 |
| טקס הנחת דגל הלאום (2016) |
טקס יום הזיכרון המסורתי לחללי משטרת ישראל ייערך (רביעי, 11.5) בשעה 09:30 בחלקת המשטרה בבית העלמין הצבאי הר הרצל, ירושלים. הטקס יתקיים במעמד המפכ״ל, רב ניצב רוני אלשיך, ובהשתתפות נציבת שב״ס רב גונדר עפרה קלינגר, ראש אמ״ש ניצב גילה גזיאל, מפקד מחוז ירושלים ניצב יורם הלוי, מפקד מג״ב ניצב יעקב שבתאי, סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה, מפקדים ומשפחות.
במסגרת הטקס יישאו דברים המפכ״ל ונציג המשפחות השכולות. כמו כן, מ"מ רב המשטרה יישא תפילה לזכר החללים.
ביום ראשון (8.5) נפתח טקס הנחת דגל הלאום על קברי חללי המשטרה בחלקת המשטרה, במעמד המפכ"ל, נציבת שב"ס, נציגי סגל הפיקוד של המשטרה והמשפחות השכולות. במהלך הטקס הונחו דגלוני מדינת ישראל על כלל הקברים בחלקה המשטרתית על ידי שוטרים. המפכ"ל הצדיע לחללי המשטרה הטמונים בחלקה זו. עד היום בערב (10.5), ערב יום הזיכרון, יונחו דגלים על קבריהם של כלל חללי המשטרה. זו השנה התשיעית בה טקס זה מתקיים.
משטרת ישראל שכלה 1,450 חללים שנקטפו בטרם עת והותירו אחריהם רעיות, הורים וילדים. מ"מ רב המשטרה נשא תפילה לזכר החללים.
"יום הזיכרון הינו מונח מקובל בעולם המודרני, לאירועים היסטוריים שונים, אותם אנו מבקשים לזכור", אמר המפכ"ל בטקס הנחת הדגלים, "בניגוד לזיכרון המחשב, עוצמתו של הזיכרון האנושי איננו זיכרון הפרטים, אלא דווקא זיכרון המשמעויות. האדם בזיכרונו הסלקטיבי, איננו מעוניין לשחזר כל פרט, אלא דווקא לכפות מידה של סדר, על אנדרלמוסיה של נתונים ואירועים, על מנת שתהיה להם משמעות. חוויה רגשית, נזכרת עמוק יותר ובאורח משמעותי יותר, מאירוע שרק קראנו אודותיו בעיתון. ה'עקבה' המוטבעת בתודעתנו, עומקה, כעוצמת החוויה שהטביעה אותה".
"כל כולם של חגי ומועדי ישראל משובצים בזיכרון", הוסיף המפכ"ל, "לא נגזים אם נאמר כי 'להיות יהודי זה לזכור' ותמיד – לא מדובר בזיכרון 'מת' של העבר, לא התרפקות נוסטלגית מתסכלת, אלא הישענות מהותית על העבר, כהשראה ותקווה לעתיד. בהקשר זה, הסמכת יום הזיכרון ליום העצמאות, יש בו 'אמירה' ישראלית ויהודית ברורה, של עיצוב הזיכרון".
המפכ"ל התייחס בדבריו גם לימי הקמת המדינה. "בשנת 49' הדברים לא היו מובנים מאליהם! נדונו כאופציות ליום הזיכרון, תאריכים אחרים המסמלים גבורה, כמו ל"ג בעומר, או מועד מודרני יותר – י"א באייר. בסופו של דבר הכריע בן גוריון, כי יום הזיכרון יצוין בבוקרו של יום העצמאות. רק התנגדותן של המשפחות השכולות, קיבעה ב-1951 את הדפוס המקובל עד היום, של שני ימים, סמוכים ונושקים זה בזה וזה לזה. מה היה הצורך העז בחיבור זה? אולי היתה זו העובדה כי ה' באייר – יום הכרזת המדינה, היה רק יממה לאחר נפילת גוש עציון וטבח 127 מיושביו? אולי היה זה בהשפעת החוויה הקודמת, של הריקודים בחצר המוסדות הלאומיים בכ"ט בנובמבר, בעוד שרק מספר מאות מטרים מפרידים בין החוגגים, להרוגים מכדורי הצלפים?
"כך או אחרת- הקשר בין יום הזיכרון ליום העצמאות הינו פרי החלטה, פרי רצון לעצב תודעה, של זיקה ישירה בין השניים. גם לאחר ההחלטה להפרידם לשני ימים סמוכים ולא לאפשר להם לשמש לגמרי בערבוביה, הרי שכאשר האירועים החגיגיים והרמות הכוסית לרגל החג בכל שנה, נפרסים להם בין יום השואה ליום העצמאות כשבתווך יום הזיכרון, הרי שחזרה לה הערבוביה. לא עוד 'עת סְפוד ועת רְקוד' כמו שקובע שלמה המלך בקהלת, אלא אנו סופדים ורוקדים כמעט כאחת, כאומרים: אנו יכולים לרקוד, רק בזכות מי שאנו סופדים לו".
