 |
| פאנל הפליליסטים |
פאנל הפליליסטים שהתכנס בוועידת פתיחת שנת המשפט של לשכת עורכי הדין דן בשבוע שעבר, עסק בשאלה צינית עד כאב – הקשר הרופף בין ההליכים בבתי המשפט לבין משפט אמת, וממנה לשאלה אחרת על רקע פרשה 512 בעיקר: האם פס הייצור המשטרתי לעדי מדינה לא הפך להמוני מדי?
הדיון על האינפלציה בגיוס עדי מדינה בכל הפרשות הפליליות הגדולות האחרונות חייב את ראש אגף החקירות והמודיעין, ניצב מני יצחקי, בלוליינות מילולית לנוכח המתקפה של הסנגורים הפליליים באולם. לכן, מצד אחד הוא הסביר: "המשטרה מגייסת עדי מדינה במשורה, אך מנגד המעט הפך לשיטפון. נכון שבחקירות האחרונות היה מבול של עדי מדינה, אך זה קצת מטעה… אנחנו מגבילים את עצמנו עם עדי מדינה. מבחינתנו זה עוד כלי חשוב, משלים לסיגינט וליומינט (מודיעין טכנולוגי ואנושי), ולחקירות, אבל לא כלי מרכזי. זה כלי יקר שמשתמשים בו במשורה".
"לפעמים כשמדובר בתיקי רצח כבדים מאוד שנמשכים על פני עשור כמו בפרשה 512, יש אינטרס לבצע חריש עמוק, ואז מגייסים עדי מדינה שהיו בליבת העשייה, שהיו קמב"צים שאצלם התנקז רוב המידע, בתנאי שהם לא היו 'ראש הנחש', ולא ביצעו מעשים שמבחינתנו הם קו אדום".
עו"ד אבי חימי סנט מנגד: "שמעתי שהמפכ"ל הקודם התגאה שבפרשת 'ישראל ביתנו', שגויסו שישה עדי מדינה. במה הוא גאה? פעם יחידות חוקרות עבדו קשה ופענחו פשעים ולא היו צריכים עדי מדינה".
עו"ד חימי המשיך וטען בהקשר זה, כי יש להפיק לקח מפרשת הבר נוער, שבה גויס עד מדינה שקרן ביודעין, יש לקבוע כללים חדשים לחקירת עדי מדינה, ולהוציא אותן מידי היחידות החוקרות המקוריות, שעלולות להיות נגועות במוטיבציית יתר, ולהזין את העדים במידע מוכמן. "יש לתעד את עדי המדינה במשך 24 שעות, את כל שיחות המסדרון שלהם עם החוקרים, את כל הפסקות הסיגריות וכל הסמול טוק שמחוץ לחדרי החקירות, כדי להבטיח שעד מדינה מוסר גרסה אמינה וסדורה בלי שמבשלים אותו", דרש הסנגור.
ניצב יצחקי ניסה להרגיע: "הדיון שלנו עם פרקליטי מחוז על גיוס עדי מדינה ארוך יותר מכל דיון אחר. החקירות מוקלטות ומתומללות, והתהליך נמצא תחת בקרה חזקה מאוד".
שופטים על בטן מלאה
אפרופו ההמוניות של עדי המדינה, נערך דיון בשאלה האם "בית החרושת להסדרי טיעון" לא חצה את גבול הסביר – או כדבריה של מנחת הדיון, עו"ד תמי אולמן: "האם בית המשפט לוחץ להגיע להסדרים כי מישהו למעלה התעייף מלכתוב פסקי דין?". שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, ניסה להמחיש את הסוגיה באמצעות מחקרים לכאן ולכאן, מה שלמעשה הותיר את הדילמה על כנה.
לפי מחקר אחד שציטט השופט, הזמן שנמשך הליך הוכחות מלא ארוך בממוצע פי שבעה מהליכים שמסתיימים בהסדר טיעון, מה שלכאורה מוכיח כי ללא הסדרי טיעון מערכת המשפט לא יכולה היתה לתפקד. מצד שני, מחקר אחר מצא שנאשמים העדיפו לחתום על הסדרי טיעון למרות שהראיות נגדם חלשות, והודו בעבירות שלא ביצעו כדי לחסוך את הסיכון והזמן הכרוך בהליך מלא.
עו"ד אורי קינן, מ"מ ראש הלשכה ויו"ר הפורום הפלילי, קרא להנמיך את ה"פטרוניזם" מול הלקוחות, הנאשמים, ולאפשר להם לקבל החלטות: מצד אחד לא לכפות עליהם הסדר שהם אינם רוצים בו, ומצד שני לכבד אם בחירתם היא להפקיע מעצמם את הזכות לנהל הליכים, "גם אם אנו חושבים שההסדר אבסורדי, כי אנו לא תמיד יודעים מאיזה מקום מגיעה הכפירה של הלקוח".
הפליליסט הוותיק עו"ד חימי, הממונה על מחוז מרכז בלשכה (בהקמה) התרעם על כך שהז'רגון והשיקול המוביל הנשמע בדיון על הסדרי טיעון הוא הצורך להקל על בתי המשפט, "במקום שהאדם והשיקום שלו יהיו במרכז". עו"ד חימי קרא לשקול הסדרים לפי הנסיבות: "לפעמים בהסדרי טיעון יש יותר צדק מאשר בהליך בפני בית המשפט, אך אין צורך לרוץ אליהם בריצת אמוק. יש תיקים שצריך לנהל בלי פחד, כשסנגור רואה פרכות בראיות".
יו"ר מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין, העו"ד והפסיכולוג ינון הימן, הציב זרקור על מחקר שהציג במלוא תפארתן את חולשותיהם של השופטים וההטיות האנושיות באופן סטטיסטי: על פי המחקר שפורסם בישראל לפני מספר שנים, ועקב אחרי חברי ועדות שחרורים המתכנסות בבתי הסוהר, מספר השחרורים עולה משמעותית אחרי שחברי הוועדה יושבים לאכול ארוחת צהריים, בעוד שלפני ההפסקה, כשבטנם מקרקרת – החלטותיהם הרבה פחות מקלות.
עו"ד אולמן תהתה: "האם זו הסיבה שאין לנו זיכויים בבתי המשפט, כי השופטים יושבים ברציפות מתשע עד ארבע אחר הצהריים".
