ההורים מתגרשים. מי מהם, או שניהם, מכירים בן זוג חדש (אימא) או בת זוג חדשה (אבא). הילדים עוברים לגור עם מי מהוריהם שעזב את הבית, או עם מי שנשאר בו. יש ילדים המקבלים את הזוגיות החדשה ומתייחסים בכבוד ועם הזמן אולי אף באהבה לבן הזוג החדש. לא כולם.
יש ילדים ונערים שמסרבים להשלים עם הקשר החדש של מי מהוריהם עם בן או בת זוג חדשים, ממררים להם את החיים, נוקמים בהם והופכים את חייהם לבלתי אפשריים. נקמתם בהם אינה מתוקה אלא רעה ומרה. מכוערת.
נער בן 16 מאחד היישובים בצפון הארץ התנגד נחרצות למערכת היחסים החדשה שבנתה אמו עם בן זוג חדש. הנער חשש כי הגבר, שמבחינתו היה זר שפולש לביתו, יהפוך וייחשב לאביו החורג. הוא ביטא את התנגדותו על ידי פציעת עצמו בפניו ובגופו באמצעות סכין חדה, והגיש תלונה במשטרה על כך שנתקף על ידי בן הזוג החדש של אמו במהלך ריב.
הגבר לא ידע מהיכן וכיצד נחתה עליו פצצת המצרר הזו, שהפכה את חייו לגיהינום, על לא עוול בכפו. כבר בשלב זה התבררה הנקמה כאלימה, כזו שחצתה את הרף הפלילי והפכה לפשע. העונש שהושת על הגבר גבה ממנו מחיר נורא: הוא ישב חודשיים במעצר ועוד כשנה וחודשיים במעצר בית. אף שטען, בעקביות ובהתמדה, נחוש להוכיח את חפותו המלאה, כי הנער הוא שפצע את עצמו בגלל התנגדותו לקשר עם אמו. הוא זוכה על ידי בית המשפט לאחר שעבר עינוי דין מתמשך, איבד זמן יקר מחייו, נשללה ממנו חירותו והכול – רק בגלל שהמערכת נטתה לקבל את גרסת הנער ולהעדיף את השקר על האמת.
לרבים בחברה יש נטייה מותנית, פאבלובית, להאמין לילדים. ביסוד האמונה בהם עומדת החמלה כלפיהם. ילדים נתפסים מראש כחלשים, כזקוקים להגנה. הניסיון והעובדות מוכיחים, כמו במקרה הנ"ל, כי ילדים ונערים יודעים לשקר, להטיל אשמה על חפים מפשע, לנקום באכזריות, לסכסך בין אנשים, למרר את חייהם, לנצל את יחס המוטה של המערכת החברתית והמשפטית להעדיף את גרסתם, אף שלא אחת היא כולה שקרית וחסרת שחר.
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
במקרה אחר שטופל במשרדי, נערה בת 15.5, בתה של אשתו מנישואיו השניים, טפלה על גבר, שחי בזוגיות עם אמה, אשמה של ביצוע מעשים מגונים חוזרים ונשנים בה. האמת, שהתגלתה, היא שהמניע להגשת התלונה היה שיטת החינוך הנוקשה שנקט כלפיה אותו גבר. היא לא השלימה עם היותו בן זוג של אמה וניסתה להרחיקו מהבית ומחייה. הנקמה שלה היתה זדונית ואכזרית. לאחר הגשת כתב אישום נגדו על ידי הפרקליטות הוא סבל ממעצרים בבתי סוהר, הוציא כספים רבים על ניהול משפט, ומעצם הפרידה מבת זוגו והתחושה שהבית חרב עליו. כל זאת בנוסף לשם הרע שהוציאה לו התלונה הנוראית שהגישה נגדו הנערה, שנחקרה במשטרה פעם אחת בלבד, חקירה קצרה ושטחית. בבית משפט, בסופה של חקירה צולבת נשברה הנערה על דוכן העדים והודתה כי לא היה ולא נברא. האב, שבור, רצוץ וללא קשר, זוכה מחמת הספק.
אם כך נראית וכך פועלת מערכת הצדק – אוי למערכת ואוי לתלויים בה.
המחשבה שחירותו של אדם נשללת על לא עוול בכפו היא בלתי נסבלת. החובה המוטלת על המשטרה היא לבדוק לעומק, ביסודיות, את מהות התלונה ואת המניעים האפשריים להגשתה, הרקע והסיבות האפשריות להגשתה. על המשטרה ועל מערכת המשפט להשקיע כל מאמץ אפשרי וכל משאב חקירתי נדרש כדי שלא ייכלא מאחורי סורג ובריח, במעצר או במאסר, אדם שלא ביצע שום עבירה- קל וחומר פשע – אף לשעה אחת!!!
