 |
| השופט אליעזר ריבלין |
נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר ריבלין, קבע כי תלונת אדם שנכח כצופה בדיון בבית הדין לעבודה נגד השופטת, שדרשה כי יזדהה – היא תלונה מוצדקת, ולשופטת לא היתה סמכות לפנות אליו בדרישה הזו. "שופט אינו שוטר", קבע הנציב ריבלין, "פומביות הדיון צריכה להישמר וזכותו של אדם שאינו בעל דין ואינו עד, היא לפרטיות ולאנונימיות".
מגיש התלונה נגד השופטת, ששמה לא פורסם, כתב לנציב ריבלין, כי כאשר תם הדיון בו הוא צפה, הוא פנה ללכת אך "עוכב" על ידי השופטת ששאלה לזהותו. לדבריו, אף שהשיב לשופטת, כי "הינו מפומביות הדיון" היא התעקשה ודרשה שנית כי ימסור לה את שמו והוא עמד בסירובו. בתלונתו הוסיף: "אמנם הובהר לי כי 'לא איעצר', אולם נוצר מצב מאוד בלתי נעים לפיו על מנת שלא לבזות את בית המשפט לא יכולתי להתעלם וללכת, ונאלצתי לנהל ויכוח גם עם עורכי דין שהיו באולם. נאלצתי להיחשף ולציין כי אני משפטן אך איני עורך דין, עיתונאי, או עד שאמור להופיע בתיק ואין לי כוונות פליליות".
המתלונן טען, כי עקרון פומביות הדיון הוא כלל בסיסי, וחובת ההזדהות או חובת מתן הסברים לבית המשפט, מצד אנשים הנוכחים באולם, על עצם הימצאותם, אינה קיימת בחוק. פניית השופטת אליו היא חריגה מסמכות, פגיעה בפרטיות והטרדה, כך טען.
השופטת מסרה בתגובתה לתלונה כי המתלונן ישב במהלך הדיון כשהוא אוחז בידו באופן בולט מכשיר טלפון סלולרי ולא היה ברור, לדבריה, אם הדיון מוקלט על ידו. "בתום הדיון פניתי אליו ושאלתי בנועם ובנימוס לזהותו, אך הוא סירב להשיב… המתלונן שאל בהתגרות מסוימת האם הוא עצור או מעוכב שאם לא כן, אין הוא מוכן להזדהות ולמסור את שמו", טענה השופטת.
לדבריה, הוראות חוק בתי המשפט מטילות על שופט את האחריות למתרחש באולם, לרבות סמכות להורות על הרחקת אדם מן האולם, ואף להענישו על הפרעה לדיון. סמכות זו כוללת בחובה, לדעתה, את הסמכות לברר מי הנוכחים באולם וזאת בין היתר "לשם שמירה על הסדר ועל תקינות ההליך".
נציב התלונות ריבלין, שהיה בעבר שופט בית משפט עליון, קבע: "זכותו של אדם לפרטיות, כאמור בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, נפגעת שלא כדין שעה שהוא נדרש שלא לצורך להזדהות. בבית המשפט מתממש עקרון פומביות הדיון ברשות הנתונה לכל אדם לישב באולם בית המשפט בעת שהוא דן בדלתיים פתוחות, ובזכותו של כל אדם להיחשף להליך המשפטי ולזהות השופט ובעלי הדין. אין הוא כולל בשום פנים חובה להיחשף בעצמו. הטלת חובה על אדם מן הציבור, המבקר בבתי המשפט, להיחשף בפומבי, פוגעת בזכותו לפרטיות ואף בזכותו לאנונימיות".
לדברי הנציב, שלא כדברי השופטת, אין גם הסמכה בחוק הנותנת בידי בית המשפט סמכות כללית לדרוש את זיהויו של אדם המצוי באולם. חוק החזקת תעודת זהות מחייב אדם להזדהות לפני שוטר או חייל, לדרישתם. "שופט אינו שוטר", כתב הנציב, "וגם כאשר קם הצורך בפעולת שיטור, ולא כך היה הדבר כאן, הוא רשאי להיעזר בכוחות המשמר ולא לקיים בעצמו את פעולות השיטור".
בעניין מכשיר הטלפון שהחזיק המתלונן, ציין הנציב כי "אף לא אחד מבאי כוח הצדדים ציין או אזכר בתגובתו לתלונה דבר מה הקשור למכשיר הסלולר של המתלונן או כי השופטת פנתה אל המתלונן בהקשר זה. פנייה בעניין הטלפון היתה מתבקשת לּו דבר זה טרד את מנוחתה של השופטת".
