שדה אליהו בשדות מיכה

שדה הגראס בסמוך לביתו של גואטה (צילום: משטרת ישראל)

ב-10 בספטמבר החליטה השופטת אסתר נחליאלי-חיאט מבית המשפט המחוזי בירושלים להאריך עד תום ההליכים את מעצרו של אליהו גואטה, המואשם בייצור והפקת סמים. במשטרה התאכזבו מאוד לשמוע בשבוע שעבר, כי בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שהשופטת תשקול חלופות מעצר אפשריות.

ב-14 באוגוסט הוגש נגד גואטה כתב אישום המייחס לו, מלבד ייצור, הכנה והפקת סמים, גם עבירה של גניבה. לפי כתב האישום, גואטה שכר משק חקלאי בשטחים החקלאיים של מושב שדות מיכה, וגידל בוואדי הצמוד 186 ק"ג קנבוס. בין היתר נטען, כי הצינור שבאמצעותו הועברו מים להשקיית השתילים, חובר לפני שעון המים, כך שהשימוש במים לא נרשם בשעון, ולכן הואשם גואטה גם בגניבה. מלבד כתב האישום הוגשה נגד גואטה בקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים, בה נטען, כי בידי הפרקליטות תשתית ראייתית מוצקה להוכחת אשמתו. כמו כן נטען כי מתקיימת בעניינו חזקת מסוכנות, בין היתר על רקע עברו הפלילי המכביד, שכולל שמונה הרשעות קודמות ב-31 עבירות שונות.

ב-10 בספטמבר קבעה השופטת נחליאלי חיאט כי קיימות ראיות לכאורה שבהן פוטנציאל להרשעתו של גואטה. השופטת קבעה, כי התנהלותו של גואטה, בכללן כניסה ויציאה פתאומיות מהשביל המוביל לכיוון החבית וכן כניסה פתאומית מבין סבך הצמחייה אל מקור ההשקיה של הצמחים, מהווים ראיות לכאורה. כמו כן ציינה השופטת, כי גואטה, אשר שיתף פעולה עם החוקרים בחקירותיו הראשונה והשנייה, אך החליט בחקירתו השלישית שלא להמשיך ולהשיב לשאלות, מסר גרסה חלקית באשר לסיבת שהייתו במקום והתנהגותו – כפי שתוארה על ידי השוטרים שתצפתו על המקום – שאינה מתקבלת על הדעת. גרסתו של גואטה, אגב, היתה שהגיע לשדה מאחר שגנבו ממנו תלתן. השופטת ציינה בהקשר זה כי גרסתו אינה מתיישבת עם הודעתו במשטרה לפיה אין לו גידולים במקום. גואטה טען גם כי לא ידע על קיומו של צינור מים במקום, והלך בעקבותיו רק מאחר שהיה צמא.

עו"ד רועי אטיאס	השופט סלים ג'ובראן

גואטה הגיש את הערר לבית המשפט העליון באמצעות סנגורו, עו"ד רועי אטיאס, שטען כי מדובר בראיות שעצמתן אינה מצדיקה מעצר. כמו כן טען עו"ד אטיאס, כי שופטת המחוזי שגתה בכך שקבעה כי גרסתו של גואטה – לפיה הלך בעקבות הצינור כדי לשתות – אינה מתיישבת עם העובדה שהצינור מוסתר מהכביש הראשי. לטענת עו"ד אטיאס, העובדה שהמשטרה עצרה את גואטה ברגע שפתח את ברז המים לא הותירה אפשרות לבירור מהות נוכחותו במקום. לטענתו, גואטה לא נכנס לשטחי הגידול כאשר השוטרים תצפתו עליהם, ואין כל ראיה שנכנס אליהם בזמן אחר. בנוסף נטען בערר, כי לא נמצא על אף אחד מהממצאים ראיות פורנזיות הקושרות את גואטה אליהם, ולכן מדובר בעצם בהוכחה לפיה הוא לא היה מעולם באזורי הגידול. כמו כן נטען, כי מאחר שמדובר בתיק בו הראיות נסיבתיות, יש לתת לממצא שלילי זה חשיבות רבה. בין היתר צוין גם כי בביתו של גואטה לא נתפסה כל ראיה. "מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה הרושם שהראיה היחידה נגדו היא עברו הפלילי…", טען עו"ד אטיאס.

צינור המים ליד ביתו של גואטה

השופט סלים ג'ובראן ציין בהחלטתו, בין היתר, כי "קיומן של גרסאות חלופיות אפשריות מפחית ממשקלן של הראיות שבידי המשיבה (הפרקליטות)", והוסיף: "לגישתי, אין בשתיקתו של העורר בחקירתו השלישית כדי לראותו כמי ששתק בחקירה, לאחר שמסר גרסה משלו באשר להתרחשות האירועים… אין להוציא מכלל אפשרות שהגרסה של המשיבה נכונה, אולם בשלב הנוכחי היא אינה שלמה. בנסיבות אלה, אף שהשתכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה, הרי שהן אינן בעוצמה כזו המצדיקה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו".

"בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת ההגבלה על חירותו של הנאשם קיימת 'מקבילית כוחות', כך שככל שעוצמת הראיות קטנה יותר, וככל שבחינת חומר החקירה מעוררת ספקות וסתירות, בית המשפט ייטה לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר, ולהפך", הוסיף השופט, "כאמור, במקרה שלפנינו מצאתי כי הראיות לכאורה אינן בעוצמה מספקת כדי להגביל את חירותו של העורר".