תורת הקבלה

הכתבה כפי שהופיעה במגזין G של גלובס

הרבה תיאוריות יש על מקור הכסף הגדול שמגלגל שלום דומרני. מזכירים לו את ההרשעה הנושנה ההיא בתיק ההרואין במדבר; את השירותים המיוחדים לחברת שמירה מאשקלון; את מלחמת הדמים בדרך להשתלטות על מכרות החול הפיראטים במערב הנגב; את קרטל הפירות והירקות בשווקי חבל לכיש והשפלה. כסף לא רע הוא עשה בכל אלה, וביסס את מעמדו האימתני בעיר הולדתו אשקלון וצפונה, עד תל אביב ובכלל.

אבל, כל קצין מודיעין ברשות המסים ולהב 433 יידע לומר לכם היום, שאת הכסף הגדול עשה דומרני רק כאשר נכנס באמצע העשור הקודם לעסקי החשבוניות הפיקטיביות באדיבותם של כמה קרובי משפחה וחברים, ובראשם האשף יניב בן דוד, דג רקק מיהוד שלימד את העולם התחתון איך עושים זאת נכון. 

בינתיים, בן דוד נשלח לשש וחצי שנות מאסר על הפצת חשבוניות פיקטיביות בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים בין חברות בקשיים עליהן השתלט, מכולן זוכרים לו את חברות ההתקנות של הכבלים והלוויין ואת "השקעותיו" בחפציבה של בועז יונה. מכאן דומרני המשיך לבד, תוך שהוא נפרד מהבוס הגדול דאז, יצחק אברג'ל, ומגייס אנשי עסקים ועבריינים מאזור הדרום – נייטיבס ממודרים ואנטי ממסדיים מהם הובטחה לו נאמנות מוחלטת.

מיטב המוחות של היחידה הארצית לחקירת פשיעה כלכלית (יאל"כ -להב 433) במשטרה וחקירות מע"מ ומס הכנסה ברשות המסים ניסו ליירט את מיזמי החשבוניות הפיקטיביות המזוהים עם דומרני, ולשים יד על הכסף. בשנת 2009 הם כמעט והצליחו. מחלקת חקירות תל אביב ברשות המסים גייסה עד מדינה (ד"ר) שנתפש כמוח הפיננסי שמאחרי דומרני ואנשיו, אלא שעד המדינה התגלה כמשענת קנה רצוץ. זמן קצר אחרי שחתם על הסכם עקרוני ושוחרר בערבות הוא נעלם מסיבה שלא הוסברה עד היום ונמצא רק כעבור שנתיים, מגלגל חשבוניות פיקטיביות בהיקפים של מאות מיליוני שקלים בסביבה של ריקו שירזי. הפעם, העד הנכלולי אשר נכלא והועבר למעצר בית מלווה במאבטחים הלך עד הסוף עם העדויות וחשף מעגל שלם של חברות דלק ואנרגיה אשר רכשו ממנו חשבוניות פיקטיביות במסווה של הלוואות שהוא סידר להם מהבנק של שירזי.

בעוד שירזי מנסה להוכיח בבית המשפט כי לא ידע שעד המדינה מפיץ חשבוניות פיקטיביות באמצעות הכסף שלו, במקרה של דומרני ההערכות הן שהכסף כבר יצא מישראל והושקע במיזמים מגוונים ברחבי העולם, עם דגש על מרוקו כארץ מוצא חדשה להון לגיטימי לכאורה. 

פרשות של הפצת חשבוניות פיקטיביות כבר היו כאן לאורך השנים, מהזיכוי של אהוד אולמרט וסניף הליכוד בירושלים ועד להרשעה של הקבלן אריה ברנוביץ' מהנהלת מכבי תל אביב בכדורסל, אבל התופעה היתה זניחה, הנסיבות היו שונות והמספרים לא היו בהיקפים בהם מדובר היום. בשנים האחרונות, ארגוני פשע ועבריינים מכל הדרגים הסתערו על הנישה החדשה, כי מי צריך למכור סמים אם אפשר למכור ניירות בעשרות מיליונים. ברשות המסים וביחידות הכלכליות של המשטרה מדברים על התופעה במונחים של מכת מדינה אשר גרעה כבר מיליארדים (!) מהקופה הציבורית.

"העבריינים בתחום מקימים אורגנים פיקטיביים שלמים ומפתחים כל העת מכשולים במטרה להותיר מאחור את החוקרים", אומר עמיקם ארז, מנהל מחלקת החקירות במחוז הדרום של רשות המסים, אחד המחוזות המועדים לפורענות בתחום. "לאחרונה, מאז שהוקמו צוותים משותפים עם המשטרה אנחנו מרוויחים מכפילי כוח אשר מאפשרים לכסות עשרות חשודים בזמן אמת. לבד לא היינו יכולים לעצור יותר משלושה או ארבעה חשודים בכל פשיטה, ואז כל השאר היו בורחים ומחבלים בחקירה. כיום אנחנו אוספים במאגרי המידע ובשטח מידע מודיעיני גולמי, מביאים אותו למשטרה ורק בהינתן האות (פרוץ!) הצוותים המשותפים עוצרים במקביל את כל שרשרת המזון של הקבוצות הללו. מדובר בכמויות עצומות של חשודים ומעורבים לצד חומרים חשבונאיים אשר מחייבים העסקת משפטנים כלכלנים ורואי חשבון. אם פעם היינו עושים תיק בשנה, עכשיו אנחנו עושים שלושה ואפילו ארבעה תיקים גדולים בשנה".

מדי שבוע כמעט חושפים הצוותים המשותפים ביחד ובנפרד פרשות של חשבוניות פיקטיביות במחזורים עצומים, עוצרים אנשי עסקים מכל גוני הקשת שפעלו בגלוי, ומנגד "קופים" מדופלמים, אנשי קש ואנשי אמון שפעלו בחשאי. כלי התקשורת כמעט לא מדווחים יותר על תיקי הניירות "המשעממים" למרות שהיצירתיות הפיננסית של העוסקים במלאכה מפתיעה כל פעם מחדש. בשבוע שעבר, עם הגשת כתב האישום נגד הזמר אייל גולן, לא נותר אחד שלא שאל מה זה בדיוק חשבוניות פיקטיביות?

חברים בצרות. שירזי ודומרני (צילום רוני שיצר)

עידן הברזל

בעשר השנים שקדמו לאולימפיאדת בייג'ין 2008 נוצר בסין ביקוש עצום לברזל, ויצואנים זריזים אשר זיהו את הביקוש הניעו אז בארץ ענף שלם של קבלני איסוף גרוטאות. ניסים גלאם ממושב שדה עוזיה בחבל לכיש, קרוב משפחה של דומרני ממושב עוצם הסמוך, החזיק ב-2003 מגרש לגרוטאות והחל למכור מתכות ליצואנים ואחרים באמצעות שתי חברות שבשליטתו.

היצואנים, שרכשו ברזל בישראל לא קיזזו את תשומות המע"מ מהלקוחות הסינים (בעסקאות עם מדינות זרות אין מע"מ), אלא קיבלו החזרי מס שנותנת המדינה לעידוד יצואנים. הם לא הסתפקו בכך. ליצואנים וקבלנים שרכשו ממנו ברזל באופן מוסדר הוציא גלאם באמצעות חברות קש גם חשבוניות פיקטיביות על משלוחי ברזל שלא היו ולא נבראו – גלאם ולקוחותיו התחלקו בינהם בהחזרי המע"מ על החשבוניות.

כדי לקזז תשלומי מע"מ שהוא עצמו היה חייב להעביר למדינה על מכירות חוקיות שביצע, קיבל גלאם משבע חברות קש וחברות פעילות חשבוניות פיקטיביות על רכישה כביכול של ברזל. אחת ה"ספקיות" נשלטה על ידי פלסטיני (פריד חמאדה), ולפי חשבוניות שהועברו לרשויות המס הסחורה ש"סופקה" לגלאם הגיעה באוניה מעזה הנצורה והמשוועת לחומרי גלם.

לפי כתב האישום, גלאם הסתיר הכנסות בהיקף של 306.1 מיליון שקל והשתמט מתשלום מע"מ בהיקף 52.3 מיליון שקל. בטיעונים לעונש אמר התובע, עו"ד שלום שיפר מפרקליטות מחוז דרום. "זוהי השעה להעלות את רף הענישה ולתת ביטוי הולם לשיקול הגמול בענישה". התובע דרש להטיל על גלאם 20 שנות מאסר בפועל וקנס של 58 מיליון שקל – כספי המע"מ והמס במקור שנגבו ונגנבו.

הסניגורים תיארו איש משפחה, אב לשלושה שמאז מעצרו חרב עליו עולמו, כל רכושו נתפס, הוא עובד כמלצר באולם אירועים, משתכר 3,800 שקל לחודש ונתמך על ידי משפחתו. גלאם עצמו כתב מכתב אישי לשופט בו ביקש להתחשב בכך שספק החשבוניות המרכזי בכלל נמלט לעזה.

עדת אופי במשפט היתה "הבוררת", הרבנית ברוריה זבולוני, שטענה כי מדובר באדם טוב וחיובי שנקלע לפרשה רק בגלל עסקי הגרוטאות של אביו המנוח. רב הקהילה במושב שדה אליהו אמר כי מדובר ב"עמוד תווך בקהילה, גבאי בית הכנסת של המושב אשר מסייע רבות למשפחות מעוטות יכולת".

השופט נתן זלוצ'ובר מבית משפט המחוזי בבאר שבע ציין כי גלאם הורשע ב-13 עבירות מס, שרק ענישה חמורה עשויה להפחית את שכיחותן הגוברת, וציטט את השופט אהרון ברק: "צווארונו של העושה עבירה כזו אינו לבן אלא הוא כצווארונו של כל שודד ופורץ, האחד שודד את קופת המדינה והאחר שודד את קופת הפרט… יידעו נא אנשי התעשייה המסחר והמלאכה, אנשי המקצועות החופשיים, כי אנו מתייחסים בחומרה יתרה למעלימי מס".

בחודש מאי אשתקד גזר השופט על גלאם 10 שנות מאסר בפועל ועוד חמישה מיליון שקל קנס, ואילו המדינה מנסה כעת לחלט נחלה שרכש גלאם במושב.

הרבנית ברוריה זבולוני בתפקיד התראפיסטית

הפאנצ'ר מאעכר

מיזם החשבוניות של גלאם היה רק מבוא פרימיטיבי למה שעוללו לקופת המדינה מי שמוגדרים במשטרה כאנשי האמון של דומרני, הכל בשיטות שלמדו מיניב בן דוד ובהיקפים שרשות המסים והמשטרה לא הכירו. למרות שהמידע סימן את דומרני כנהנה העיקרי מההתארגנות, החוקרים לא הצליחו לשים יד על הבוס והסתפקו בהגשת כתבי אישום נגד המנהלים בלבד.

רוני ברנס, בשנות ה-40 לחייו, אף הוא תושב שדה עוזיה, החזיק פעם פנצ'ריה בין אשדוד לאשקלון. על הפנצ'ריה של ברנס מספרים, שבמשך חמש שנים היא התנהלה כמו מסלקה של חשבוניות פיקטיביות לעסקים מכל ענפי המשק – דלק, חלקי רכב, ברזל, מלט, חול, קרמיקה, זהב, משקאות, בוגוד, פירסום, הלוואות במזומן, הכל מכרו שם על הנייר. לצד ברנס פעלו סוכני מכירות שגייסו חברות ואנשי עסקים המעוניינים ליטול חלק במכירה ורכישה של חשבוניות פיקטיביות. בין הסוכנים היו דוד שבת ממושב סגולה, שלמה הרי עזרן מאשדוד וגם מי שהפך לעד מדינה וחזר בו.

לפי כתב האישום שהוגש על ידי פרקליטות מחוז דרום, בין 2005 ל-2010 הקימו ברנס ושות' לפחות תשע חברות, מרביתן פיקטיביות עם דירקטורים שהיו בני משפחה וחברים. לחברות, שכל אחת מהן פעלה מספר חודשים בלבד, היה תפקיד אחד, לגלגל חשבוניות פיקטיביות בין לקוחות מעוניינים או מגוייסים בתמורה לקיזוזים הדדיים של תשלומי המע"מ. וכך, חברה אחת מכרה חשבוניות לחברה אחרת בשיטת הקרוסלה, וכל החברות גזרו קופון מקיזוזי המע"מ, עד שהאחרונה בשרשרת היתה "נשרפת", נחשפת או פשוט נעלמת.

זה התחיל עם החברות הפרטיות. בכתב האישום מתואר כיצד חברת "האחים ברנס בס"ד צמיגים" ביקשה בשנת 2008 החזרי מע"מ בסך 4.5 מיליון שקל בהסתמך על 86 חשבוניות פיקטיביות שנמסרו לה מחברת גל-ניר, חברה בשליטת עד המדינה. מנגד, האחים ברנס הוציאו לחברת קרמיקה עלומה 26 חשבוניות פיקטיביות בהיקף של 7.5 מיליון שקל, עם תשומות מע"מ של מיליון שקל.

גם לדוד שבת היתה חברה פרטית לפני שמיזם החשבוניות המריא לגבהים, חברת קרטיה למוצרי קוסמטיקה. בשנה בה היא חדלה מפעילות (2005) הוציאה קרטיה חשבוניות פיקטיביות בהיקף 18.1 מיליון שקל, מהם תשומות המע"מ היו 3.1 מיליון שקל.

עם האוכל בא התיאבון והחבורה החלה להקים חברות חדשות או להשתלט על חברות קיימות. חברת אר-נס למשל. לפי כתב האישום, מחודש אוגוסט 2008 עד דצמבר 2010 הנפיק המנהל שלה, רוני ברנס, 2954 חשבוניות פיקטיביות לחברות שונות בהיקף של 287 מיליון שקל, כאשר תשומות המע"מ הן 40 מיליון שקל.

נגד "עובד" החברה, עזרן, נטען כי הנפיק 308 חשבוניות בהיקף של 21 מיליון ותשומות מע"מ של 2.9 מיליון שקל.

גם "העובד" דוד שבת נאשם שהתעלל בחברה, הוא הוציא 62 חשבוניות לעסקים שונים בהיקף של 8.8 מיליון שקל ותשומות מע"מ של 1.2 מיליון.

סך הכל הוציאו הקושרים חשבוניות בהיקף 316.9 מיליון שקל וקיזזו ללקוחותיהם תשומות מע"מ בהיקף של 44 מיליון שקל.

והיו גם חברות שהשתלטו עליהן בדרך פשוטה ביותר, כמו חברת השיפוצים והבנייה של בנאדר מוסטפה. ברנס ושות' זייפו נייר מכתבים של החברה והקלידו עליו פרוטוקול של ישיבת הנהלה בה הודיעו הנוכחים על מינוי דוד שבת למנהל חברת מוסטפא. בכפוף להרשאות הניהוליות המזויפות, בין אפריל לדצמבר 2010 הוציא ברנס 58 חשבוניות מזוייפות של חברת מוסטפה על סך 14 מיליון שקל מתוכם 1.9 מיליון נועדו לקיזוז מע"מ של העסקים רוכשי החשבוניות. שבת עצמו הוציא 278 חשבוניות על סך כולל של 51.6 מיליון שקל, מתוכם נועדו 7.1 מיליון שקל לקיזוז תשלומי מע"מ לכל המעוניין.

אותו הדבר עשו עם ניירת מזויפת של חברת "אלהדר" לשיווק דלק. בין אוקטובר 2010 לינואר 2011 הפיץ שבת 141 חשבוניות בסכום כולל של 32.3 מיליון שקל עם תשומות מע"מ של 4.5 מיליון שקל שנמכרו לכל דיכפין בפנצ'ריה של ברנס. למותר לציין שבעלי הבית של מוסטפא ואלהדר לא ידעו דבר וחצי דבר על הזינוק העצום במחזור המכירות שלהם.

הקרוסלה של חבורת ברנס הסתובבה ללא מעצורים כמעט. מחזור העסקים שלה מוערך על ידי רשות המסים במיליארד שקל (!), מתוכם כ-160 מיליון שקל תשומות מע"מ שנגרעו מקופת המדינה ועברו לברנס ושות'. במקביל גילו החוקרים אנרכיה מוחלטת בחצר האחורית שלהם: השתלטויות על חברות בקשיים והפיכתן למעבדה וירטואלית של חשבוניות פיקטיביות. חשודים שהתחמקו מזימונים של פקידי מס הכנסה ומע"מ, וכאשר כבר התייצבו סירבו בוולגריות לחשוף את ספרי החשבונות.

העד הבריז בדומרני והלך עד הסוף בשירזי

העד

החקירה של ברנס לימדה את החוקרים שהרשת הסתעפה לכיוונים שונים עם עשרות חברות ברחבי הארץ, והולידה כמה התארגנויות מתוחכמות וגדולות אף יותר. הדליפה הגדולה ביותר זוהתה בשוק הדלק, וכדי להבין איך זה קורה צריך להכיר את תהליך השיווק.

רכישת דלקים מבתי הזיקוק כוללת ארבעה מרכיבים: מחיר בסיסי שמשולם לבית הזיקוק (כ-3 שקל לליטר), מחיר הבלו שמשולם לרשות המסים (כ-3.5 שקלים), רווח שיווקי (כ-60 אג'), ומע"מ בשיעור 18 אחוז על המחיר הכולל. בישראל יש בסך הכל כ-50 משווקי דלק אשר מורשים לרכוש דלק ישירות מבתי הזיקוק. משווק מורשה נקרא "יצרן דלק". ביציאה מבתי הזיקוק משלם יצרן הדלק רק את מחיר הבסיס, ניתנים לו 10 ימים לשלם את הבלו, ואת המע"מ הוא אמור לשלם ב-15 לכל חודש. היצרן הסביר משווק במהירות את הדלק ללקוחות כך שנטל הבלו והמע"מ משולם למעשה על ידי לקוחותיו.

מאחר ומדובר במחזורים של מיליוני שקלים, התהליך הזה קורץ לארגוני פשע מתוחכמים שמרבים לחבור בעשור האחרון לגורמים עסקיים בשוק הדלק – במוח או בכוח. שיטה אחת היא, למהול דלק ולמכור אותו במהירות, כך מרוויחים את כל תשלום הבלו. השיטה הנפוצה יותר היא לרכוש חשבוניות פיקטיביות, כך מתחמקים מתשלומי המע"מ על הבלו ועל הדלק.

יש כאלה אשר משלבים בין שתי השיטות, האחים גבאי ממושב תירוש למשל בתיק אשר זכה לכינוי "זהב שחור" (2005). בקצרה, אבי גבאי ואנשיו הורשעו בגניבת דלק, במהילה ושיווק, ולקינוח סחר בחשבוניות פיקטיביות כדי להימנע מתשלומי מע"מ על מכירות בהיקף של מאות מיליוני שקלים. למערכת אכיפת החוק, כולל כמה סניגורים פליליים מפורסמים, יש טראומה מפרשת "זהב שחור". ההתנהגות הברברית והאלימה של אבי גבאי ואנשיו הילכה אימים על כל מי שהתקרב אליהם. התיק הסתיים בעונשים קלים יחסית, שש וחצי שנים, אבל לא מנע מהחוקרים לפתוח לאחרונה תיק נוסף נגד משפחת גבאי – "הילוך חוזר".

בזמן שאבי גבאי עוד ריצה את עונשו התעלק בחוץ אחיו סימו על עד התביעה יוסי סוויסה, ואילץ אותו להפיץ חשבוניות פיקטיביות כפיצוי על עדותו המפלילה נגד אחיו. "ההוא יוצא עכשיו רעב והולך לסגור חשבונות עם כולם, תחליט", אמר לו בנוגע לאחיו שעמד להשתחרר מהכלא. בכתב אישום שהוגש בחודש פברואר נגד סימו גבאי נטען, כי בשל החשש הגדול מפני גבאי הפיץ סוויסה חשבוניות פיקטיביות בסכום של 636 מיליון שקל, שסכום המע"מ הנובע מהן הוא 75 מיליון שקל, מרביתם נכנסו לכאורה לקופה של האחים גבאי. וסוויסה? הוא שוב יצא עד תביעה נגד האחים גבאי.

טראומה למערכת הדלק והמשפט. האחים משה ואבי גבאי

המיליארד
עם כל הכבוד לאחים גבאי הם לא הכי גדולים בשוק הדלק הפיראטי. אחד המיזמים בהם נתקלו החוקרים זכה לשם "אנרגיה מתחדשת", אולי בהשראת שיטת הקרוסלה. הסיפור החל עם איש עסקים בשם יניב קנרש מהישוב יבניאל הנושק לכנרת, מלח הארץ שזכה לקבל רישיון של "יצרן דלק". קנרש התפתה לכסף הגדול ובשנת 2008 הואשם בזיוף שוברי בלו לצורך דחיית התשלום בכמה ימי אשראי. הוא הורשע ונשפט לעבודות שירות אבל העונש הכי קשה היה שלילת רישיון "יצרן דלק".

עכשיו קנרש הלך על כל הקופה. הוא חבר ליצרן דלק פעיל בשם בשם אברהם אוסקר מדימונה ובתמורה לכמה אגורות על כל ליטר שכנע אותו לרכוש יחד דלק על סמך הרישיון של אוסקר. השניים יצרו מערכת משותפת של רכישת כמויות עצומות של דלקים מבתי זיקוק ופי גלילות, תוך שקנרש משתלט באופן מעשי על ניהול חברות השיווק של אוסקר ומנצל עד תום את תקופות האשראי שנותנת המדינה על תשלומי הבלו ומע"מ. אם בשנת 2010 עמד מחזור העסקאות של אוסקר על 80 מיליון שקל בלבד, בשנת 2011 הוא קפץ למיליארד שקל.

"כדי להרוויח את תשלומי הבלו והמע"מ שהגיעו למספרים מפלצתיים של כ-400 מיליון שקל, החל קנרש להזרים לחברות של אוסקר חשבוניות פיקטיביות בהיקפים של מיליוני שקלים באמצעות קרוסלה של חברות קש המזוהות עם האנשים של רוני ברנס ואחרים", מספר מנהל מחוז דרום ברשות המסים, עמיקם ארז. "בכל עסקה פיקטיבית בין חברות הקש לבין החברות של אוסקר וקנרש שילשלו השניים לכיסם עשרות מיליוני שקלים שהיו אמורים להיכנס לקופת המדינה (בלו ומע"מ). לפי האומדנים שלנו, מחזור העסקאות הכולל של השניים הגיע ל-1.3 מיליארד שקל, והמס שנגרע מקופת מדינה (בלו ומע"מ) הוא 185 מיליון שקל. השניים עצורים כיום עד תום ההליכים ובשלב הזה תפשנו להם רכוש ומקרקעין ב-60 מיליון שקל".

האחים העיוורים

אתה לא יכול לספר על חשבוניות פיקטיביות בשוק הדלק בלי להזכיר את שלושת האחים העיוורים הגאונים, אשרף, מונדר ומונזר בדיר, שהתפרסמו ביכולת לפרוץ כל קו טלפון באמצעות האזנה לצלילי חיוג בלבד. בשנת 2008 הוגש נגדם כתב אישום על הפעלת תחנת דלק ללא רישיון בכפר קאסם, הם הואשמו בקנייה ומכירה של דלק ללא דיווח, העלמת הכנסות, מתן שוחד לתשעה פקידי ציבור, העלבת שוטרים ופקידי רשות המסים. האח מונדר לקח עליו את התיק ונשפט לשנתיים וחצי מאסר.

בינואר 2012 כיכבו השלושה בסרט של ה"מקור", שם הכריזה עליהם נסלי ברדה כעל מי שחזרו למוטב, אבל מכל המונולוגים המופרכים נותרה רק העברית הנהדרת. מניהול תחנת דלק פיראטית הם עברו לניהול חברה בשם "תזקיקים" לסחר במוצרי נפט. החברה נרשמה על שם אשה בשם מייס עתמאנה מהכפר ריינה שבגליל, אבל ברשות המסים טוענים שהגברת עתמאנה היתה אשת קש להטמעת חשבוניות פיקטיביות בהיקפים של מאות מיליוני שקלים – הא ותו לא.

לפי כתב אישום שהוגש נגדם בחודש פברואר לבית משפט השלום בפתח תקווה עתמאנה באמצעות המנהלים, האחים בדיר, הטמיעו בחברה חשבוניות מס פיקטיביות בהיקף של 190 מיליון שקל לפחות. בכתב האישום נטען, שאת מרבית החשבוניות הם קיבלו מאדם בשם יעקב ביטון מדימונה, שמהמחשב הביתי שלו הפיץ חשבוניות פיקטיביות בהיקף 830 מיליון שקל (!) לכל החברות כמעט אשר הוזכרו בכתבה עד כה.

כדי ללמד עד כמה שוק החשבוניות הפיקטיביות מאורגן, אפשר לספר גם כיצד ניסו האחים בדיר להיפטר ממלאי הדלק ש"קנו" מביטון ואח'. באחד מפרקי כתב האישום הם נאשמים בהונאה של בית המשפט: כדי להצביע על הוצאות ולקזז את תשלומי המסים העצומים שנוצרו ל"תזקיקים" הם פנו לשופטת הפירוקים לשעבר בבית משפט המחוזי בתל אביב, ורדה אל שייך, ודרשו לפרק חברה בשם "דבי אנרגיה". לטענתם, "דבי אנרגיה" רכשה מ"תזקיקים" כמויות עצומות של דלק ולא עמדה בהתחייבויות התשלום, מה שיצר ל"תזקיקים" הפסדי ענק.

"תזקיקים" הציגה את החשבוניות שהוציאה לדבי אנרגיה", ובית המשפט קיבל בצו זמני את הבקשה. רק בדיעבד התברר ש"דבי אנרגיה" בבעלות דוד מורגנשטרן היא חלק מרשת החשבוניות הפיקטיביות של יניב קנרש. לפי כתב האישום נגד קנרש ודבי אנרגיה, בשנים 2011 ו-2012 קנרש העביר למורגנשטרן המחאות שנחזו בכזב להיות תשלום בגין הטובין שמופיעים בחשבוניות הפיקטיביות שדבי אנרגיה הוציאה לקנרש, סכום צנוע של 37,316,220 שקלים.

מטלפוניה מתוחכמת להנהלת חשבונות משודרגת. האחים בדיר (צילום "המקור")

המתחזה

"במהלך החקירה של ברנס ואנשיו גייסנו עד מדינה שסיפר על איזה רואה חשבון אשר עובד בבניין אל על ברחוב בן יהודה 32 בתל אביב ומוכר חשבוניות פיקטיביות", מספר עמיקם ארז, במבוא לאחת הפרשות הכי תיאטרליות של השנים האחרונות. "הגענו למשרד וראינו שבאמת מדובר במשרד ראיית חשבון, אבל מהר מאוד התברר שלבעלים דוד גולן-קרדיש אין תעודות והוא מתחזה לרואה חשבון. כשנכנסנו למשרד הכל היה מוצפן ואפילו ליחידת המחשב שלנו היה קשה לפצח את הכניסה לבק אופיס שלו. היינו חייבים להביא לפרקליטות ראיות על כך שחשבוניות יצאו משם על ידי מי שאינם מורשים, שאין סחורות ולא היו עסקאות. היה קשה להוכיח את זה, כי צריך להוציא צווי כניסה לחשבונות בנקים, וגם בית משפט לא מקל אלא נותן יום יומיים מעצר על חקירות שאורכות חודשים. החשוד שוחרר ואז הוקם צוות משותף של רשות המסים ויאל"כ, ייחודי לדוד גולן-קרדיש.

"הוא בחוץ במשך שנה כמעט המשיך בפעילות ואנחנו אספנו עוד ועוד ראיות. בפשיטה השנייה היה חשש שהוא יזהה אותנו ויפיל את המחשבים, מה גם שהמשרדים מאובטחים בנעילה חשמלית. עשינו 'פרוץ' חכם, התמקמנו בחדר המדרגות וכאשר מישהו נכנס למשרד כולנו חדרנו פנימה ותפשנו ישר את המחשבים, ומה שהכי חשוב, דיסק קשיח שהוסתר ברגל אחד השולחנות. אנשי יחידת המחשב פיצחו את הקודים וכך תפשנו חשבוניות ממוחשבות לכל מיני עסקים, מרביתן בסכומים קטנים כדי לעבוד מתחת לרדאר. דרכו הגענו לעשרות מקזזים, כל מיני בעלי עסקים שרכשו חשבוניות במטרה לנפח הוצאות או לכסות על פעולות לא חוקיות כמו העסקת עובדים זרים. אגב, גם תלושי שכר מזוייפים הוא ניפק לכל דורש".

קרדיש מתמודד עם 51 סעיפי אישום בעבירות מס, קבלת דבר במרמה, זיוף, התחזות, מ-1990 הוא רשום כעוסק מורשה לניהול עסק של יועץ מס ומנהל חשבונות, מבלי שיש לו תעודה. במרכז כתב האישום, הטענה כי בין השנים 2011 ל-2013 ערך הפיק והוציא ממחשביו מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס לכ-480 עוסקים. על הדרך הוא השתמש בפרטים של 278 מהעוסקים שקיבלו ממנו חשבוניות פיקטיביות, כדי להוציא על שמם חשבוניות פיקטיביות לאחרים. סך הכל נטען, שהפיק חשבוניות בהיקף של 129 מיליון שקל. אמנם הוא רק קיבל עמלה על כל חשבונית, ועדין תשומות מע"מ בגובה 18 מיליון שקל נגרעו מאוצר המדינה לטובת המקזזים. אחד מהם העיד שנהג לרכוש ממנו חשבוניות פיקטיביות בתמורה לשני אחוז מערך החשבונית לפני מע"מ.

"מה שהיה פעם כבר לא יהיה יותר", אמר קרדיש בחקירה. "נכון, עזרתי לאנשים להתחמק מתשלומי מסים על ידי הפקת חשבוניות מס פיקטיביות.. וגם עזרתי בהוצאת תלושי שכר פיקטיבים לביטוח לאומי… אני אתן לכם את כל השמות… אבל מה קיבלתי, 10 שקל על כל תלוש שכר פיקטיבי, 150 עד 200 שקל לחשבונית".

כאשר ביקש להשתחרר שלף קרדיש את ההסבר השכיח: "נקלעתי לחובות, פניתי לשוק האפור, ואז תחת איומים נאלצתי לבצע עבורם את העבודות האלה, חלקם אפילו ביצעו בעצמם את העבודות על המחשבים שלי". השופטת מעיין בן ארי מבית משפט השלום בתל אביב לא השתכנעה והורתה על מעצרו עד תום ההליכים.

יפה שאתם מכניסים אנשים לבתי סוהר, אבל איך עוצרים את הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לעבוד כך על המדינה?

עמיקם ארז: "יש את הדיווח המקוון שמחייב לדווח און ליין על עסקאות ונותן המון אינפורמציה בזמן אמת, אבל זה עדיין לא סגירה הרמטית, כי זה מחייב רק בעסקאות גדולות – היום זה ארבעה מיליון שקל ומעלה ובשנה הבאה זה יהיה מסכום של מיליון שקל. מלבד זאת, יש לנו מערכת אנושית מעולה לאיסוף הערכה והפעלת מקורות, עבודה קשה מול אוכלוסייה עבריינית קשוחה ומתוחכמת. אגב, כל מחלקת החקירות במחוז תל אביב זה 45 עובדים, מהם 25 חוקרים בלבד, המחלקה בבאר שבע מונה 25 עובדים בסך הכל. אנחנו מקבלים ממאגרי הנתונים והשטח מידע על נקודות תורפה, מסמנים יעדים, תופרים את החבילה לכדי תיק מודיעיני, שאיתו באים ליחידות רלוונטיות במשטרה. העבודה מבוצעת היום מתוך הערכה הדדית, הכל פתוח, אין מידור, אחרת לא היינו מגיעים ליעדים כמו ריקו שירזי".