מלחמת שלום הגליל

שתף כתבה עם חברים

חמישה תושבי מעלות ומעיליא הגישו קובלנה פלילית נגד תושבת שלומי, שלטענתם הפריעה לטקס טבילה בכנסייה העתיקה שבאזור התעשייה והשמיעה לעברם קריאות גזעניות. הנתבעת, תהילה וקנין: "זו סכנה לילדים שלנו, אני לא רוצה שהילדים שלי יתבוללו"

shlomi pikiwiki
צילום אווירי של שלומי. אזור התעשייה מתפתח (צילום מתוך אתר פיקיוויקי)

חמישה מתושבי מעלות ומעיליא, בהם זוג רופאים ועורכי דין, טוענים כי טקס טבילה נוצרי שערכו לפני כשנתיים וחצי (27 אפריל 2014) בכנסייה עתיקה בשלומי, הופרע בכוונה על ידי צפירות כלי רכב וקריאות גזעניות. החמישה הגישו בשבוע שעבר לבית משפט השלום בקריות קובלנה פלילית נגד תהילה וקנין, תושבת שלומי ומי שלטענתם השמיעה את הקריאות הגזעניות. 

הדברים התרחשו מחוץ לכנסייה, מזרחית לאזור התעשייה של שלומי. עד 1948, "אל-באסה" היה כפר ובו כ-3,000 תושבים, רובו נוצרי. אלא שאז, רוב תושבי הכפר נסו צפונה ללבנון, וכ-150 נוצרים מהכפר שנותרו כאן, התיישבו במעיליא, באזור שבו מסגד ושלוש כנסיות: פרוטסטנטית, קתולית ויוונית אורתודוכסית.

חמשת הקובלים היו בקהל שהגיע לכנסייה היוונית-אורתודוכסית כדי לקיים טקס טבילה נוצרי לבנו של עו"ד איהאב ניקולא מכפר יאסיף, באישור הארכימנדרית פילותיוס, ראש בית הדין הכנסייתי של הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית בעכו. לטענתם, בשל הצפירות לא ניתן היה להמשיך בטקס כמתוכנן, הכומר החל לקצר בתפילה והם יצאו כדי לברר את פשר התנהגותה של וקנין, שלטענתם צרחה את הדברים "בצורה היסטרית".

לטענת הקובלים, בין הקריאות שהושמעו לעברם באותו היום היו: "יא נוצרים, יא מסריחים", "נוצרים רוצחים, עשיתם שואה בנו", "תשלמו את המחיר על כל דם יהודי", "אתם רוצים את הכנסייה הזו כדי לאחסן נשק לחיזבאללה", "תלכו להז****, תלכו לעזאזאל", "עופו מכאן זו מדינה שלנו ואדמות שלנו".

נגד וקנין (43) הוגש לפני מספר חודשים כתב אישום, בו נטען כי לאחר שהחמישה יצאו לעברה, היא היא שברה את מצלמת הניקון D-90 של העיתונאי זוהיר מתא (41) ממעיליא, שנכח במקום כדי לתעד את האירוע, ככל הנראה כצלם אירועים שאיכשהו נקלע בסופו של דבר לאירוע תקשורתי.

על פי כתב האישום נגד וקנין, היא משכה מהצלם את מצלמתו, נטלה אותה לידיה, והטיחה אותה בחוזקה מספר פעמים עד שנשברה לרסיסים. נטען גם כי היא איימה: "אני אפגע בכם כולכם", והוסיפה: "ערבים מסריחים, תצאו מפה, נמאס לנו מכם במדינה, זה מקום של יהודים, זו מדינה שלנו, אתם באים ביום השואה לעשות מסיבות". וקנין מואשמת באיומים ובהיזק לרכוש במזיד. 

במקביל הגישה המדינה כתב אישום גם נגד הצלם מתא. נטען כי הוא תקף את וקנין בכך שדחף אותה בחוזקה, תוך שחולצתה נתפסה במצלמתו ונקרעה. לטענת התביעה, ל-וקנין נגרמו שריטות, שפשופים, נפיחויות ורגישויות. הוא מואשם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש.

hatbala
3 כנסיות ליד אזור התעשייה (צילום להמחשה: יואב איתיאל)

לא רוצה שהילדים שלי יתבוללו

תושבים בשלומי טוענים כי הכעס שלהם נבע מכך שאירוע ההטבלה התקיים בערב יום השואה, באופן חסר רגישות כלפי היהודים המתגוררים בשלומי. "הם באו מכפר שהוא שעה נסיעה מכאן, כדי לעשות את זה פה ועוד בערב יום השואה", אומרת וקנין, המיוצגת על ידי עו"ד דפנה איתן, "גם קיבלתי מכות וגם קיבלתי כתב אישום. מדינה נהדרת", היא מתלוננת, ומפנה כעסה לעבר עו"ד וקים וקים, האיש שקיבל אישורים לקיים אירועים בכנסיה. היא כועסת גם על גבי נעמן, ראש מועצת שלומי, שלא התנגד לקיום האירועים הללו. נעמן, ראש סיעת "דחף-ליכוד" במועצה, דווקא נמצא ברשימת עדי התביעה נגד הצלם.

עם יד על הלב, טקס נוצרי בתוך כנסייה באזור התעשייה – מפריע לך?

"ברור. אם אני אלך לכפר ערבי להתפלל, יגידו לי עם יד על הלב שלא מפריע? איזור תעשייה זה לא מקום נידח, זה מקום שהולך להיות מרכז שלומי. הילדים שלנו הולכים לבית ספר 'אורט' שם. זה סוג של סכנה לילדים שלנו. אני רואה את זה ככה. אני לא רוצה שהילדים שלי יתבוללו. אני לא מתביישת בזה. אין לי בעייה עם דת אחרת. אין לי בעייה עם אנשים אחרים. אין לי בעיה עם שום דבר אחר. יש לי בעיה עם משהו שלא קיים ולעשות אותו קיים ולהפוך צביון של מקום שהוא בעצם לא. אלה לא אנשים שבעצם באו מתוכנו וצריכים לתת להם".

הוריהם, הורי הוריהם גרו שם, לא?

"אז, מה, גם בעין הוד היה ישוב. לא ראיתי שבאים ככה לעין הוד ועושים שם טקסים וכל האמנים יפי הנפש נותנים להם את הבתים שלהם. ראיתי שבהרבה ישובים במדינת ישראל 'היו' ישובים. אז מה? לא הבנתי. גם בבית שלי גרו, לא? אני נולדתי פה. אין את האנשים האלה. הם באו מבחוץ. הם באו לאיים עליי".

"עוד משהו", היא מוסיפה, "הכי מצחיק זה שהתיק הזה כבר נסגר ואני הגשתי מכתב לפרקליטות לפתוח אותו, כי לא יכול להיות שאני הותקפתי והתיק נסגר מחוסר עניין לציבור. אחר כך אני קיבלתי כתב אישום. לפני כמה ימים, במקרה בקניות, פגשתי את החוקר בסיפור הזה, והוא אמר לי שזה נושא מאד רגיש והחליטו לשמור על איזון".

patish mishpat
ניפגש בבית המשפט (אילוסטרציה)

 

סלחתי? אולי

מנגד, הקובלים טוענים כי הטקס נערך בצהריים, לפני ערב יום השואה. העיתונאי-צלם מתא טוען, כי נפצע בברכו כתוצאה מהתקיפה, נזקק לטיפול בבית החולים ואחר כך גם בקופת חולים, והושבת ל-24 ימים. לטענתו, הביטוח הלאומי הכיר באירוע פציעתו כתאונת עבודה.

כמה שבועות אחר כך, אגב, התקיים במקום טקס נישואין, שוב למגינת לבם של תושבים בשלומי. חלף זמן רב, הזוג שנישא כבר הספיק להתגרש, ובמעיליא אומרים שהם כבר לא מקיימים במקום טקסים דתיים. וקנין עצמה לא חזרה לשם יותר, לאחר שהוזהרה לבל תתקרב אל הכנסייה.

מתא אומר שמ-2015 הוא נושא תעודה כחולה-לבנה של לשכת העיתונות הממשלתית -לע"מ. "האירוע זעזע אותי", הוא אומר, "יש לי הרבה חברים יהודים וזו פעם ראשונה שאני פוגש אישית בגזענות. לא חשבתי שזה יגיע אליי. לצערי זה נגע בי. זה לא אומר כלום. גם אצלנו יש גזענות, בכל חברה יש גזענות. בינתיים זמן כבר עבר. אני סלחתי, אולי".

אולי, ואולי לא, כי עכשיו מגיעה האפיזודה הזו לערכאות בגלגול נוסף – קובלנה פלילית פרטית כאמור, אותה הגישו מתא, ד"ר אלביר מנסור ממעלות, עו"ד סלים וקים, ועו"ד וקים וקים ממעיליא שמייצג אותם – נגד וקנין, בגין מה שהם מגדירים תקיפה ונאצות שכלשונם: "נפלו עליהם כמסמרים וכפטיש יפציץ סלע".

השארת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *