בסיוע לאחר מעשה ונשלח על חלקו בפרשה, בתיק שנוהל גם הוא על ידי התובעת עו"ד רונית פוזננסקי, לשישה חודשי עבודות שירות בלבד.
לכתבה נוספת בהקשר לתיק אורגיל מועטי "לגופה של פרקליטה" – לחצו כאן
עו"ד רותי אלדר, המייצגת את משפחת מועטי מטעם תוכנית סנ"ה (סיוע לנפגעי עבירות המתה) של משרד המשפטים, מציינת כי "בהכרעת הדין בעניינו של ו' אשר פורסמה בשבוע האחרון, תיארו השופטים את חלקו של א' כשותף מלא ואף מרכזי לתכנון הפגיעה במועטי ובהוצאתה אל הפועל, כולל מילוט עצמו ושני חבריו מזירת הרצח".
עו"ד אלדר מזכירה גם את דברי השופטת קלרה רג'יניאנו, שאישרה את הסדר הטיעון עם א' וכתבה: "דעתי היא שההסדר מקל עם הנאשם… תוך התעלמות מהאינטרס הציבורי המחייב ענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות מסוג זה, שהן חלק דומיננטי מאירוע אלימות קשה ואלים, שכתוצאה ממנו קופחו חייו של נער צעיר. אני סבורה שהיה מקום להחמיר בעונשו, על מנת שייצא מסר ברור כי מי שנוהג באלימות או לוקח חלק בה, ייתן על כך את הדין מאחורי סורג ובריח".
כעת, עם סיום משפטו של ו', הנאשם המרכזי בפרשה – ולאחר הכרעת הדין – מתברר לדברי באת כוח משפחת מועטי, כי א' "אשר שימש כעד מרכזי של התביעה, ולכן גם נחתם הסדר הטיעון המיטיב והמקל עימו, שיקר בבית המשפט במצח נחושה, הוכרז כעד עוין, ולא סיפק את ה'סחורה' שבגינה יצא מכל הפרשה ללא עונש ממשי. בהכרעת הדין בעניינו של ו' אומר בית המשפט במפורש כי הוא לא מקבל את הטענה כי א' הסגיר את עצמו למשטרה מייד לאחר שאביו בא לקחת אותו מדירת המילוט, אלא שיש פער בלתי מוסבר של כחמש שעות שאותן ניצל האב, לפי הכרעת הדין, 'לייעץ ל-א' ולהכווינו לבדות גרסה מוטה לטובתו', זאת, בניגוד לטענת התביעה שמצאה לנכון להקל איתו כיוון שהסגיר את עצמו למשטרה מייד".
באת כוח המשפחה מדגישה גם כי השופטים גם לא האמינו לגרסתו של א' כאילו לא ידע ש-ו' מצויד בסכין וכן לא האמינו כי הוא לא היה נוכח בסמטה כאשר מועטי התמוטט ומת. "קביעות אלה בהכרעת הדין של ו' מוכיחות שוב את טענת משפחת מועטי כי ההסדר עם א' היה שגוי, מקומם ולא ברור מה הניע את התביעה לחתור להשגתו בכל מחיר, ואת השופטת לאשר אותו בניגוד לעמדתה", אומרת עו"ד אלדר.
 |
| עו"ד רותי אלדר |
בתוך כך, סנגורו של ד', צעיר שלישי שהיה מעורב באירוע, דקר את מועטי, וכמו ו' הורשע בהריגתו, מבקש לבטל את פסק הדין, לעכב את ביצוע המאסר ולשחרר אותו בערבות. הסנגור, עו"ד מנחם רובינשטיין, מאחר שהתברר שהשופטת ורדה מרוז שישבה בתיק לא היתה מוסמכת כלל, לטענתו, לשפוט בבית המשפט לנוער. בקשת הסנגור, עו"ד מנחם רובינשטיין, צורפה לערעור שהגיש על הכרעת הדין וגזר הדין של הצעיר המורשע, שניתנו בחודש ינואר.
מדובר בנאשם שהיה קטין בעת ביצוע המעשה, שהואשם מלכתחילה בהריגת מועטי וגם הורשע בעבירה זו ונידון ל-11 שנות מאסר בפועל. בשבוע האחרון, כזכור, הורשע נאשם נוסף בהריגת מועטי אף שיוחסה לו עבירת רצח.
לאחר שעו"ד רובינשטיין כבר הגיש ערעור בעניינו של הקטין הראשון לבית המשפט העליון, הוא קיבל הודעה מהפרקליטות על כך שללקוחו בוצע בטעות תסקיר של שירות המבחן למבוגרים במקום של שירות המבחן לנוער, ולכן לבית המשפט העליון יוגש תסקיר משלים חדש.
בעקבות ההודעה החליט הסנגור לבדוק גם את כשירות כהונתה של השופטת בתיק, ולטענתו גילה כי מרוז, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי מרכז, אמנם מונתה כשופטת נוער בעת כהונתה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אך תוקף מינויה זה פג ולא חודש כשעברה לבית המשפט המחוזי בלוד. מכיוון שכך, התיק נוהל על ידה לכאורה בחוסר סמכות ולשיטתו יש לבטל את פסק הדין.
 |
 |
| עו"ד מנחם רובינשטיין | השופטת ורדה מרוז |
בערעור על עצם הכרעת הדין טען עו"ד רובינשטיין כי יש לזכות את מרשו מעבירת ההריגה ולהרשיעו בגרימת חבלה חמורה, והוא מסתמך בטענה זו גם על הסכמת המדינה וקביעת בית המשפט כי מועטי מת לא כתוצאה מדקירות הסכין היפני של מרשו, אלא מנעיצת סכין המטבח של הנאשם הנוסף.
המדינה טענה, ובית המשפט המחוזי קיבל, כי הצעיר נושא באחריות פלילית לגרימת מותו של מועטי מכוח השותפות שנרקמה בינו ובין הנאשם המורשע הנוסף, לפגוע במועטי, וכן בשל אדישותו לתוצאה הקטלנית האפשרית – אך הסנגור כופר בכך שהשניים פעלו בצוותא או שקיימת ראיה לכך שהוא היה מודע לסכין הקטלנית שהחזיק חברו.
בנוגע לתקופת המאסר טוען עו"ד רובינשטיין: "עונש כה ממושך עלול להעמיק ולהשריש את קליטתו בכלא על ידי החברה העבריינית שם ולמנוע כל תקווה ושיקום". לדבריו מדובר בעונש הניתן לנאשמים בגירים, ואילו בית המשפט התעלם לכאורה מהרקע הסוציו אקונומי בו גדל, ומסדרת המוסדות והפנימיות שבהם התבגר. הסנגור מבקש לבטל גם את הפיצוי שנקבע בסך 150 אלף שקל, בטענה כי זה ילווה אותו בלא שיהיו לו כלים לפרוע אותו, ינציח את המינוס שלתוכו נולד וימנע כל אפשרות לשחרור מוקדם.
הדיון בערעור ייערך בספטמבר.
