פגרה

זמן למחשבה (איור מאתר MAMMA)

ערב פגרה בבית משפט שלום תל אביב. בוקר. כבודה עדיין ספונה בלשכתה. באולם עצמו מתגודדים עשרות עורכי דין, טיפוסים אורבנים עטורי עניבות שחורות בוהקות. בטריבונה מאחור, ישובים נאשמים למיניהם. חלקם האחר יועלה בהמשך ממרתף המעצרים שלמטה. על דלפק התביעה נערמים עשרות תיקים בערימות גבוהות. בכל תיק מפורט מעשה המיוחס לנאשם, מה היה ומה אולי יהיה בהמשך. נאשם נאשם וגורלו.
על דלפק הסנגוריה, תיקי ההגנה ולצידם מונחת רשימה ארוכה. הרשימה אמורה לנסות ולהטיל סדר. לקבוע מי יישמע תחילה ומי בהמשך. עשרות הקרקרנים ולקוחותיהם הוזמנו כולם, ביחד ולחוד, לשעה שמונה ושלושים בדיוק. שעה שצוינה לתפארת המליצה בלבד.

מעט לאחר השעה תשע, כבודה נכנסת לאולם המשפט. סוקרת בעיניים יגעות אך רגועות את כלל הקהל הניצב על רגליו לכבודה. המלמולים והלחש בחש פוסקים. שלטר המשפט הורם. הדיונים קצרים יחסית, ממצים. מרבית התיקים נדחים למועדים מאוחרים יותר. מעטים מסתיימים בהסדרי טיעון, שמתקבלים על ידי בית המשפט. באחרים נשמעים טיעוני פינג פונג קצרים לעניין מידת העונש שראוי לגרזן בה את הנאשם, או שלא. התובע טוען טלגרפית, הסנגור מאריך יותר. תסקירי שירות המבחן למבוגרים ומסמכי חולי ומסכנות אחרים לצד המלצות בכתב משמשים אף הם כגורמים האמורים להטות את כפות מאזני הצדק מכף חובה לזכות. הליכה לחאבסה (מאסר) או שיבה הביתה. באולם נעשה משפט עם שאיפה לצדק יחסי. מה שברור הוא, שפה ועכשיו נחתכים גורלות.

בני ישראל וישמעל איש איש בתורו רובצים על ספסל העץ הקשה של הנאשמים. כל אחד מהם מתוח, מרעיד לעיתים, יש המתייבשים מהלחץ ומהחשש. העיניים מתרוצצות מהתובע, לסנגור ולכבודה, כל הערה נקלטת מיד ומקבלת משמעות על. מה יהיה? מה היא תחליט? לאן אני הולך בהמשך? איש אינו רוצה להיכנס לקיבוץ המסורג. החופש הוא המצרך המבוקש והמוערך ביותר באולם.

"כלי העזר" מבקשים לסייע לכבודה במלאכתה וטורחים סביבה – עוזר השופטת, המתמחה אם הגיע, והקלדנית.

נציגי התביעה אדישים, התיקים של היום יתחלפו להם בתיקים של מחר. רק שבאלו של מחר יטפלו הקולגות, והם עצמם ירבצו למחרת בחדרם הממוזג וישקדו על הכנת כתבי אישום עתידיים.

הסנגורים הם עם ממהר. אצה להם דרכם, חבל לבזבז את היום על בקשת דחייה או הודעה על הסדר טיעון. חוץ מזה, לחלקם נקבעה שמיעת תיקים נוספים באולמות משפט אחרים, גם שם צריך לבקש דחייה, להציג הסדר טיעון שהבשיל וכיוצא באלה הדברים. תיקים רבים יותר, משמעות הדבר לדידם פרנסה עתירה יותר.

איש מהמערכת המשפטית אינו נותן את דעתו שאפשר לעשות זאת גם אחרת. שאפשר למנוע רביצה מייגעת מתסכלת וחסרת מעש במשך שעות. הן של הסנגורים והן של הנאשמים. איש לא נתן את דעתו כי ניתן לחלק את טבלת התיקים והמוזמנים לשעות שונות. חלק מהם אפשר להזמין לשמונה ושלושים, חלק אחר לעשר, לשתיים עשרה, לשתיים, סקאלת השעות בה יושבת כבודה בדין מסומנת היטב בקווים ומספרים. התייחסות לחלוקה הזו משמעותה פחות לחץ, פחות הידחפות, אווירה יותר רגועה, יותר זמן להצגת הדברים הצריכים להיאמר, ובעיקר להעניק לעם היושב בטריבונה את ההרגשה כי הצדק גם נראה וגם נעשה, בשיקול דעת ולא בשיטת התיק הבא. מחשבה ועשייה ששכרה בצידה.