 |
| הדרך חזרה לחברה רצופה מכשולים היא (צילום להמחשה: אתר שב"ס) |
מחקר שערכו קרימינולוגים מהמכללה האקדמית אשקלון והרשות לשיקום האסיר הגיע למסקנה מעוררת מחשבה לגבי התפישה השלילית הגורפת כמעט של אנשי רשויות אכיפת החוק את האסירים המשוחררים וסיכויי השיקום שלהם, ביחס לתפישה של אוכלוסייה זו בקרב הציבור הרחב.
המחקר, שערכו הקרימינולוגים פרופ' אפרת שהם ופרופ' אורי תימור, בחן עמדות של קבוצות שונות בחברה הישראלית בנוגע לשילובם של אסירים משוחררים בקהילה, כחלק ממחקר גדול יותר העוסק במנגנונים חברתיים של השתקה והדרה כלפי קבוצות שוליים ומיעוט, תחת השם: "בין נראות יתר לשקיפות: היחס ל'אחר' בחברה הישראלית".
בקרב אוכפי החוק שהשתתפו במחקר, רובם שוטרים ומיעוטם סוהרים, 72 אחוזים מצדדים במשפט: "פעם עבריין, תמיד עבריין". 83 אחוזים מאוכפי החוק מאמינים כי הענישה קלה מדי ומעודדת עבריינות, וכי יש להחמיר את הפיקוח על אסירים משוחררים, מה גם שקרוב למחצית מהם אינם מאמינים בתוכניות השונות לשיקום האסירים, ורואים בהן בעיקר מניפולציות שעושים אסירים על המערכת.
 |
| פרופ' אפרת שוהם |
המחקר על העמדות כלפי אסירים משוחררים נערך בקרב שלוש קבוצות, שיחסן משפיע ישירות על סיכויי הקליטה של אסירים משוחררים בחזרה בחברה. במחקר נדגמו כ-200 מעסיקים ממגוון ענפים במשק, 200 אזרחים מהציבור הרחב וכ-200 נציגי מערכת החוק, כאמור.
הנתון המפתיע במחקר הוא, שהציבור הרחב בישראל מצהיר על עמדות ליברליות, חיוביות אפילו יותר מאלה שנמצאו במחקרים דומים בארה"ב ובבריטניה כלפי אסירים לשעבר. העמדות של הציבור, וגם עמדות המעסיקים, חיוביות מאלו של שוטרים וסוהרים אשר אינם מאמינים בסיכויי השיקום.
המשתתפים מהציבור נשאלו על נכונותם לקשור קשרים חברתיים עם אסירים משוחררים, החל בקשר רחוק כגון מגורים באותה שכונה ועד לקשרים חברתיים. מעסיקים נשאלו על נכונותם לקלוט אסירים משוחררים ואנשי החוק התבקשו לתאר את עמדתם כלפי סוגיות השיקום.
"במחקר מצאנו נכונות הצהרתית בקרב המעסיקים והציבור לשלב אסירים", אומרת פרופ' שהם אשר עומדת בראש ועדת המחקר של הרשות לשיקום האסיר והיתה חברה בוועדת דורנר לבחינת מדיניות הענישה ושיקום עבריינים. "אבל בפועל, אם אתה מדבר עם אסירים משוחררים אתה רואה שחלק גדול מהם מתקשה למצוא עבודה, ויש פער בין הנכונות שהיא טובה וחיובית לבין ההתנהגות בפועל, אף שהמצב טוב מזה שבעולם".
 |
| זה מה שאוכפי החוק חושבים (מתוך המחקר) |
פוליטיקלי קורקט?
במסגרת השאלות לציבור הרחב נמצא כי 93 אחוזים מהנשאלים מאמינים שאפשר לשקם עבריינים. 70 אחוזים מדווחים על נכונות מלאה לסייע בתהליכי שיקום אסירים. 56 אחוזים מוכנים להתחבר עם אסירים לשעבר, 42 אחוזים אינם פוסלים קשרים רומנטיים, 66 אחוזים מוכנים להשכיר להם דירות ו-75 אחוז מוכנים שאסירים משוחררים יתגוררו לידם.
כאמור, אלו הן העמדות המוצהרות ההתחלתיות. כאשר מחדדים את התמונה ומציגים לנשאלים פרופיל של עבריין ספציפי, כגון סוג העבירה בה הורשע – מידת הנכונות של המשיבים יורדת, בעיקר בסוגי עבירות מסוימים. למשל, כאשר מדברים על "עבריין סמים" ולא על אסיר "אמורפי" משוחרר, הנכונות לקשירת קשר חברתי יורדת ל-29 אחוז. כאשר מדובר בעברייני מין, הנכונות מתאפסת (בנקודה זו עורכי המחקר מעירים כי על פי נתונים סטטיסטיים, רמת המועדות של עברייני מין לפשיעה חוזרת דווקא נמוכה ביחס לעבירות אחרות).
 |
| פרופ' אורי תימור |
לפי עורכי המחקר, עצם העובדה כי הצהרותיהם ההתחלתיות של הישראלים מביעות פתיחות מצביעה על כך שקיימת עלייה בהכרה של הציבור ביתרונות השיקום והשילוב של אסירים משוחררים בחברה. זו כבר בשורה, הם מבהירים, גם אם המציאות מעט שונה שכן הממצאים משקפים "רצייה חברתית" – תופעה של מתן תשובות "פוליטיקלי קורקט".
בקרב מעסיקים, רק 19 אחוזים אמרו בהחלטיות כי יהיו מוכנים להעסיק אסיר משוחרר. מנגד, רק 14 אחוז פוסלים זאת ו-67 אחוזים מוכנים לשקול בתנאים מסוימים. אצל מעסיקים בעלי ניסיון העסקה של עבריינים משוקמים, שיעור הנכונות גדל מאוד: 70 אחוזים מהם מוכנים לתת הזדמנות לאסיר משוחרר נוסף.
המעסיקים שנדגמו הם מטווח רחב של תחומים. הנכונות הגבוהה ביותר (54 אחוז) להעסקת אסירים לשעבר נמצאה בקרב מעסיקים בתחום המוסכים והחקלאות. גם בתעשייה, קרוב למחצית מהמעסיקים חיוביים בעניין, אך בקרב בעלי חנויות יש הסתייגות ושיעור המסכימים יורד ל-35 אחוז.
 |
| וזה מה שהציבור חושב על שילוב אסירים בחברה |
ירידה בסובלנות החברתית
גישת החברה לאסירים היא קריטית, כותבים עורכי המחקר. "שיקומו של אסיר משוחרר אפשרי רק אם החברה מכירה ביכולתו לשנות את דרכו, ומכירה בחובתה לחפש את הדרכים הראויות למנוע פשיעה ולשקם את האסיר והעבריין. שירותי השיקום מבטאים מדיניות של חברה המרגישה אחריות כלפי הפרטים החלשים בתוכה".
מנגד, קיימים חסמים רבים נגד השילוב. תיוג חברתי שלילי, חשדנות, חוסר אמון – כל אלו עומדים בדרכו של האסיר החוזר לחברה, מצמצמים את ההזדמנויות שהקהילה מוכנה לתת לו ואף מעודדים אפליה, ופוגעים מאוד ביעילות "תוכניות התיקון" למיניהן.
לסיכום קובעים עורכי המחקר: "לא אחת מוצאים את עצמם האסירים המשוחררים מנודים, מבודדים ומובטלים. הניסיון המקצועי שנצבר לאורך השנים מלמד כי, באופן מצער, יחסה של החברה בישראל כלפי שיקומם של אסירים משוחררים אינו עולה תמיד בקנה אחד עם העמדות החיוביות, כפי שבאו לידי ביטוי במחקר זה… עם השנים ניתן אף להבחין בירידה בסובלנות החברתית, וזו הובילה לצמצום ואף לסגירה של מיזמים שיקומיים דוגמת שיקום אסירים בקיבוצים שהיו מאוד נפוצים בעבר , ובהדרה גאוגרפית של הוסטלים ומרכזים טיפוליים ממרכזי אוכלוסייה).
 |
"ההדרה החברתית עלולה להוביל לכישלונות ולקשיים בתחומי חיים מרכזיים, תעסוקה, משפחה וחברה, דבר שיש בכוחו לפגוע בדימוי העצמי של אסירים משוחררים ולהניע אותם לחפש חלופות חברתיות וכלכליות, לא אחת בחברת אסירים משוחררים אחרים, ואף לשוב לעתים קרובות ולבצע עבירות. אין ספק כי הצלחתו של אסיר משוחרר לשוב ולהשתלב בקהילה היא במידה רבה פועל יוצא של מאפייניו והתנהגותו; ועם זאת, בלי מערכת תמיכה צמודה וסיוע ומתן הזדמנויות מצד הקהילה, סיכויו של האסיר המשוחרר להשתלב בקהילה הנורמטיבית פוחתים במידה ניכרת".
ברמה המוסדית, מוסיפה פרופ' שהם, התקציב של הרשות לשיקום האסיר הוא אחד הדלים במדינה, והרשות כבר שנים סובלת מתת תקציב ובלית ברירה סוגרת הוסטלים ומרכזי שיקום. רש"א נותנת מענה לאסירים שמשתחררים בתום שני שליש, אך לדברי פרופ' שהם מדובר כיום בפחות מ-30 אחוז מהאסירים, כאשר 70 אחוז משתחררים בתום תקופת מאסר מלאה, והדרך שלהם לתעסוקה ולשילוב חברתי קשה בהרבה, ונעשית ללא ליווי וללא פיקוח.
ממצאי המחקר מצטרפים לעמדות בנושא זה אשר אמר ל"פוסטה" ד"ר יהושע וייס, קצין אסירים לשעבר בשב"ס, ומנחה תוכנית לפסיכולוגיה משפטית במרכז הבינתחומי הרצליה.
