קרן הפנסיה תמיד צודקת

האש מתוך משרדי מבטחים

יום ראשון השבוע (7.8), שבע בבוקר. ישראל שירון, גמלאי של התעשייה האווירית, נכנס למשרדי קרן הפנסיה "מבטחים", ברחוב ארלוזורוב בתל אביב, וצעק: "גנבים, פושעים תחזירו לי את הכסף". המשרדים היו כמעט ריקים מאדם. עובדת אחת שבה נתקל אמרה לו שהמקום סגור ושיחזור בשעות הפתיחה. "אני לא יוצא מפה, אני אשרוף אתכם, ואהרוג את כולכם, גנבים", הוא המשיך לצעוק.

איומו של שירון לשרוף את המקום התממש מיד. הוא החזיק בקבוק עם חומר דליק וגפרורים, הצית שלוש עמדות קבלת קהל וגרם נזק כבד לכיסאות, מחשבים, טלפונים, מזגן וציוד משרדי. גלאי העשן בבניין הופעלו. עשן סמיך יצא מהחלונות ופיח הצטבר במסדרון. כוח כיבוי הוזעק למקום.

כעבור כמה שעות, בית המשפט הורה על ביצוע בדיקה פסיכיאטרית – שגילתה כי שירון כשיר לעמוד לדין. כבר ביום ההצתה, הוא הסביר לשופטת מה עבר לו בראש כשעשה את אשר עשה: "50 שנה מקום המדינה אני משלם (פנסיה), ועכשיו חישבו לי 20 אחוז פחות. שרפו לי את הלב ואת הנשמה. 12 נכדים יש לי בבית, ואני לא יכול לתת להם מתנות". 

יומיים מאוחר יותר, הוגש כתב אישום, ושירון שוחרר למעצר בית בפיקוח ילדיו, שניים מהם אנשי כוחות הביטחון. "יש לו בן שהוא לוחם במשטרה, בן עובד שב"ס ובת סטודנטית למשפטים שנה שלישית", אמרה בבית המשפט עו"ד חגית רחמני מהסנגוריה הציבורית. "הוא סבא בן 74, שיש לו נכדים וגם נינים. הוא נעזר במקל הליכה. מדובר באדם מבוגר, לא בעבריין. במשך שנים הוא ניהל מאבק משפטי נגד קרן הפנסיה, וטען שכספים נלקחו ממנו לא בצדק. הוא פנה לעורכי דין שהגישו תביעה כספית. אחרי שהתביעה נדחתה, הוא פשוט לא ידע מנוח לליבו ולנפשו. המשפחה ידעה על המאבק המשפטי וידעה על הכאב הרב".

"לא היתה לו כוונה להזיק לנפש", הוסיפה הסנגורית, "הוא נכנס למשרדים בשעת בוקר מוקדמת, לפני שהשומר הגיע. הוא בהחלט לא רצה שהמקום יהיה הומה, בשעה 10 בבוקר. הכוונה היתה לגרום נזק לרכוש. הוא לא ביקש נקמה באנשים, אלא בחברה. על כך הוא מתחרט ומצר".

"במשך שבע שנים היתה לו מועקה, הוליכו אותו שולל", הוסיפה בתו, שבמסגרת לימודיה, מתנדבת בקליניקה לייצוג אסירים. השופטת רות לבהר שרון המליצה לפרקליטות להסכים לשחרורו: גבר בן 74, נורמטיבי, ללא עבר פלילי, שהודה בעבירות.

השופטת רות לבהר שרון

בינואר, לפני חצי שנה, דחה בית הדין הארצי לעבודה את הערעור שהגיש שירון על דחיית התביעה שהגיש נגד מבטחים. "במשך 49 שנים הוא הפריש ממיטב כספו אגורה לאגורה, על מנת שיהיה לו כסף למועד פרישתו", כתבו עורכי דינו אמנון אבידר ואריה מרון. "שירון היה חבר בקרן הפנסיה מאוגוסט 1960 ועד יוני 2009 (עת יצא לגמלאות בגיל 67). בסופו של יום הוא לא קיבל את מלוא זכויותיו על פי דין, כפי שהוצגו באישור שניתן לו ערב פרישתו. התביעה היא על רקע מצגי השווא שקרן הפנסיה הציגה לו בעניין הקצבה החודשית".

בשנת 1995, כששירון היה בן 53, הוא יצא לפנסיה מוקדמת מהתעשייה האווירית, אחרי 35 שנות עבודה. "לקראת הגעתו לגיל 67, לאחר 49 שנים של הפקדות למבטחים, הוא פנה לנציג הקרן בתעשייה האווירית וביקש לקבל מידע על הפנסיה החודשית שיקבל. נציג מבטחים ערך חישוב ונתן לו אישור – מסמך של מבטחים – ובו פירוט הקצבה החודשית שיקבל: 6,593 שקל. ליד הסכום הוסיף הנציג בכתב יד: "לא סופי". שירון תמה: האם למרות שהשכר ממנו שולמו ההפרשות הוא 10,000 שקל, זו הקצבה החודשית שיקבל? הנציג אמר לו כן, "זה הסכום ותיתכן סטייה של כמה שקלים לכאן או לכאן".

כעבור חודש שירון גילה שהקצבה שונה, וקוצצה לא ב"כמה שקלים", אלא באלף שקל וב-20 אחוז: במקום 6,593 שקל שהובטחו באישור שניתן לו, הקצבה בפועל עמדה רק על 5,570 שקל.

נציג מבטחים שערך את התחשיב השגוי ומסר לו את האישור, טען כי הוא טעה מפני ששירון לחץ עליו: "הוא לא עזב אותי. היו המון אנשים במשרד והוא בא והלך, בא והלך ולא יכולתי יותר. בפזיזותי לא בדקתי (את כל הנתונים)…". שירון צבר 580 חודשי ביטוח – שהם הרבה יותר מ-420 החודשים המזכים בקצבה מקסימאלית, אבל מבטחים טענה כי בשנות העבודה הראשונות שלו, לפני 50 שנה, הוא בוטח בפנסיית יסוד ולא בפנסיה מקיפה.

זאת לא היתה ההטעיה היחידה: שנתיים לפני שיצא לגמלאות, בשנת 2007, נשלחו אל שירון נציגי ייעוץ פנסיוני מטעם התעשייה האווירית, שהציגו לו חלופות בין מסלולים שונים לקראת פרישה והראו לו תחשיב לפיו יהיה זכאי למענק של 80 אלף שקל אם יישאר באותו מסלול בו חסך לאחר היציאה לפנסיה מוקדמת. גם המצג הזה היה מטעה: שירון קיבל מענק של 30 אלף שקל בלבד. היועצים, כמו גם מבטחים, התנערו בדיעבד מהתחשיב  והכחישו את טענת הלקוח כי התחשיב הוצג לו כמבוסס על נתונים של הקרן.

ביולי 2010 הגיש שירון תביעה כספית על סך 200 אלף שקל בבית הדין לעבודה, נגד מבטחים, בגין הקצבה והמענק שנגזלו לטענתו. "אתם לא דופקים את הגמלאי שעומד פה בפני בית המשפט, אלא אלפי גמלאים אתם דופקים בפנסיה שלהם. תתבייש לך" – התפרץ שירון בעדותו על עורך הדין של מבטחים. 

קרן הפנסיה התגוננה, באמצעות עורכי הדין נועם הויזליך ויורם הרשקוביץ, בטענה כי "טעויות במכתב או בדו"חות שנשלחו למבוטח אינן מקימות זכויות יש מאין".

השופטת מיכל לויט

בית הדין האזורי בתל אביב, בראשות השופטת מיכל לויט, דחה את התביעה: "מובן לנו תסכולו של התובע אשר לאחר כ-50 שנות עבודה פרש לגמלאות, אז התברר לו כי המידע שנמסר לו טרם פרישתו אינו נכון", כתב בית הדין. לאחר דברי הניחומים, הגיע לשורה התחתונה: "יחד עם זאת, אין באישור השגוי שנמסר על ידי נציג הקרן כדי להקנות לתובע זכויות שהוא אינו זכאי להן בהתאם להוראות התקנון".

השופטים הזכירו פסק דין אחר, קשה יותר, שקבע כי קרן הפנסיה אף היתה רשאית, כפי שעשתה, להפחית גמלה אחרי 15 שנים ששולמה לגמלאית, לאחר שהתברר כי במשך כל השנים שולמה בטעות קצבה גבוהה מדי. "טענת ההסתמכות" של התובעת נגד הפחתת הקצבה נדחתה.

בינואר השנה, הגיע שירון לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.  סגנית הנשיא, השופטת ורדה וירט ליבנה, שמעה במשך זמן קצר את עורכי הדין שערערו על דחיית תביעתו. זה הספיק לה. היא המליצה לשירון למשוך את הערעור.