 |
| הגנה בעיר העתיקה. הסכין שנתפסה על נוסע ברכבת |
בית משפט השלום בתל אביב זיכה בשבוע האחרון בשני תיקים שונים נאשמים בהחזקת סכין במקום ציבורי, משום שהחיפוש שנערך בחפציהם היה לא חוקי. במקרה אחד המחפש היה מאבטח בתחנת רכבת, ובמקרה האחר – שוטר.
שני פסקי הדין התבססו על הלכת "בן חיים" שנקבעה בבית המשפט העליון, ואשר הגדירה מהם חיפושים לא חוקיים ופסלה אותם. מדובר בחיפושים שנערכים ללא חשד סביר, או ללא "הסכמה מדעת" של החשוד – הסכמה שמושגת רק אם נאמר לחשוד כי יש לו הזכות המלאה לסרב לביצוע החיפוש.
אכיפה בררנית
במקרה אחד עיכב מאבטח בתחנת ארלוזורוב בתל אביב שני אנשים שמכשיר השיקוף בכניסה לתחנה גילה בתיקיהם סכין. האחד היה אדם חרדי שלומד בישיבה ברובע המוסלמי בירושלים, והשנייה – קצינת צה"ל, חובלת צעירה בדרגת סגן. המאבטח הזמין סייר משטרה לשניים, וזה שיחרר לאחר תשאול קצר את הקצינה לדרכה, עם הסכין, לאחר שטענה כי קיבלה אותה מחיילים אמריקאים וכי היא משמשת אותה בעבודתה בחיל הים. החרדי, לעומת זאת, נלקח לחקירה בתחנה והוגש נגדו אישום, גם לאחר שהסביר כי הסכין משמשת אותו להגנה עצמית בעיר העתיקה בירושלים, וכי הוא פשוט שכח אותה בתיק.
 |
|
| השופט שאול אבינור |
השופט ד"ר שאול אבינור דחה אמנם את טענת ה"שכחה" משום שהנאשם בחר שלא להתייצב ולהעיד. יחד עם זאת, הוא החליט לזכות אותו מאשמה, הן בשל הספק לחוקיותו של החיפוש, והן מטעמי אכיפה בררנית. השופט הביע חוסר נחת מהמצב החוקי בו ניתן למאבטחים שיקול דעת נרחב בתפיסת חפצים ועיכוב חשודים – שיקול דעת שלא ברור תמיד על מה הוא מתבסס. "אין זה סביר שכל סוגיית ההתערבות המשטרתית, וההליכים המשפטיים העשויים להינקט בעקבותיה, מושארת הלכה למעשה לשיקול דעתם של המאבטחים, אשר ברצותם יעכבו אדם החשוד בעיניהם ויזמנו משטרה, וברצותם – יימנעו מכך", כתב השופט. "מצב הדברים היום אינו משביע רצון, ואין מדיניות תביעתית ברורה, כך שההחלטה בפועל נותרת במידה רבה בידי המאבטחים הנמצאים בשטח – שאינם בהכרח עובדי ציבור ואינם פועלים באופן אחיד".
לדבריו, החוק שהסמיך מאבטחים לעכב חשודים הותיר פרצות נוספות המעלות קשיים: "ככל שהמאבטח מחליט לעכב את החשוד, מטבע הדברים הוא שייווצר פער זמנים מסוים בין מועד העיכוב לבין המועד בו יגיע שוטר למקום, פער זמנים בו עשויה להתקיים שיחה ביניהם", כתב השופט. "והנה, למרות שמדובר בחשד לביצועה של עבירה חמורה מסוג פשע (החוק קובע כי המחזיק סכין למטרה לא כשרה דינו עד חמש שנות מאסר – ז"ק), הוראות החוק אינן מחייבות את המאבטח להזהיר את החשוד בדבר זכויותיו, ואף להוראות החוק בדבר חקירת חשודים אין תחולה, משום שהן חלות רק על חקירה בידי שוטר".
מאחר שהמאבטח שעיכב את הנאשם לא הובא לעדות במשפט, ולא התבררו פרטים על הכשרתו והסמכתו או אף על אופן העסקתו (האם מדובר בעובד רכבת או בעובד קבלן), קבע השופט כי לא הוכח שהליך החיפוש והעיכוב נערכו באופן חוקי. בנוסף, לדבריו בוצעה באירוע אכיפה בררנית על ידי השוטר שהוזעק למקום: "לא ניתן לומר שההסבר שסיפקה הקצינה אודות מטרת הסכין שברשותה – לפני שנחקרה ונבדקה גרסתה – הינו הסבר שיש בו כדי להניח את הדעת יותר מההסבר שסיפק הנאשם… ברור, אפוא, כי האבחנה שנעשתה בין הקצינה לנאשם לא נעשתה בהתאם למהות המעשה אלא על פי מיהות העושה".
 |
| עו"ד טל גלאון |
השופט אבינור תהה גם על כך שבנמל התעופה בן-גוריון הנהלים במקרים דומים, שבהם מתגלה סכין בין חפציו של נוסע, הם גמישים יותר – וכאשר מאבטחי נתב"ג מוצאים על אדם סכין הם מחרימים אותה מבלי לערב את המשטרה, כפי שמקובל גם במרבית שדות התעופה בעולם, על מנת למנוע עיכובים מיותרים מאזרחים תמימים. "אין זה סביר", כתב השופט, "שדווקא במקום רגיש כמו שדה תעופה בינלאומי נמנעת המשטרה מהתערבות, אך אינה נמנעת מכך במקומות רגישים פחות כגון תחנת רכבת".
את הנאשם בתיק זה ייצג עו"ד טל גלאון מטעם הסנגוריה הציבורית.
שאלת הסמכות
בתיק הנוסף שבו נרשם זיכוי, הורה שוטר לתושב תל אביב שרכב על אופניו בשעת ערב לעצור, לאחר שדבר מה עורר את חשדו. אולם על פי כתב האישום, הנאשם האיץ את נסיעתו, ולא עצר גם לשוטרת שנייה שאותתה לו. כשנבלם לבסוף על ידי שוטר שלישי, נמצאו ברשותו כמה כלי עבודה – מברג, מפתח צינורות וסכין. הוא הואשם בהחזקת סכין למטרה לא כשרה, החזקת רכוש גנוב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
הנאשם, שיוצג על ידי עו"ד יעל פינקלמן-ניסן, טען כי חזר מקניות בשוק ומיהר הביתה, ומאחר שהיתה זו שעת ערב, לא שם לב לשוטרים הראשונים שסימנו לו לעצור, וכלי העבודה שימשו אותו לדבריו כדי לתקן את האופניים.
התובע המשטרתי טען בתשובה לשאלת השופט דניאל בארי כי "גם אם הבקשה לעצור את החשוד היתה משיקולים לא ברורים, לאחר מכן התקיים חשד סביר כי הוא ברח מהשוטרים".
ואולם, השופט קבע כי "השוטרים לא הודיעו לנאשם כי הוא מעוכב וגם לא מסרו לו שהוא עצור… הסמכות לערוך חיפוש בכליו של אדם מתקיימת רק לאחר שבוצע מעצר או עיכוב כדין, או שניתנה הסכמת האדם שבכליו מחפשים, לאחר שהובהר לו כי יש לו זכות שלא להסכים לחיפוש. מאחר ודברים אלה לא נעשו במקרה זה, החלטתי לזכות את הנאשם".
