נדפוק אותך מאמי מתוך אידיאולוגיה

ביומו הראשון של החופש הגדול ב-2006

מאמי יא מאמי
תפתחי את הרגליים
לשבעה מדוכאים
שבעה פלסטינאים

עשרים שנות כיבוש, יותר לא נמתין 
בזקפה ובזרע נגאל את פלסטין

(”שיר האונס” מתוך אופרת הרוק “מאמי” של הלל מיטלפונקט בביצוע אהוד בנאי ומזי כהן, 1986)

ירושלים עומדת במוקד גל נוסף של הסלמה ותבערה על בסיס דתי ולאומני, הגם שהעוינות ופעולות "הטרור העממי" בקו התפר שבין השכונות היהודיות לערביות מעולם לא פסקו לחלוטין. תושבי פסגת זאב והגבעה הצרפתית מתלוננים מזה תקופה ארוכה על ידויי אבנים, השלכת בקבוקי תבערה, חבלות ברכוש ופעולות פליליות בעלות מאפיינים של פעילות חבלנית עוינת אשר הובילו לאובדן הביטחון האישי שלהם. במחלקת הביטחון של האוניברסיטה העברית, עיריית ירושלים והמשטרה יודעים לספר גם על צעירות מקמפוס הר הצופים ושכונות התפר אשר מדווחות כי הן סובלות על בסיס קבוע מהטרדות מיניות מילוליות ופיזיות, לעתים חמורות ביותר עד כדי אונס, מצידם של ערבים תושב מזרח ירושלים.

לרבות מעבירות הרכוש והאלימות מתייחסת המשטרה כאל אירועים על רקע לאומני, אך מה לגבי תקיפות מצד אותה אוכלוסייה ערבית פלסטינית עויינת המכוונת כלפי גופן של נשים תושבות השכונות היהודיות? דווקא כאשר מדובר בפגיעות על רקע מיני המשטרה מתייחסת אליהן אוטומטית כאל אירועים פליליים, הגם שלתחושת הצעירות המתלוננות והתושבים המניע לתקיפה כולל רכיב לאומני מובהק.

הסוגייה הזו מופנית כעת אל פתחו של מפכ"ל משטרת ישראל במסגרת תביעה שהגישה נגד משרד הביטחון והביטוח הלאומי צעירה אשר הותקפה מינית על ידי ארבעה נערים פלסטינים בשכונת פסגת זאב, מרחק קצר ממחסום חיזמה האמור להפריד את ירושלים משטח ההפקר המוביל אל שטחי הרשות הפלסטינית.

הצעירה, המתגוררת בישוב סמוך לירושלים, דרשה להכיר בה כנפגעת פעולת איבה, אולם בקשתה נדחתה על ידי ועדת הפיצויים המשותפת למשרד הבטחון והמוסד לביטוח לאומי. באמצעות עו"ד רוני אלוני סדובניק היא הגישה לבית משפט המחוזי בירושלים ערעור על החלטת הוועדה, ובו היא מבקשת להוכיח כי תקיפתה משתלבת בתמונה הכוללת של מעשי איבה מצד ערבים, ואף ראויה להגדרה של פשע שנאה.

במכתב ששלחה עו"ד סדובניק למפכ"ל דנינו היא דורשת כי המשטרה תמסור לבית המשפט הדן בערעור נתונים על מספר התלונות ואירועי תקיפה מינית של נשים יהודיות בידי בני מיעוטים בירושלים. עו"ד סדובניק מציינת במכתבה כי אם פנייתה לא תיענה היא תגיש תביעת נזיקין נגד משטרת ישראל, בגין אפלייה מגדרית של נפגעות עבירות מין, ובגין רשלנות מקצועית. סך התביעה המתוכננת מוערך על ידה בסכום השווה לכלל התקבולים שהיתה מרשתה זכאית לקבל, אם המשטרה היתה מאשרת כי באירוע התקיפה היה מניע לאומני.

ראשית ראיות

התקיפה התרחשה לפני שמונה שנים, כאשר הנערה היתה בת 14 וסיימה כיתה ח'. זה היה יומו הראשון של החופש הגדול, בשעות הערב היא יצאה מקניון פסגת זאב והלכה לתחנת אוטובוס הקרובה. חבורת נערים ערבים רכובים על אופניים החלו לעקוב אחריה וליד תחנת האוטובוס התקרבו אליה, אחד נגע בישבנה, אחר משך בחולצתה, ולבסוף הארבעה הקיפוה ודחפו אותה למדרון בצד הכביש. שניים ריתקו אותה לארץ ואחזו בידיה, שלישי החל להפשיטה וחיכך בה את איבר מינו. הנערה הצליחה לשחרר אחת מידיה, השליכה אבן והשתחררה מאחיזת הנערים. היא נמלטה לכביש הסמוך, שם עצרה רכב וסיפרה ש"ערבים תקפו אותה". 

התוקפים, בני 15 עד 17, הורשעו במעשה מגונה בכוח, בתקיפה הגורמת חבלה, ואחד מהם הורשע באינוס. שלושה מהם נידונו ל-15עד 24 חודשי מאסר, הרביעי נידון לעבודות שירות בלבד. העונשים הביאו בחשבון את גילם הצעיר ואת התארכות ההליכים משך למעלה משלוש שנים במהלכן היו במעצר בית.

לדברי עו"ד סדובניק, חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה דורש מנפגע העבירה להביא רק "ראשית ראיה" לכך שהאירוע לאומני, בעוד שהנטל העיקרי להוכיח שאין הדבר כך מוטל על הרשויות. עו"ד סדובניק טוענת כי בידיה "ראשית ראיות" למכביר על אופיה הלאומני של התקיפה:

בידי הרשויות, לדבריה, מידע רב ונתונים על ריבוי אירועי פעילות חבלנית עויינת במקום בו אירעה התקיפה, ובשכונות היהודיות הסמוכות לאיזורים הפלסטינים. בשל כך הקימה משטרת מרחב ירושלים את מרחב קו התפר, מרחב קדם, שלהבדיל ממרחבי השיטור האחרים, מחצית כוחותיו הם מג"ב.

עו"ד סדובניק מציינת כי תופעת ההטרדות והפגיעות המיניות של בני מיעוטים קטינים בעיקר בתושבות אזורים אלה עלתה לדיון בשנה האחרונה בוועדת הפנים של הכנסת, בוועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון, ובוועדת החירום והביטחון של עיריית ירושלים.

הפרקליטה הנמרצת מסבירה, כי לפי החלטה 1820 של מועצת הביטחון של האו"ם מספטמבר 2009, "תקיפה מינית של בן לאום אחד כלפי בן לאום אחר באזור המצוי בסכסוך בין שני הלאומים ייחשב פשע מלחמה", וזאת אף אם אין מדובר בחיילים בכוח צבאי מאורגן. עו"ד סדובניק שואלת מדוע לא תחול ההגדרה הבינלאומית על אירוע דומה בקו התפר הפלסטיני-ישראלי. החלטת האו"ם התבססה על שכיחות אירועי אלימות מינית בסכסוכים לאומיים ותפיסתם כביטוי למאבק בין עמים.

עו"ד רוני אלוני סדובניק

להמחשת טיעוניה אלה היא מציינת, כי הנערים, תושבי בית חנינא, שועפט ועטרות, מסרו בהודעותיהם במשטרה כי הם כינו את קורבנם, "יהודיה" ו"מתנחלת", ואילו כאשר הנאנסת נמלטה מהם היא זעקה "ערבים רודפים אחרי", ולא סתם ילדים או נערים. לפיכך, לטענתה, דווקא העובדה שלנערים אין עבר פלילי מוכיחה את המניע הלאומני של התקיפה. בהקשר זה היא מוסיפה, כי לאירוע היו מאפיינים של בוז ולעג, מכות, גיחוך וצחוק של החבורה אשר נועדו להשפיל את קורבנם, ולא לספק את היצר המיני בלבד.

עו"ד סדובניק מתייחסת לקביעות של הרשויות בוועדת הפיצויים, לפיהן לאורך כל ההליכים הפליליים לא התגלה מניע של איבה על בסיס לאומני. לטענתה מדובר בקביעה שגויה מאחר שמשפטם של הנערים הופסק באמצע לטובת הסדר טיעון, אחרי שנשמעה עדות הנערה אמנם אך לפני שהוצגו יתר הראיות והנאשמים נדרשו להעיד.

הפרקליטה, שמתמחית בייצוג קורבנות עבירה, יוצאת נגד המשטרה המסווגת בשרירותיות עבירות מין כעבירות פליליות. "כשמתקבל דיווח על פגיעה באדם או ברכוש על ידי פלסטינים מוזנקת ניידת מג"ב והטיפול הוא באירוע פח"ע, אבל שכשמדווח על עבירות מין מוזנקת ניידת כחולה. במידה והנערה היתה מוכה בלבד היה האירוע מסווג כלאומני, אבל מרגע שהתברר כי מדובר בתקיפה מינית האירוע סווג כפלילי".

עו"ד סדובניק מציינת אירוע נוסף בו היא נוטלת חלק בייצוג קורבן עבירת מין, הילדה ליפז חימי בת התשע שנאנסה ונרצחה בשוק בית שמש באותה שנה בדיוק בה נאנסה הצעירה מקו התפר (2006). המדינה טענה כי המעשים בוצעו על רקע פלילי וסירבה להכיר בהורי הילדה כנפגעי פעולת איבה. בית המשפט מתח ביקורת על החלטת רשויות המדינה לאחר שהרוצח, שוהה לא חוקי, הודה בעדותו במסגרת תביעה שהגישו הורי הילדה נגד משרד הבטחון כי גרעין האירוע היה לאומני.

צבי יונגריס	אריה קניג

תקינות פוליטית

עיריית ירושלים סירבה למסור לעו"ד סדובניק פרוטוקול מדיון בנושא התקיפות המיניות על רקע לאומני בנימוק של "חשש לפגיעה בביטחון". אולם הפרקליטה, שהיתה חברת מועצת העיר ירושלים בשנים 1998-2003, השכילה לצרף לפנייתה למפכ"ל תצהירים של אנשי ציבור מכהנים בעיר.

למשל, זה של חבר המועצה ומחזיק תיק הביטחון והחירום בעירייה, אריה קניג, שכתב: "במסגרת תפקידיי הציבוריים משנת 1999 אני יודע על פניות רבות של נשים, ילדות, נערות, סטודנטיות, אשר סובלות מתופעה של הטרדות רחוב ותקיפות פיזיות בעלות גוון מיני. מנסיוני ממפגש אישי עם תושבי שכונות קו התפר ומפניות הציבור, תקיפת הנערה איננה היחידה ואירועים בעלי גוון מיני כלפי נשים ישראליות יהודיות הפכו לתופעה מטרידה, שהיקפה ומאפייניה מצביעים על פעולת איבה אשר אינה שונים ממקרים של תקיפה סתם, יידוי אבנים, פגיעה ברכוש, וכיוצא באלו המבוצעים בידי פלסטינים משכונות התפר".

קניג מפרט בתצהירו אירועים מהשנים האחרונות, ביניהם נערה שירדה מאוטובוס בארמון הנציב ומספר נערים עקבו אחריה והתקיפוה בגן ציבורי; עורכת דין שהותקפה על ידי שלושה ערבים ליד בית החולים הדסה הר הצופים; בנות אולפנה בגבעה הצרפתית המוטרדות לדבריו על בסיס קבוע; ובני זוג שהותקפו בפארק המסילה, בין בית צפאפא לקטמונים.

צביקה יונגריס, חבר מנהלת פסגת זאב זה שנים רבות, כתב גם הוא תצהיר ברוח זו. לדבריו "בדיוק באותו מקום בו הותקפה הנערה ובסמוך לו מתרחשים אירועי איבה רבים… נערים ערבים מתקבצים ומיידים אבנים על רכבים, עושים פעולות ונדליזם, מקללים ומציקים לעוברי אורח. פגיעות אבנים במכוניות ליד תחנת האוטובוס הזאת הוכרו על ידי מס רכוש כאירועים הנובעים מהסכסוך, וברור שגם פגיעה מינית היא מאותם המניעים… מבחינת היקף התופעה המצב בלתי נסבל ממש… הורים לא שולחים את ילדיהם לפעילות מפחד”.

ועדת הפנים של הכנסת נדרשה לעניין לפני כשנה בעקבות תלונות סטודנטיות על הטרדות מיניות באזור קמפוס הר הצופים. בדיון שניהל ח"כ דוד צור (התנועה) היתה הסכמה בין המשתתפים, בינהם יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, אלדד פוסטן וקב"ט האוניברסיטה שמוליק דהן, כי קיימת בעיה קשה, יומיומית, "סטודנטיות לא יכולות להסתובב בלי לספוג הערה או שריקות”, כדברי אחת המשתתפות. אפילו ח"כ עיסאווי פריג' (מרצ) הסכים כי המטרידים הם תושבי השכונות הערביות ברוב המקרים, אך לדבריו הם פוגעים גם בערביות, וגם בתו שלומדת בקמפוס סובלת מההצקות. חרף "התקינות הפוליטית המשתקת", לא היתה מחלוקת על כך שהפוגעים הם ערבים, והשאלה היחידה גם שם היתה, איך לקרוא למעשים: פליליים או לאומניים.

לדברי ניצן סניור, סטודנטית לתואר שני ופעילה באגודה, בחודשים האחרונים מורגש בגבעה הצרפתית שיפור משמעותי, בעקבות תגבור כוחות המשטרה במקום. 

מפכ"ל יוחנן דנינו	ח"כ דוד צור

תגובות

ממשטרת ירושלים נמסר בתגובה כי "מאז הקמתו של מרחב קדם בחודש מרס, ובכללו הקמת נקודת המשטרה בגבעה הצרפתית, מתבצעת פעילות גלויה וסמויה של ניידות וסיורי משטרה באזור כולל מתנדבים. פעילות זו הובילה לירידה בהיקף התלונות נגד הטרדות מיניות בדגש לאזור האוניברסיטה והגבעה הצרפתית. כמו כן, לאחרונה עצרו השוטרים 'על חם' חשוד תושב עיסאוייה מבצע מעשה מגונה בפומבי שהודה במיוחס לו ונקשר לעבירות דומות בעבר”.

מעיריית ירושלים נמסר: "העיריה בשיתוף משטרת ישראל ומחלקות הביטחון של בית החולים הדסה הר הצופים והאוניברסיטה העברית מקיימים דיון חודשי בנושא הביטחון, ופועלים לשיפור הביטחון ותחושת הביטחון של תושבי הגבעה הצרפתית והסטודנטים המתגוררים באזור. עם קבלת התלונות בעבר הפעילה העירייה בשיתוף עם המשטרה ניידת ייעודית לשכונה. רק לאחרונה תגברה העירייה את ניידות הסיור באזור באמצעות שיטור משולב, מצלמות אבטחה ואמצעים נוספים”. לפי העירייה, "פניית עו"ד סדובניק נדונה בעבר בערכאות שיפוטיות ולא נמצא מקום לחייב את העירייה להעמיד מידע”.