שב"ס הסעות

השופטים מגיעים לתוך בתי הסוהר, האסירים מנויידים

פעילות תקינה של מערך הכליאה מחייבת כי לשב"ס יהיה שיקול דעת נרחב בקביעת מקום כליאתם של אסירים, וגם לפי ההלכה מצוי העניין בלב ליבה של הסמכות  המנהלית אשר ניתנה לשב"ס. אולם, לעיתים מתעורר החשש כי הסמכות הנרחבת הזו מופעלת באופן הפוגע בזכויות של אסירים ומונע מהם לקבל את יומם בבית המשפט.

אחת הדוגמאות לכך היא ניוד מיותר ומכוון של אסירים אשר מגישים עתירות לבג"צ על תנאי כליאתם, וזאת  למרות שבפקודת נציבות שרות בתי הסוהר נקבע במפורש כי חל איסור על ניוד אסיר בין בתי סוהר שונים בשל הגשת עתירה. במקרים רבים מדי שב"ס עושה זאת 'מתחת לאפם' של בתי המשפט המחוזיים, בעת שתלויות ועומדות בהם עתירות אסיר הממתינות לבירור. בכך מביא שב"ס לסיכול ההליך המשפטי, שכן כתוצאה מהעברתו של האסיר לבית סוהר אחר, השאלה שבבסיס עתירת האסיר הופכת לתאורטית והוא נאלץ למשוך את עתירתו.

העציר יב"א היה בשנה שחלפה עצור עד תום ההליכים בתיקי הונאה אשר הגיש מספר עתירות על תנאי הכליאה שלו, על ענישה סתמית ועל כך שבעת העברה ממתקן כליאה אחד לשני לא ניתן לו להשלים את איסוף הציוד האישי שלו. עקב העתירות, טוען יב"א בעתירה שהגיש נגד לבית משפט המחוזי, התנכלו אליו שלטונות הכלא והחמירו את תנאי המעצר שלו תוך כדי העברתו ממתקן למתקן.

"אני רוצה להראות לבית המשפט המכובד את הרוע וההשפלה וההתנכלות של שב"ס והנהלת בית מעצר הדרים. בגלל שהגשתי עתירות הם נקטו עמדה והעבירו אותי ביום ראשון, 26 מאי 2013, מהדרים לכלא רימונים, וביום שני 25 מאי מרימונים למעשיהו. הם מטלטלים אותי במשך שעות ארוכות רק בגלל שהגשתי כמה עתירות, שזאת זכות בסיסית במדינה דמוקרטית.

"אני משקף ומראה לבית המשפט את ההתנהגות הברוטלית והמגעילה של שבס כלפיי, בדרך הזאת הם חושבים שהם ישברו אותי ויורידו לי את הרוח מהמפרשים, וכך אכנע להם ולכוח שלהם. לא ולא, אני לא אכנע ולא אשבר, אני חזק, אני פונה לבית משפט ואומר תראו את שב"ס, בצורה מאוד שקופה וברורה הם עושים מה שהם רוצים. הם פועלים בצורה בריונית וכוחנית, שמזכירה משטרים אפלים. לא יתכן שהשב"ס קיבל תפקיד לאכוף החלטות של בתי משפט והם מנצלים את זה לרעה. אני מבקש לחזור לבית מעצר רימונים או הדרים, ורוצה לדעת מה הסיבה שהעבירו אותי תוך 48 שעות בין שלושה מתקנים, ואני מבקש מבית המשפט להוציא את הצדק לאור".

למותר לציין שהעתירות של יב"א נדחו כלאחר יד על ידי בית משפט המחוזי – עתירות אסירים, שלאור ריבוי עתירות האסירים מקום מושבו הקבוע הוא בתוך מתקני הכליאה ולא בבניין בית המשפט המחוזי הרלוונטי. ההסדר הזה נועד לצמצם את ניוד העותרים לבתי המשפט, אבל גם הוא לא מונע "הענשת" אסירים שעתרו לבג"צ באמצעות הניוד שלהם בין בתי הסוהר.

משנים את העובדות בשטח?

כך למשל מספרת עו"ד אור שפירו-סער על האסיר מוחמד ג'ברין אשר נשפט לשלוש שנות מאסר וחצי בגין מעורבותו בארוע ירי. מיד לאחר שנשפט הוא שובץ לכלא "אלה", ובמסגרת ההתנגדותו להחלטת השיבוץ הגיש עתירה לבית משפט המחוזי צפון, עם בקשה לצו מניעה זמני שיעכב את העברתו. הבקשה לצו מניעה נדחתה, ועוד לפני שהעתירה נדונה בפני בית המשפט הוא הועבר בין שני מתקני כליאה. כל זה לא מנע מהשופט בעתירה, יונתן אברהם, לדחות אותה על הסף.

עו"ד שפירו-סער הגישה לבית משפט העליון בקשה לרשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי. לטענתה, מעבר למקרה הפרטי של ג'ברין מדובר בטיעון עקרוני וכללי נגד האופן בו שב"ס מנייד אסירים שעתרו לבתי משפט, תוך פגיעה בזכותם להליך הוגן. היא ביקשה מבית משפט להורות לשב"ס לקחת בחשבון קיום הליכים משפטיים של אסיר או עציר, טרם קבלת החלטה מינהלית לנייד אותו למתקני כליאה שונים ומרוחקים. לטענתה, הנושא הזה אינו מוסדר דיו בפקודת נציבות שירות בתי הסוהר.

בבקשה היא סוקרת נזקים שנגרמים לאסירים כתוצאה מניודם בין בתי כלא בעיצומו של הליך משפטי, ובעיקר ביטול עילת העתירה במקרים שבהם העתירה מכוונת נגד המתקן בו שהה האסיר העותר. "המבקש יטען, כי חריצת גורלו של ההליך באמצעות קביעת 'עובדות בשטח' הינה פסולה ואינה עולה בקנה אחד עם ההגינות המוגברת המצופה משב"ס", הדגישה עו"ד שפירו-סער. "הכוח העצום המוענק לשב"ס ושליטתו בכל רבדי חייו של האסיר מחייבים הקפדה יתרה על הזכויות המוקנות לאסיר. לשם נראות הצדק יש להיזהר שבעתיים פן פערי הכוח יתפרשו ככלי להשגת יתרון בהיכל בית המשפט".

השופט ניל הנדל מבית משפט העליון דחה את הבקשה בנימוק כי במקרה זה נוייד האסיר רק לאחר שבית המשפט המחוזי בנצרת קבע שאין מניעה להעבירו מבית סוהר גלבוע לבית סוהר אלה. השופט ציין כי יש טעם בטענת הסנגורית, כי מוטב להשהות העברה עד להכרעת בית משפט בעניינו של האסיר, "ברם, אין זה כלל בל יעבור, העניין נתון לשיקול דעת בית משפט המחוזי", קבע השופט הנדל.

הערה זו של בית משפט העליון מקבלת משמעות נוספת לאור שתי החלטות סותרות אשר ניתנו לאחרונה בעניינו של האסיר סופיאן מסלוחי, אשר ביקש צו מניעה זמני למניעת ניודו מכלא ניצן לבית סוהר בדרום הארץ. השופט אברהם טל מבית משפט המחוזי מרכז קיבל את הבקשה והעברתו של האסיר נמנעה עד להחלטה בעתירתו. כעבור חודשיים הוגשה אותה בקשה בשגגה גם לבית המשפט המחוזי בנצרת, מפאת תקלה לכאורה במערכת הממוחשבת של בתי המשפט, אבל הפעם היא נדחתה על ידי השופט יונתן אברהם.

בהקשר זה טוענים סניגורים כי בעוד שלאחרונה חל שיפור ביחס של בתי המשפט במחוז המרכז, הרי שבתי המשפט בפריפריות נוקטים בנוקשות ושמרנות ביחס לבקשות של אסירים להתערב בהחלטות שב"ס.

מדוברות שב"ס נמסר: "שב״ס מנייד אסירים בין בתי הסוהר השונים מתוך צרכים מבצעיים וארגוניים כעניין שבשיגרה. אנו דוחים כל טענה בדבר העברות ממניעים שאינם ענייניים".

עו"ד אור שפירו-סער: "הלכות בית המשפט העליון בנושאים עקרוניים נבנות אבן על אבן. ההחלטה האחרונה מניחה תשתית לריסון הכוח הנתון כיום לשב"ס לנייד כל אסיר, לכל בית סוהר, בכל עת. יש לקוות כי הלך הרוח המשתמע מהחלטת בית המשפט העליון יחלחל אל בתי המשפט המחוזיים הדנים בעתירות אסירים"