ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין חזרה בה מערעור שהגישה לבית משפט מחוזי בירושלים, נגד החלטת בית הדין הארצי למשמעת, לזכות את עו"ד נוגה ויזל מעבירה של הדחת המזכירה שלה למתן עדות שקר במשטרה, בנוגע לטוקבק שנשלח ממשרד לאתר השוטרים "חשופים בניידת".
תחילת הפרשה לפני תשע שנים כאשר התפוצצה פרשת "השוטרים הנוקמים" מנהריה אשר הניחו מטענים בבתים של ראש ארגון הפשע מיכאל מור ואנשיו, עקב סדרת איומים ורימונים שהושלכו על בתיהם שלהם. בתחילת הפרשה ייצגה עו"ד ויזל את אחד השוטרים, אולם לאחר שהשתחררה מהייצוג פורסם שמו של אחיו בפורום האתר "חשופים בניידת", בניגוד לצו איסור פרסום שהוטל על שמות החשודים מחשש לחייהם. חקירת משטרה גילתה כי ההודעה בפורום הוקלדה מכתובת IP של המחשב במשרד של עו"ד ויזל.
תלונה על כך הוגשה לבית הדין למשמעת במחוז תל אביב, אולם ויזל זוכתה לאחר שהמזכירה והעוזרת האישית שלה, ליזה שיק, הודתה כי היא זו שכתבה את ההודעה בפורום הציבורי. אלא שבחלוף שנה לערך, עדת ההגנה שיק הפכה את עורה, בעידודו של בן זוגה, אסיר משוחרר ועבריין מסוכן בשם רון נחום אשר סיים לרצות מאסר על נסיון רצח. שיק, בגיבוי תצהיר עדות של נחום, פנתה ללשכה והצהירה כי היא מסרה עדות שקר במשפט מאחר שהתבקשה על ידי המעסיקה שלה, עו"ד ויזל, "לקחת על עצמה את התיק". לטענתה בתצהיר, עו"ד ויזל היא זו שפרסמה את השם האסור.
בהליך שנפתח מחדש טענה עו"ד ויזל כי מדובר בנסיון סחיטה של המזכירה ובן זוגה, אולם היא הורשעה פה אחד בהפרת צו שיפוטי, הדחת עדה ושיבוש מהלכי משפט, ונדונה לשלוש שנות השעיה בפועל. הקובלנה העסיקה חמישה הרכבים שונים של בתי הדין למשמעת, בכיכובם של עדי תביעה כמו יו"ר ועדת האתיקה לשעבר, עו"ד דרור ארד-איילון, ועיתונאי "ישראל היום" דניאל סיריוטי, מה שהוביל למספר מהפכים של פסקי דין מזיכוי להרשעה ושוב זיכוי, שקיבל גושפנקה סופית ערב חג הפסח.
האיום על הקריירה
עו"ד ויזל, בת 46, בעלת משרד עורכי דין מאז 2005, היתה בעבר גם תובעת משטרתית. היא התפרסמה בגיל צעיר מאוד – כאשר ב-1983 זכתה באליפות ישראל בשחייה במשחה ל-100 מטר חזה כבר בגיל 13 וחצי.
מאז בחרה לעסוק בעריכת דין נהגה ויזל לספר, כי אחד האירועים שהשפיעו עליה לבחור בתחום היה התאבדות מאמן השחייה שלה, שהואשם בעבירות מין ופגיעה בשחייניות, כאשר היתה בת 15. לדבריה אז החליטה "שלא ייתכן שבקלות כה רבה יתפרו תיקים לאנשים". והנה, דווקא שינוי הגרסה של העוזרת האישית שלה הוא זה שגרם להרשעתה ואיים לקטוע את הקריירה שלה.
ויזל טענה בבית הדין כי לאחר שליזה העידה לטובתה בהליך הקודם, היא התחילה לסחוט אותה וכתבה לה במסרון "אני הולכת למשטרה לספר את כל האמת", בעוד שבן זוגה העבריין דרש ממנה 50 אלף שקל. בית הדין המחוזי הרשיע אותה חרף הקביעה שטענת הסחיטה נראית אמינה. לפי בית הדין, שני עדי התביעה עשו רושם שלילי וחיזקו את טענת הסחיטה, אך הדבר לא יועיל לויזל שכן הסחיטה אינה מבטלת את העבירה לכאורה שביצעה כעורכת הדין לפני כן – שליחת ההודעה לפורום השוטרים.
"משעה שהנאשמת השתמשה בשירותיה של ליזה כעדת שקר בהליך הראשון, וחשפה את העניין גם בפני בן זוגה של ליזה, עבריין מורשע ורב מעללים, היא היתה למעשה נתונה בידיהם", קבעו אב בית הדין עו"ד ליאור שמעוני עו"ד מיכאל לויט ועו"ד ראובן חזן-גוהר. העובדה שעו"ד ויזל סיפרה על הסחיטה רק בבית הדין ולא התלוננה במשטרה, נטען נגדה, מעידה לכאורה על אשמתה, "עו"ד חף מפשע שנסחט כספית באיום להפללה, לא יושב בחיבוק ידיים".
בית הדין כתש גם את עדותה של שיק: "אין חולק כי לפחות אחת מעדויותיה הינה עדות שקר… גרסתה המאוחרת, לפיה החליטה 'לספר את האמת' לא נובעת גם לשיטתה היום מנקיפות מצפון, אלא מנקמנות גרידא בנאשמת עו"ד ויזל כשברקע כל מיני סיפורים מוזרים על פרשיות אהבים לא ברורות… גם עדותו של נחום אינה יכולה להועיל הרבה".
נחום הורשע בסוף שנות התשעים בניסיון לרצח של בן דודו בדקירות סכין ונשפט ל-12 שנות מאסר, ועוד שנתיים נוספות על עבירות של… הדחת עד ושיבוש מהלכי משפט. מתברר כי עבירות ההדחה נעשו בנסיבות דומות למהלכיו לכאורה עם שיק בתיק הנוכחי: כאשר ערעורו של נחום על הרשעתו בנסיון הרצח היה תלוי ועומד, הוא הטריד עד תביעה, והעד חתם על תצהיר בו טען כי הוא שיקר לבית המשפט.
הסיוע לאסיר המשוחרר
למרות עברו המפוקפק של נחום, בית הדין האמין לגרסתו, כי שמע במו אוזניו כיצד פנתה עו"ד ויזל אל בת זוגו, בבקשה שתעיד עבורה עדות שקר בבית הדין המשמעתי.
האמון בנחום ניתן בזכות גיבוי לכאורה שקיבלה עדותו מעו"ד דרור ארד איילון, שהיה סנגור שלו בתיק נסיון הרצח. עו"ד איילון אישר במכתב כי נחום פנה אליו בשיחת טלפון וסיפר כי בת זוגו עומדת למסור עדות שקר לטובת מעסיקתה, וביקש ממנו שיתערב בעניין. עו"ד איילון שימש באותה תקופה יו"ר ועדת האתיקה. עצם העובדה שאישר כי נחום פנה אליו בעניין, הספיקה לבית הדין לקבוע כי מדובר בחיזוק לעדותו של נחום.
חוליה נוספת בהרשעה סיפק העיתונאי דניאל סיריוטי, כתב השטח של "ישראל היום" בצפון הארץ. סיריוטי זומן לעדות בהסכמת עו"ד ויזל שהצהירה כי היא מוותרת על החסיון העיתונאי כמקור של העיתונאי. סיריוטי העיד כי בזמן שסיקר את פרשת "השוטרים הנוקמים" ויזל הודתה בפניו כי היא זו שפרסמה את השם של אחד מהם. ויזל, בתגובה, טענה שהיא דיברה עם סיריוטי בציניות.
טעם נקמה
שני הצדדים הגישו ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי, ויזל על ההרשעה ואילו ועדת האתיקה של מחוז תל אביב (משולה לפרקליטות המחוז) דרשה להחמיר את העונש.
דעות הדיינים נחלקו באופן קוטבי: אב בית הדין, עו"ד איתמר הכהן, קבע כי יש להעמיד את השעייתה של עורכת הדין על תשע שנים בפועל (!). דיין שני, עו"ד עמוסי רזיאל, מצא שיש לזכות אותה מחמת הספק. הדיין השלישי, שעמדתו היא זו שהכריעה, עו"ד דרור גל, ניפק הרשעה עם גזר דין מרוכך של השעיה לשנה וחצי.
הדיין רזיאל שזיכה בדעת מיעוט ביקר את עמיתיו על כך שלא התייחסו למניעי העדים העיקריים נגד ויזל – שיק ונחום. לדעתו, עדותם היא תוצאה של סכסוך אישי בתוספת הראש הקרימינלי של נחום.
שיק טענה בעדותה כי הקשר שלה עם עו"ד ויזל, מעסיקתה, התפתח כקשר חברי שהתרחב גם לבן זוגה, ולאחר שהקשרים הפכו קרובים ויזל "סכסכה" ביניהם. "מקריאת הכרעת הדין עולה כי אין בניתוח העובדות התייחסות לאיבה המוצהרת של העד נחום כלפי ויזל", נקבע בדעת המיעוט. "התעלמות בית הדין בולטת לאור הצהרות נחום כי עורכת הדין גנבה לו את החברה, הרסה לו את החיים, הסיתה את בנו נגדו והרסה לו את מערכת היחסים… ריח חוסר האמון בעדותו מגיע למרחוק ולא היה מקום להתעלם מהצהרותיו על רצון לנקמה".
סיבוב שני
בעקבות ערעור שהגישו שוב הצדדים לבית משפט המחוזי בירושלים על ההרשעה והעונש המופחת, הורה השופט משה דרורי להחזיר את התיק בעניינה של עו"ד ויזל לבית הדין המשמעתי המחוזי, לשמיעת שתי עדויות נוספות: זימון מחדש של העיתונאי סיריוטי, כדי שישיב לשאלה האם ייתכן שתגובתה של עו"ד ויזל אליו היתה צינית, וזימון של מיקי הראל, מנהל פורום "חשופים בניידת".
בשלב זה, ויזל שכרה את שירותיו של עו"ד איגור יוטקין, במקום עו"ד אילן מזרחי ממנו היא נפרדה בטונים צורמים אחרי ההרשעה.
בית הדין המחוזי בהרכב חדש (הדיינים הפעם: עו"ד מרדכי שלו, עו"ד משה ויסמן ועו"ד דניאלה אברמוביץ) זיכה את עו"ד ויזל פה אחד מהדחה לעדות שקר ועבירות המשמעת הנגזרות מכך, וציין כי היה נותן פסק דין מזכה גם על סמך העדויות שנגבו על ידי ההרכב הראשון בלבד, "עקב חוסר המהימנות של העדים המרכזיים, בתוספת המשקל האפסי של עדות העיתונאי וחוסר המשמעות הראייתית של מכתבו של עו"ד איילון". לפי הדיינים בערכאה זה, "אין בעובדה שנחום שכפל את עדותו בפני עו"ד איילון כדי לחזקה".
ועדת האתיקה באמצעות עו"ד יוסי זויטיא, לא אמרה נואש והגישה ערעורים נוספים לבית הדין הארצי, ובהמשך לבית המשפט המחוזי בירושלים, שמשמש כערכאת ערעור על בתי הדין המשמעתיים. הערעור האחרון, שהוביל לחזרת התיק לשופט דרורי, הסתיים ערב פסח במחיקת הערעור, משמע בזיכוי חלוט.
סנגורה של ויזל, עו"ד יוטקין מסר: "אני מברך על הזיכוי של מרשתי, שקיבל גושפנקא של הערכאות, לאחר תשע שנים העלילה מאחוריה".
