נציבת שב"ס חושפת: נטפל בהפרעות קשב של האסירים

הנציבה קלינגר בכנס שדרות במכללת ספיר

"67 אחוז מהאסירים הפליליים בשירות בתי הסוהר גרים בישובים השייכים לאשכולות חברתיים-כלכליים נמוכים. 30 אחוז מהאסירים הם אנאלפביתים, שאינם יודעים קרוא וכתוב בעברית. 91 אחוז מהאסירים זקוקים להשלמת השכלה ברמות שונות, החל מרכישת ידע בקריאה ובכתיבה ועד להשלמת 12 שנות לימוד". כך אמרה היום נציבת שירות בתי הסוהר, עפרה קלינגר, ב"כנס שדרות לחברה וכלכלה" שהתקיים במכללת ספיר.

"תקופת ההחזקה במשמורת היא סוג של הזדמנות שמקבלת המדינה לנסות ולשנות את המסלול שבו בחר, במרכאות, העבריין", אמרה קלינגר. "למה במרכאות? מפני שאם המבט איננו שיפוטי, אז ניתן להתבונן אל עולם הכליאה כעל מראה מגדילה שמציירת תמונה מעניינת על החברה שלנו.

"השלמה לשמונה ול-12 שנות לימוד מייצרת הפחתה ממשית בחזרה לפשע", אמרה קלינגר. "מי שפותח דלת בית ספר, סוגר תא של בית סוהר". לדברי הנציבה, בשב"ס פועלים 15 מרכזי חינוך, בהם מוקנית השכלה מרמת קרוא וכתוב, אולפן, השכלת יסוד ועד לרמה של 12 שנות לימוד. "אנחנו בעיצומו של תהליך בניית שישה מרכזי חינוך נוספים. 111 כיתות לימוד פועלות בשב"ס, בהן לומדים מדי יום בממוצע 1,500 אסירים".

לא במקרה רבים מהאסירים נפלטו ממערכות החינוך הלאומיות. לדברי הנציבה, 70 אחוז מהאסירים סובלים מהפרעות קשב ולקויות למידה. "אסיר הסובל מהפרעת קשב, בדרך כלל סף התסכול שלו נמוך, הוא לא מסוגל לנהל שיחה עם העובדת הסוציאלית, ואם לא תאובחן ההפרעה הוא ייחשב ל'לא משתף פעולה' ולבעל התנהגות מתריסה. יש להניח כי בחלק מהמקרים תיחשב התנהגותו כעבירת משמעת והוא ייענש. לכן פתחנו בשב"ס מרכזים לטיפול בהפרעות קשב, והתנאי היה שלא יחולקו בהם תרופות, אלא יילמדו אסטרטגיות למידה וכלים לעקוף את ההפרעה. מרכז טיפול בהפרעות קשב שהקמנו במעשיהו הצליח, ולכן פתחנו מרכז נוסף בבית הסוהר חרמון והשנה נפתח מרכז גם בכלא דקל שבדרום".

לדברי הנציבה, "כלואים שמסיימים טיפול במרכזים הללו, מספרים את סיפוריהם האישיים, מהם ניתן ללמוד על הקשר שבין חוסר היכולת להתמודד במערכות החינוך לבין הגלישה לעבר התמכרויות ועבירות אלימות. הסיפורים מלמדים גם איך משתנים חייו של מי שלראשונה יכול לדבר בטלפון עם בנו על שיעורי בית בחשבון או בגאוגרפיה".

קלינגר הציגה נתונים על העלות הכלכלית של הכליאה והשיקום. על פי נתוני המשרד לביטחון פנים (2014), הנזק הכלכלי הנגרם מתופעת הפשיעה, נאמד ב-15.8 מיליארד שקל. הנזק הכלכלי הממוצע ממקרה פשיעה אחד עומד על כ-12 אלף שקל. במקרי רצח, הנזק הכלכלי מגיע למיליוני שקלים. לדברי קלינגר, "מחקרים הוכיחו כי כל שקל המושקע בתוכנית טיפול ושיקום של אסיר, חוסך למדינה מעל ארבעה שקלים כאשר האסיר מסיים את התוכנית".