ראש עיר הכרמל לשעבר זוכה מעבירות איכות סביבה

אכרם חסון

ראש עיריית עיר הכרמל לשעבר, אכרם חסון, מעבירות על חוקי איכות הסביבה: חוק המים, חוק מניעת מפגעים וחוק שמירת הניקיון. חסון, שכיהן בעבר בין השאר גם כחבר כנסת מטעם "קדימה" לתקופה קצרה, הואשם כמי שנשא באחריות כראש עיר למפגע סביבתי ותברואתי – קיומן של מזבלות פיראטיות שאליהן הושלכה פסולת מכל הסוגים – פסולת ביתית, בניין, גושית, צמיגים, חומרים מסוכנים וגזם, על קרקע חשופה וללא איטום, באופן שיצר סיכון על פי התרעות המשרד להגנת הסביבה לזיהום מקורות מים. בנוסף, לא הותקנו באתרים גידור, שערים ושילוט כדין, ונטען כי העירייה וראש העיר התירו הבערת פסולת שגרמה לזיהום אוויר.

עיר הכרמל התפרקה בינתיים לשני מרכיביה המקוריים – המועצות המקומיות עוספיה ודלית אל-כרמל, ואלה הורשעו בהסדר טיעון נפרד בעבירות איכות סביבה ושילמו קנסות של 100-150 אלף שקל. התובעת, עו"ד ליאורה סבירסקי, ביקשה להטיל אחריות גם על חסון וטענה כי החוק למניעת מפגעים, חוק שמירת הניקיון וחוק המים הטילו על נושאי משרה חובה לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות, וכי נושא המשרה ייחשב כמי שהפר את חובתו בין אם העבירה בוצעה על ידי התאגיד ובין אם על ידי מי מעובדיו.

חסון, שכיהן כראש העיר בשנים 2003-2008, כפר בטענה כי לא נקט בכל האמצעים הסבירים לפינוי המפגעים, וסנגורו, עו"ד נדב גרוס, טען כי כתב האישום לא היה צריך להיות מוגש נגדו בלבד, אלא לכלול שורה ארוכה של נאשמים, לרבות מדינת ישראל, שרי איכות הסביבה לדורותיהם וראשי המועצות הקודמים. "כאשר נכנסתי לתפקיד ראש העיר של שני הישובים שאוחדו לעיר אחת, נודע לי שיש שתי מזבלות פיראטיות הפועלות מאז שנת 1951”, אמר חסון בעדותו בבית המשפט. "בשיחה ראשונה עם אנשי איכות הסביבה בשנת 2004 הסבירו לי שצריך לנקות את האתרים. פניתי למנכ"ל משרד הפנים, אמרתי שיש בעיה שדורשת תקציב פיקוח ולא תקציב רגיל, שצריך לפנות מזבלה ולהקים אתר מורשה חדש ואתר מעבר. לתדהמתי קיבלתי ממנו מכתב שתקציב הפיקוח שלנו הוא אפס שקלים. כמו כן משרד הפנים דיווח לי עם כניסתי לתפקיד שהמועצות חדלות פירעון, וקיבלתי חוב של 211 מיליון שקל. התייעצתי עם החשב המלווה, שאמר לי שבלי תקציב אי אפשר לפנות שום דבר. בתקופה שלנו המציאו חיוב אישי – מה שלא נמצא בתוך התקציב ואתה חורג ממנו, אתה משלם באופן אישי.

"השר לאיכות הסביבה ושר הפנים הבטיחו לי שיתנו 600 אלף שקל אם נתחיל לעבוד (על פינוי המזבלה)", הוסיף חסון, "אבל הכל היה בעל פה. לקחתי סיכון ופיניתי את אחד האתרים. עד עצם היום הזה לא שילמו לנו את הכסף. עבדתי בשתי מועצות פושטות רגל וכל החובות על הגב שלי, למרות שהאוצר, כשהטיל את האיחוד, הבטיח לנקות שולחן, לחסל את החובות, לבנות עיר לתפארת מדינת ישראל. החליטו להגיש כתב אישום במקום שיתנו לי פרס. 50 שנה לא הקציבו כסף לפתרון הבעיה".

שופט בית משפט השלום בחיפה, זאיד פלאח, כתב בפסק הדין כי התרשם מעדותו של חסון כי הוא אכן נקט בכל האמצעים הסבירים שעמדו לרשותו לצורך פינוי המזבלות, כולל פנייה לרשויות וניצול חלק מהתקציב העירוני שיועד לצרכים אחרים. "שוכנעתי שבמסגרת התקציבית הקיימת, ובמסגרת הארגונית והבין-משרדית, הנאשם לא יכול היה לנקוט בצעדים נוספים מעבר לאלה שנקט ועשה ככל יכולתו על מנת להתמודד עם המפגעים התברואתיים והסביבתיים  ועל מנת לפקח על קיום ההוראות", קבע השופט.