 |
| אילוסטרציה: FREEPIK |
בשבוע בו יזם מפכ"ל המשטרה הקמת ועדה שתבחן אפשרות לממן תביעות של שוטרים נגד אזרחים שעשו להם שיימינג ברשתות החברתיות, רב ניצב רוני אלשייך קיבל תשובה חדה וחד משמעית להחלטה נוספת שלו, אחת מיני רבות לאחרונה שמסמנת התנהלות כוחנית ומדאיגה של המשטרה. השופטת הבכירה דינה כהן מבית משפט השלום באשקלון קבעה (ראשון, 25.6) גבולות ברורים לחופש הביטוי, והבהירה במדויק מהי העלבת עובד ציבור.
השופטת כהן עשתה זאת בנימוקי הכרעת הדין בה החליטה לזכות את מיכאל נאוגנקר מאשדוד, שהואשם בהעלבת עובד ציבור. הרקע: מכתב ששלח ב-4 אפריל 2013 לתחנת משטרת אשדוד, ובו תקף קשות את השוטר א"ג (השם שמור במערכת). בין היתר כתב נאגנוקר במכתב: "החוקר הקוקסינל א"ג… סובל מפסיכוזה… מזעזע שיצור עלוב ומושחט (הטעות במקור) כמוהו מקבל אוטוריטה… באופיו הוא קוקסינל ברמות מטורפות, טיפוס פחדן… יש לו את כל המאפיינים של שפנפן פחדן…".
כחודש וחצי לאחר מכן, ב-20 במאי, קיבלה רס"מ נורית כהן מהתחנה הוראה לזמן את נאוגנקר לחקירה, ואכן כך עשתה. לאחר מכן הפנתה את המכתב לא"ג וביקשה את התייחסותו. "נא רשום את התייחסותך באם אתה מוצא את המכתב מעליב, על מנת שאחקור אותו בגין העלבת עובד ציבור", כתבה על המכתב שהעבירה לחברה לתחנה.
נאוגנקר, המחזיק בתעודת עיתונאי, הודה בעובדות כתב האישום אך טען כי הן אינן מקימות עבירה. בעדותו במשטרה אף הוסיף: "המקצוע שלי זה העלבת עובדי ציבור, אבל זו לא עבירה פלילית". השופטת כהן קבעה כי מאחר שעל מרבית העובדות אין מחלוקת, מדובר במחלוקת משפטית, והתרשמה יותר מטיעוני הסנגור, עו"ד יאיר מושיוב, כשהחליטה לזכות את מרשו.
 |
| שופטת בכירה דינה כהן |
למי למי, יש יותר כבוד
בנימוקים להכרעת הדין השאירה השופטת כהן פתח של תקווה לכל המודאגים לאחרונה מהחדירה המתמדת של השלטון לתחום הפרט וזכויותיו, ומהכרסום המתמשך בחופש הביטוי. במיוחד יפים הדברים על רקע הכרעת הדין המרשיעה של השופטת דנה אמיר מבית משפט השלום בתל אביב בעניינו של פעיל הזכויות החברתיות עו"ד ברק כהן, שפרסם באינטרנט שיר בגנותו של רכב מודיעין ממשטרת ירושלים. על פניו נראה כי שתי הכרעות הדין, של נגאונקר וברק כהן, יעלו שלב בערעור לבתי משפט מחוזיים בשלב הראשון, ויהיה מעניין לראות את ההתפתחויות בהקשר זה העומד במרכז סדר היום על רקע הכאוס המתפתח ברשתות החברתיות ובכלל.
בינתיים, בפסק הדין של השופטת כהן היא כתבה: "עבירת העלבת עובד ציבור אינה מכוונת להגנה על כבודו או מעמדו הפרטי של עובד הציבור, שכאדם, אין כבודו יקר יותר מכבודו של אדם אחר…", כתבה בנימוקיה שהתבססו על הלכת אונגרפלד – פרשה סבוכה וארוכת שנים בה הורשע יוסף אונגרפלד מחדרה בהעלבת עובד ציבור, שוב שוטר. אונגרפלד ערער וערער במשך כ-10 שנים, עד שהרכב מיוחד של תשעה שופטי בית המשפט העליון השאיר אמנם את הרשעתו על כנה, אולם חידד את הפרשנות המשפטית לעבירה.
 |
| שופטת דנה אמיר |
בפסק הדין המזכה של השופטת כהן היא קבעה כי בהלכת אונגרפלד "…הודגש כי הערך המוגן בעבירה זו הוא הגנה על עובדי ציבור, לא על כבודם…", וזאת בניגוד מוחלט לפרשנות שנתנה להלכה זו השופטת דנה אמיר אשר הרשיעה את עו"ד כהן בעבירה של העלבת שוטר על אמירות הרבה פחות קשות.
השופטת כהן גם לא התרשמה מעדותו של השוטר א"ג, שטען כי גם אם היתה לנאוגנקר ביקורת נגדו, "יכול היה להתלונן בצינורות המקובלים. יש את מח"ש. לכתוב מכתב כזה עם ביטויים כאלה פוגעים ומעליבים? לא ראוי ולא מכובד…". היא אמנם הסכימה איתו כי אין זה ראוי ומכובד, אך לא מעבר לרף הפלילי. "דברי ביקורת", ציטטה שוב את פסיקת העליון בנושא אונגרפלד, "עשויים להיות מופנים לא רק נגד מדיניות השלטון ופועלו, אלא גם כלפי תפקודו האישי של עובד הציבור. סוג זה של ביטוי חשוב לקיום המטרות שביסוד חופש הביטוי…".
השופטת כהן לא הסתפקה בכך, ואף התייחסה לקללות שבמכתב: "ההבחנה בין חרפות וגידופים לבין השמעת ביקורת, במיוחד זו המופנית כלפי תפקודו של עובד ציבור, עשויה להיות קשה", כתבה, "אולם הזכות להשמיע ביקורת אינה נתונה רק לבעלי הלשון הצחה ויכולת הביטוי המעודנת… יש להבין את הביטוי גם על רקע ההקשר הכולל שבמסגרתו הושמע".
נימוקיה של השופטת כהן מהווים מסר ברור למשטרה, אבל בעיקר לכל מי שעמד ולו פעם אחת מתוסכל ועצבני מול שוטר גס לב ורוח: שוטר הנזהר בכבודו יותר מאשר בכבוד האזרח שמולו, אינו ממלא את תפקידו. ומשכך, ניתן להעביר עליו ביקורת, ולכאורה גם בשפה בוטה.
 |
| עו"ד יאיר מושיוב |
חקירה פגומה
בשולי הכרעת הדין מבקרת השופטת כהן גם את התנהלותה של המשטרה במקרה הספציפי. היא קיבלה בכך את טענות עו"ד מושיוב, לפיהן העובדה שתחנת אשקלון, "תחנת אחות" לזו שבאשדוד, היא שחקרה את נאוגנקר. כמו כן קיבלה את הטענה לפיה א"ג התבקש להתייחס למכתב רק לאחר שזומן לחקירה – עובדה שלפי השופטת מעידה על "חשש כי גורמי האכיפה גיבשו עמדתם בדבר העמדת הנאשם לדין כבר מראשית החקירה… סברתי, בהינתן סוג העבירה, שהחקירה נוהלה כך שניראותה כתקינה, נפגמה".
הזיכוי הוא הישג גדול לא רק לעו"ד מושיוב, אלא לכל מי שחופש הביטוי חשוב לו. "כתב האישום מהווה רק רובד אחד מרבדים רבים במערכת היחסים הסבוכה שבין הנאשם למשטרת ישראל וגורמי התביעה", מסכם עו"ד מושיוב. "התביעה התעקשה לנהל מלחמה מול הנאשם ולהאשים אותו במעשה שכפי שטענה ההגנה מלכתחילה, לא באמת מהווה עבירה פלילית.
"ההליך המשפטי אמנם ארך למעלה משלוש שנים", מוסיף עו"ד מושיוב, "אבל בסופו של יום, ובצדק רב, קיבל בית המשפט הנכבד את טענותינו המקדמיות לעניין היעדר עבירה, הגנה מן הצדק והתנהלות בלתי ראויה של המשטרה. טענות אלו נטענו כבר בראשית ההליך, ובסיומו בית המשפט אף מתח ביקורת על התנהלותה של המשטרה.
"לא בכל יום ניתן בארץ זיכוי בעקבות טענות משפטיות ולא עובדתיות. הראיות הוגשו במלואן והסכמנו עובדתית שאכן הנאשם כתב את הדברים והעבירם למשטרה, אלא שלגישתנו הדברים אינם מהווים העלבת עובד ציבור כדרישת החוק והפסיקה. אנו מברכים על כך שבית המשפט היה קשוב והוגן בכך שהבין בין התכנים הלא נעימים אולי שנכתבו במכתב, לבין ההלכות הנוהגות בעבירה זו, ובסופו של יום לא נרתע מלזכות את הנאשם".
