פמיניזם או שמרנות?

עירום וגירוי. דמי מור בכרזת הסרט סטריפטיז

בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים, קבע (שני, 28.8) כי מועדוני מין אינם מתאימים להגדרה "בידור", ולכן אין לאשר את פעילותם במתחם הבורסה. השופטת מיכל אגמון גונן קיבלה בכך ערר שהגישה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן נגד החלטת ועדת הערר, שאישרה היתר עסקים לערן ירושלמי, בעל מועדון החשפנות "קברטו" הפועל מזה כ-20 שנה.

במתחם הבורסה פועלים מזה שנים רבות מספר מועדוני חשפנות, ללא היתר. נגד ירושלמי הוגש כתב אישום על הפעלת עסק ללא רישיון, והוא הודה והורשע, אך במסגרת עסקת הטיעון נדחתה סגירת המקום וירושלמי ניסה לקבל היתר. הוא הגיש בקשה לשימוש חורג, אך נדחה בטענה כי העסק אינו מתאים לאופי שהוועדה מבקשת להקנות למקום. הכוונה, לטענת הוועדה המקומית, היא להקנות למקום אופי צעיר, מהוגן ושוקק, ולכן אף הוספו לשימושים של מגורים, דיור מוגן, מעונות סטודנטים, מוסדות תרבות ומלונאות. כל זה, הבהירה הוועדה, אינו עולה בקנה אחד עם פעילות של עסקי מין.

ירושלמי ערער, ו-ועדת הערר קיבלה את טענתו לפיה הפעילות במועדון נכללת במסגרת "בידור", ולכן יש לתת לו רישיון. הוועדה המקומית לא ויתרה, ערערה גם היא, ולעתירה הצטרף ארגון ויצ"ו, כידיד בית המשפט, בטענה כי "מאחורי הבקשה לניהול עסק של 'הצצה על מופע חי בעירום' מסתתרת פרקטיקה של ביזוי נשים, פגיעה בכבודן וניצולן". את הוועדה המקומית ייצגו עורכי הדין חן עמידור, נועם יבלון וקסניה זמסקוב, ואת ויצ"ו ייצגה עו"ד עירית גזית.

בתשובתה לערר של הוועדה המקומית הסבירה עו"ד מיכל פליגלר מהפרקליטות, מטעם ועדת הערר, כי "השימוש המתבקש, של 'הצצה על מופע חי בעירום', הוא בגדר השימושים המותרים על פי התוכניות החלות במקום… לו רצתה הוועדה המקומית לקבוע כי עסקים לצורך גירוי מיני… אינם נכללים בגדר השימושים המותרים, היה עליה לקבוע זאת במפורש בתוכניות החלות… תחת זאת, החליטה הוועדה המקומית, כשקידמה את התוכנית החדשה, להוסיף שימושים, כך שבסופו של יום יעשו כוחות השוק את שלהם, ועסקים מסוג זה של מר ירושלמי יידחקו החוצה".

השופטת מיכל גונן אגמון

ירושלמי עצמו, באמצעות עו"ד אילן לקפיש, סמך ידיו על הפרשנות של ועדת הערר, והוסיף כי עיריית רמת גן מערימה עליו קשיים ביורוקרטיים כדי לסלקו מהמקום. לדבריו, שיקולי העירייה מבוססים על "השקפת עולם פוריטנית ושמרנית שאינה נחלת הכלל, ומקומה בימים חשוכים בעבר ולא במדינה נאורה שאמורה לאפשר קשת דעות רחבה ומגוונת, ולאפשר חופש ביטוי ועיסוק".

בהחלטתה חילקה השופטת אגמן גונן את הפסיקה לארבעה חלקים. הראשון, דיון בשאלה מהו מופע חשפנות והאם הוא עולה בקנה אחד עם השימוש המותרים בתוכניות. הפרק השני עוסק בפן התכנוני, שימוש חורג מתוכנית או שימוש חורג מהיתר. הדיון השלישי עוסק בפרשנות לגבי התוכניות והאם הן כוללות הפעלת עסק לצורך גירוי מיני, ואילו החלק הרביעי עובר לפרשנות משפטית וחוקתית בעקרונות המשפט בישראל, המבוססים על כבוד האדם וחירותו.

השופטת התמקדה בהסבריה במהות עסקו של ירושלמי, שאף לפי הגדרתו הינו מועדון חשפנות, ועסקה בשאלה האם יש להכניסו תחת הגדרה של "בידור" – מה שלמעשה החליטה ועדת הערר. "מר ירושלמי הוסיף כי החלטת הוועדה המקומית התקבלה ללא תשתית עובדתית, אך לא טרח להעמיד תשתית כזו לעצמו, ולפרט, מעבר להיותו מועדון חשפנות, דבר", הבהירה השופטת אגמון גונן לאן נושבת הרוח.

היא אף טרחה להיכנס להגדרה של חשפנות, SREAPTEASE, המורכב מהמלים STREAP  (עירום) ו-TEASE (גירוי או התגרות), והסבירה כי מקובל לראות במופע כזה אישה, עובדת מין, המסירה את בגדיה לצלילי מוזיקה. במקרה הזה, כותבת השופטת, גם על פי התיאור המצומצם ביותר, נשים רוקדות בעירום במטרה לגרות גברים. פרקטיקות אלה, מבהירה אגמון גונן, הוגדו כעבודות מין.

בפרק השני מתפלפלת השופטת בעניינים מנהלתיים של ההבדלים בין שימוש חורג מהיתר לבין שימוש חורג מתוכנית – ענייני חוק רישוי עסקים, תב"ע (תוכנית בניין עיר), וועדות תכנון ובנייה. בפרק השלישי היא עוברת לדון במקרה הספציפי, הן במובן התכנוני והן במובן הפרשנות לתוכניות. היא קבעה כי על ועדת הערר היה להתחשב בכוונותיה של הוועדה המקומית לשנות את אופיו של מתחם הבורסה, בעיקר כשגם הוועדה המחוזית ראתה בכך מטרה ראויה.

אבל הרבה יותר מדבריה על ועדות ותוכניות בנייה, מעניינת פרשנותה של השופטת, שהחליטה כאמור שבידור אינו כולל הצצה על מעשה מיני, והסבירה כי פרשנות זו יוצרת הרמוניה משפטית. בגיבוי פסיקות ותקדימים שונים, ובהתבסס על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כתבה אגמון גונן כי "מדובר בפרקטיקת של ביזוי והחפת נשים ופגיעה בכבודן כבנות אנוש, שהדין כולו קורא למיגורן… מהחקיקה הישראלית לאורך שנים עולה מגמה מפורשת לאסור או להגביל באופן משמעותי פעילויות המחפיצות נשים ופוגעות בזכותן כבן אנוש".

ניפגש בבית המשפט העליון?

לאור כל זאת החליטה השופטת לקבל את הערר של הוועדה המקומית. "החלטת הוועדה המקומית, שלא ליתן היתר לשימוש חורג למר ירושלמי, שניהל את העסק האמור ללא רישיון (ואף הוגש נגדו כתב אישום על כך, דק"'צ), היא סבירה, ולא היה מקום להתערב בה. על כן אני מבטלת את החלטת הערר ומחזירה על כנה את החלטת הוועדה המקומית…". כמו כן פסקה השופטת כי ועדת הערר תשלם הוצאות משפט של 10,000 שקל.

עו"ד לקפיש, פרקליטו של ירושלמי, אמר בתגובה: "מדובר בפיפ שואו, מועדון של מופעים בחדרים פרטיים, לא מופע על במה מול קהל. הדיון בבית המשפט נסוב סביב השאלה האם התב"ע המאושרת מאפשרת לעסק להמשיך לפעול. אנו טענו שהתשובה חיובית. בית המשפט המנהלי אינו אמור להיכנס בנעלי ועדת הערר, אלא רק לבחון את סבירות החלטותיה, והשופטת חרגה לצערי מסמכותה והחליטה לכפות את דעותיה הפוריטניות האישיות על החוק. היא עצמה כתבה שהמופע מותר על פי החוק בישראל, וגם בית המשפט העליון קבע בעבר שרשות מקומית אינה יכולה לקבל החלטות בעניין אורח החיים הרצוי לתושבים על פי שיקולי מוסר פטרוניים. זו החלטה שערורייתית וקשה לציבור, ואנחנו נערער לעליון".