"רמת סטייה שמלמדת על נפש חולה"

"כל ילד הוא עולם ומלואו" (אילוסטרציה)

"לא נותר לי אלא להמליץ בפני שלטונות הכלא לשלב את הנאשם, ככל שירצה בכך, בתהליך טיפולי כדי לגמול אותו מסטייתו הקשה וכדי לנטרל את הסכנה הצפויה ממנו לעת שחרורו". כך ציין השופט הבכיר אמנון כהן מבית המשפט המחוזי בירושלים, מיד לאחר שהקריא את גזר הדין של זלמן כהן משכונת נחלאות: תשע שנות מאסר בפועל ופיצוי בסך 25 אלף שקלים לארבעה קטינים בהם ביצע מעשים מגונים.

באחד המקרים, במהלך שנת 2010 הורה כהן לילד בן תשע ולאחיו להגיע לביתו. הוא התפשט והתהלך בבית עירום והורה לילד לפשוט את בגדיו. כאשר הילד סירב, כהן סטר לו. בעקבות זאת התפשט הילד ולאחר מכן ביצע בו כהן מעשים מגונים, עד שזה ברח מביתו. באירוע נוסף באותה שנה הגיע הילד לבית בשכונה שם כהן ואחרים שהו בבית יחד עם ילדים נוספים – בנים ובנות. הם הורו לילדים להסתדר בזוגות, כאשר הילד היה בן זוג של ילדה אחרת. כהן, כך עולה מכתב האישום ומגזר הדין, הורה לילדים לבצע מעשים מגונים זה בזו, צילם אותם ואף איים עליהם באקדח צעצוע לבל יספרו להוריהם, שכן "ילדים אחרים שסיפרו – נהרגו".

עדיין במהלך שנת 2010, ילדה בת שמונה הגיעה לביתו של כהן מלווה בילדה נוספת. כהן ביצע בשתיים מעשי זוועה מגונים ואף פצע את אחת מהן.

כתב האישום התייחס גם לתקופה מוקדמת יותר. בערך במהלך שנת 2007 הבחין ילד בן שמונה בכמה ילדים עולים לדירה של תושב השכונה. הוא הצטרף אליהם, ושם – בחדר פנימי בדירה – פגש כהן בילדים ושוחח איתם. לאחר מכן הורה להם להתפשט  והציג בפניהם סרט שהוגדר על ידי בית המשפט "לא צנוע". הוא חילק לכל ילד שקית עם סוכריות כדי שלא יספרו לאף אחד מה קרה.

השופט כהן החליט כי "יש לסווג כל אחת מהפגיעות המיניות בהן הורשע הנאשם כאירוע עברייני בפני עצמו, זאת לנוכח הבדלי הזמן והמקום בהם בוצעה כל פגיעה, כמו גם השוני בזהות הקורבנות. מעבר לכך, אופי העבירות והערך המוגן שנפגע, מובילים אותי גם הם לחלוקה כאמור, שכן, כידוע, כאשר מדובר בעבירות הפוגעות בגוף האדם, העמדה היא, כי 'כל קורבן הוא עולם ומלואו'".

השופט אמנון כהן

"המעשים שביצע הנאשם הינם חמורים ביותר ומעוררים סלידה ושאט נפש. הנאשם, בחר לו כקורבנות ילדים רכים בשנים, אשר קל היה לו לנצל את תמימותם ואת אמונם במבוגרים המשתייכים לקהילה שלהם. הוא ראה בהם כלי שרת לסיפוק יצריו המיניים ולא גילה בהם כל התחשבות או רחמים. כל מעייניו, היו נתונים לסיפוק תאוותו המינית וגם כאשר ניסה אחד מהקטינים להתנגד לו, לא נרתע הנאשם, ובאלימות ואיומים, השיג את מבוקשו… אין המדובר במעידה חד פעמית, אקראית, אלא הנאשם חזר וביצע את מעשיו הנלוזים שוב ושוב. המעשים, חמישה במספר, התפרסו על פני שנים ובוצעו בארבעה קטינים שונים, באופן שיטתי ומחושב וכך גם עשה הנאשם שימוש באמצעים של פיתוי (חלוקת ממתקים) ואיומים (כי ייהרגו אם יספרו על שארע), כדי להבטיח את שיתוף הפעולה של הקטינים ולמנוע מהם לספר על מעשיו. בנוסף, ניצבת לפניי רמת הסטייה הגבוהה במעשיו של הנאשם, אשר מעידה על נפש חולה. היא הועידה לילדים רכים בגיל, פגיעה קשה. בטרם בגרו ועמדו על דעתם, מצאו עצמם קורבנות לתקיפה מינית קשה, אשר ערערה את כל עולמם ואת הערכים עליהם גדלו והתחנכו. אותם אירועים, עתידים להשפיע על חייו של כל אחד מהקורבנות וללוותו שנים רבות, אפשר לכל חייו. הם גם גרמו לשבר גדול למשפחתם של הקטינים, שגם הוא, ספק אם יירפא…".

"מכלול הנסיבות האמורות", הוסיף השופט כהן, "מחייבות תגובה עונשית הולמת, אשר תבטא את הסלידה החברתית ממעשים אלה, תגמול לנאשם על הפגיעה שפגע בקטינים וכן תרתיעו מלבצע עבירות נוספות, כמו גם תרתיע עבריינים פוטנציאליים…".

זאת ועוד, השופט התייחס בגזר הדין לכך שמדובר בילדים המשתייכים למגזר החרדי: "במגזר זה מיוחסת לערכים של צניעות חשיבות רבה. למעשה, המעשים שנדרשו לבצע, עומדים בניגוד מוחלט לכל אשר התחנכו עליו. בהמשך לכך, יש לייחס חשיבות רבה לעובדה, שבמקרה דנן, דבר הפגיעה בקטינים נחשף בפני תושבי השכונה. ברור, כי סיטואציה כאמור הינה קשה ועלולה להטיל על הנפגע סטיגמה בכל מסגרת חברתית באשר היא, אך דומני, כי התרחשותה בקהילה סגורה ושמרנית כקהילה החרדית, היא קשה אף יותר, הן מבחינת אלמנט הבושה והן משום שהיא עלולה לטמון בחובה השלכות עתידיות שהינן ייחודיות לחברה החרדית, כגון פגיעה ביכולתם של הקטינים ואחיהם להשתלב במסגרות חינוך מועדפות ופגיעה באיכות השידוך שלהם ושל שאר בני המשפחה".

את התיק ניהלו עו"ד זוהר גיאת ועו"ד שלומית בן יצחק מפרקליטות מחוז ירושלים.