 |
| העניין הציבורי שבסיפור מותה. רוז פיזם |
רשות השידור תפנה בקרוב לבית המשפט בבקשה להתיר את שידור הסדרה "רוז", המתעדת את סיפור הרצח של הילדה רוז פיזם שהסעיר את המדינה, דרך חקירתם של סבה, רוני רון ושל אמה, מארי פיזם, בחדרי החקירות של המשטרה.
הסדרה, של היוצר והבמאי דרור מורה ("שומרי הסף"), מוכנה לשידור זה שלוש שנים, אך בית המשפט העליון אסר בעבר את הקרנתה עד למתן פסק דין חלוט בפרשה הטראגית. עכשיו, לאחר שערעורם של רוני רון ומארי פיזם על הרשעתם נדחה, תבקש הרשות להסיר את הווטו המשפטי שהקפיא את פרסום חומרי החקירה המעוררים עניין ציבורי עצום.
 |
| מארי ורון פיזם |
הסדרה, בת שישה פרקים, עושה שימוש בחומרי החקירה האותנטיים – חקירתם של סבה ואמה של רוז בת הארבע וחצי, מרגע שנעצרו, ועד לסיום החקירה, ההליך המשפטי והכרעת הדין שניתנה בעניינם. אחד מרגעי השיא בסדרה הוא העימות שנערך בין מארי לרוני בחדר החקירות, לעיני החוקרים והמצלמות, כאשר הם מטיחים זה בזו את האשמה. הסיפור מסופר גם דרך עיניהן של הדמויות המלוות את תיק הרצח, המתראיינות לסדרה. בין המרואיינים, אנשי משטרה המלווים את הפרשה, החוקרים מימ"ר מרכז בפיקודם של אבי נוימן ויואב קוטלר, אנשי הפרקליטות והתביעה, והסניגורים של רוני רון ומארי פיזם – עורכי הדין רויטל סוויד, מרב גרינברג וגיל פרידמן.
ראש מחלקת התעודה בערוץ הראשון, איתי לנדסברג, אומר כי בנוסף על ששת הפרקים המוכנים מזה זמן רב, נעשתה בחודשים האחרונים פנייה לשב"ס בבקשה לראיין את הרוצחים כיום. שירות בתי הסוהר סירב עד כה לפניות. "האבסורד הוא שכאשר כלי תקשורת מבקש לראיין אסיר, בית המשפט נוהג לפנות ולבקש את חוות דעתם של המעורבים, ובהם גם בני משפחתו של הקורבן. במקרה הזה, בני המשפחה הם הרוצחים, ולכן היחידה שיכולה לספר את סיפורה של הילדה הזו היא התקשורת", אומר לנדסברג.
בדיון שנערך באוקטובר 2011 בבית המשפט העליון בבקשת רשות השידור לפרסם את קלטות החקירה של הרוצחים, ציינה הרשות את ההד הציבורי שליווה את הפרשה, מעת שהציבור נקרא לעזור בחיפושים אחר הילדה הנעדרת ועד למציאת גופתה בנחל הירקון. עו"ד יורם מושקט טען מטעם הרשות לחשיבות הפומביות והחשיפה הוויזואלית של החקירה, הנדרשת, לדבריו, בין היתר, לצורכי הרתעה. "מרגע שהוריה של רוז פיזם העלימו אותה ופגעו בה, הפכה רוז לילדה של הציבור כולו, ולא עומדת להם הזכות לפרטיות", טען.
 |
 |
| איתי לנדסברג | דרור מורה |
סניגוריהם של הנאשמים באותה העת, כמו גם המדינה, התנגדו באותו שלב לחשיפה וטענו כי "זכות הציבור לדעת אינה זכות הציבור 'להציץ'", וכי קיים חשש שחשיפת חומרי חקירה תשפיע על עדים בעתיד, שיירתעו משיתוף פעולה בחקירות אם יחששו שיום אחד יככבו בסדרת טלויזיה.
גם שופטי העליון אמרו באותו דיון, לפני שלוש שנים, כי העקרון הוא שתיעוד חזותי וקולי של חומרי חקירה אסור, "כדי למנוע הוצאת הנחקר מדלת אמותיו של חדר החקירה אל כיכר השוק". השופטים ציינו גם, כי קטע מסוים מדבריו של רון במהלך השחזור שעשה, הותר לשידור לאחר שהוקרן באולם בית המשפט.
עם זאת, השופטים ריבלין, ג'ובראן והנדל, הותירו בהחלטה שלהם פתח לעתיד, כאשר כתבו כי "המערערת (רשות השידור) מדברת על הצורך ההיסטורי בפרסום. גם צורך זה צריך שיישקל, אולם בפרספקטיבת הזמן הנכונה".
