 |
| "לא הולכת שבי אחרי תגובה רגשית חריפה ומועצמת של המתלוננות" (אילוסטרציה) |
בשבועות האחרונים ניכר גידול ניכר בתלונות של נערות, רובן בנות 17, על אונס לכאורה שבוצע בהן. מקבץ אקראי: נערה מיהוד התלוננה על אונס שביצעו בה לכאורה שישה בחורים; נערה אחרת התלוננה על אונס שביצעו בה לכאורה באחת המלוניות בעיר; נערה מדרום הארץ שהתלוננה על אינוסה כביכול על ידי שלושה בחורים ותיק החקירה נגדם נסגר; בימים האחרונים דווח על כוונת של המשטרה לסגור את תיק החקירה נגד ארבעה חשודים באינוסה של מי שכונתה "הנערה מהרצליה".
סגירת תיקים אלה, ואחרים, מעלים בשיח הציבורי את הטענה, לפיה פחד הנערות מפני הצפוי להן על דוכן העדים, בחקירה צולבת של הסנגוריה, מניא אותן מלהתייצב לחקירה זו, העלולה לקלוע אותן, לתחושתן, למצב בלתי נסבל מבחינתן. לא אחת הוויתור שלהן אינו מאפשר מיצוי החקירה וגורם לסגירת התיק.
כמי שמייצגת, כסנגורית, מספר רב של גברים, אשר נשים, רובן צעירות, הגישו נגדן תלונות על ביצוע הטרדה מינית בכלל ואונס בפרט, אני מודה ומתוודה: במסגרת תפקידי אני עושה כל מה שמתירים לי החוק והאתיקה המקצועית כדי לערער את הביטחון של המתלוננות, אם וכאשר הן עולות על דוכן העדים. אני משקיעה כל מאמץ על מנת לקעקע את גרסתן, לזהות בה סדקים, לאתר בה סתירות, להפריך אותה ולאשש את טענת מרשי כי לא היו דברים מעולם. כי המתלוננת טפלה עליו אשמת שווא. בחקירתי אני מנטרלת את הרגש שלי ולא הולכת שבי אחרי תגובתן הרגשית החריפה והמועצמת של המתלוננות. התפקיד שלי הוא לא להיות אימא תרזה רחומה וחומלת. התפקיד שלי הוא להוציא את האמת לאור, למנוע גרימת עוול משווע, בלתי נסלח, לגברים חפים מפשע.
גם אם אמשיך לספוג איחולים כגון "שתמותי", "שיאנסו אותך" ושאר פניני לשון, אמשיך בעבודתי, שבה הנאמנות ללקוח שלי היא המצפן שמכוון אותי. חקירה נגדית היא המסגרת שבה לא רק זכותי לחקור את המתלוננת – חובתי לעשות זאת, ודאי בהינתן משקלה העצום של גרסת המתלוננת, אשר על פיה עלול הנאשם להיות מורשע או עשוי להיות מזוכה.
היותי אישה אינה מעלה ואינה מורידה. המגזר והמגדר אינם שיקולים רלוונטיים לבחינת תפקידי. האם, לדוגמה, סנגור שמייצג נאשם ברצח ילדיו יספוג "איחול" שגם ילדיו-שלו יירצחו? האם רק בגלל היותי אישה, ידם של המנאצים קלה על המקלדת בבואם לנאץ אותי?
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
עם כל הקושי, ומי כמוני מכירה אותו ועדה לו במסגרת עבודתי, אם נערה יודעת ומשוכנעת למעלה מכל ספק כי היא נאנסה, עליה לאזור כוח ואומץ ולהתייצב על דוכן העדים ולהיחקר בפרוצדורה המשפטית המקובלת במשפט פלילי, להיאבק ולהוכיח את גרסתה. אם התלונה שלה כוזבת, אין מקום לחמול עליה אלא לגרום לה להודות כי בדתה את התלונה. חשוב להבין כי גם תלונת שווא, ואולי בעיקר כזאת, נשארת אצל הגבר בבחינת פצע פתוח שנותר גם לאחר שהתיק נסגר.
האשמת שווא כוזבת, נבזית ומרושעת, באונס יכולה להיות מנת חלקו של כל אחד מכם, הגברים הקוראים מלים אלה. חייכם עלולים להשתנות ולהיהרס בהבל פיה של נערה, אשר בוחרת בדרך הקלה והבזויה ביותר כדי לנקות את שמה ולמרק את מצפונה ובכך גורמת לחשוד לעבור מסכת תלאות וייסורים.
