 |
| עד המדינה התוודה על שני מקרי רצח שהיה מעורב בהם |
מפקד מחוז תל אביב ניצב בנצי סאו הגדיר אותו כאתרוג, וביקש מכלי התקשורת לשמור עליו. מפקד ימ"ר תל אביב, נצ"מ גדי אשד, תיאר אותו כנס פלילי. סנ"צ ניסים דאודי, שדומה כי ראה כבר הכל, נותר המום ממנו. זהו ז"ח, עד המדינה בפרשת הבר-נוער, כפי שתואר בכתבה "האתרוג", שחלקים ממנה מוזכרים כאן.
עד המדינה הוא עבריין רכוש, הומוסקסואל מוצהר שמוכר למשטרה שנים מהגבול האפור שבין עבריינים אלימים וסוחרי סמים בשכונת הפשע המובהקת פרדס כץ, לבין חברי הקהילה הגאה בסצינת המועדונים של לב תל אביב. ועדיין, כל תיאוריות הפרופילאות של המשטרה לא הצליחו לאתר אותו בשטח, החשוד הפוטנציאלי האולטימטיבי חמק מפני חוקרי הרצח במשך ארבע שנים עד שהופיע מיוזמתו יום אחד במהלך ביקור של קציני משטרה בכלא השרון.
טיפוסים כמו ז"ח סובלים מאוד בבתי הסוהר. העובדה שהוא הומוסקסואל מוצהר ובליין סטלן ממדרת אותו מרוב האסירים ובמיוחד מהאליטה העבריינית שאליה הוא היה אמור להשתייך באופן טבעי – ארגון הפשע של אבי רוחן וצ'יקו בית עדה. לימים יתברר, כי הדחייה הטבעית שחש כל חייו כהומוסקסואל בארון ומחוצה לו, קיבלה ביטוי נוסף כאשר נדחה על ידי חברי ילדותו ובני משפחתו מחבורת נערי הרחוב שבה הוא גדל. האנשים שאיתם הוא גנב ועישן ורצח (לטענתו), הפקירו אותו בבית הסוהר, לא דאגו לעורך דין, לא באו לביקורים לא שלחו לו סמים, לא הפקידו כסף בקנטינות ולא פינקו אותו בחופשות.
בתוך כל הסבל הוא לא איבד מעולם את התשוקה לחיים טובים וכסף גדול. נהנתנות וגרנדיוזיות התערבבו עם סורגים ויסורים בלילות בהם התהפך על יצועו בכלא, מה שהוביל אותו כפרי בשל לכפות ידיהם המושטות של החוקרים. ז"ח עמד על סף סיום מאסר של 40 חודשים, והנכס היחיד שהמתין לו בחוץ היה הסוד הגדול שלו לכאורה – הרצח במועדון בר נוער. בכל קריירת הפשע שלו הוא שמע על סכומי הכסף הגדולים שמקבלים עדי מדינה וסוכנים תמורת הפללה של חברים. 100 אלף דולר, 200 אלף, במזומן, ללא מס כמתנת שחרור? התאים לו.
 |
| הרצח צולם בוידאו ונשלח לאבי רוחן? אייל סלהוב |
עובדה
בתוספת לכך התרגש ז"ח מרגעי התהילה הנרקסיסטיים שצפויים לו עם חשיפת הפרשה. הוא ידע כי החיזורים של בכירי המשטרה והפרקליטות יהיו כאיין וכאפס לעומת אלה המרגשים של בכירי העיתונאים – אילנה דיין, רפי רשף, יונית, כולם יכרעו ברך לשמוע מה יש לו לספר. את הפרומו הוא סיפק להם מיד לאחר חשיפת הפרשה בראיונות מוקלטים לעיתונאים מהקהילה הגאה שהוא בחר בפינצטה, מה שחשף אותו ונתן לסנגור עו"ד משה יוחאי נקודות אחיזה רבות שחלקן הובילו לקריסת התיק היום.
שיאם של הדברים היה בתוכנית "עובדה" מלפני מספר חודשים, אז נחשף כי עד המדינה הזה הוא האיש האנונימי אשר עמד מאחורי הטענות בתקשורת במשך מספר שנים, שחוקרי ימ"ר מרכז מטייחים את תיק הרצח של אסף סלהוב – עבריין נוסף מפרדס כץ וגיסם של האחים פליסיאן אשר שימש כמודיע משטרתי וחוסל ב-7 לאוקטובר 2006. אבל דווקא הפרסום האחרון ב"עובדה" לא הותיר מקום לספקות באשר לאישיותו הבעייתית של עד המדינה. הפרסום כלל שיחת טלפון הזויה בין כתב "עובדה" עומרי אסנהיים לבין ז"ח מהכלא, שטען כי יעקב פליסיאן תיעד בוידאו כיצד רצח סלהוב וכי הוא זכה לצפות בסרט הזה ואף להעביר את הקלטת מפליסיאן לגורמים בארגון רוחן.
העדות הזו היתה מוכרת היטב למשטרה ולגופי חקירה נוספים אשרה דחו אותה על הסף, שכן עד המדינה ניסה למכור אותה גם למשטרה. ב"עובדה" בנו עליה בשנת 2009 תחקיר דרמטי, שעל פיו המשטרה דחתה את העדות כדי לטייח את מחדל החיסול של המודיע המשטרתי. התחקיר כיוון את החיצים אל המפכ"ל הקודם, דודי כהן, בתפקידו כמפקד מחוז מרכז, ואל המפכ"ל הנוכחי דנינו, בתפקידו אז כראש אגף החקירות. חץ ישיר נוסף הופנה אל מפקד ימ"ר מרכז דאז, תנ"צ רוני ריטמן. תחקיר "עובדה" על רצח סלהוב הכניס לבונקרים את צמרת המשטרה, אבל הם צלחו אותו בשלום בזכות דו"ח מיוחד של מבקר המדינה לינדנשטראוס אשר ניקה את דנינו ושאר הקצינים מהאחריות למותו של סלהוב.
עם חשיפת פרשת הברנוער פירסמו ב"עובדה" כי המקור שלהם בתחקיר על סלהוב הוא עד המדינה ז"ח מפרשת הבר נוער. בהגינותם הם העלו את השאלה, כיצד יתכן כי מי שנמצא בלתי אמין בעליל בחקירת רצח סלהוב נמצא אמין על ידי ימ"ר תל אביב בחקירת הבר נוער? הרי זה גם זה וגם זה, או לא זה ולא זה. את התשובה הם קיבלו עם המעצר של ז"ח היום וההחלטה על ביטול כתב האישום נגד חגי פליסיאן.
