אחראי מרפאה בבית הספר לסוהרים, ששימש גם כמדריך קורס עזרה ראשונה לחניכי בית הספר, הועמד לדין משמעתי והורשע בהתנהגות שאינה הולמת עקב "אמירות בוטות בעלות גוון מיני" כלפי שתי חניכות.
במקרה הראשון, הגיעה למרפאה חניכה בת 18 שהוצבה בשב"ס במסגרת שירות החובה שלה והיתה במהלך קורס סוהרי חובה. כשהתלוננה שהיא לא מרגישה טוב, ויש לה סחרחורת, והיא משתעלת חזק ועייפה, אמר לה הנאשם, אחראי המרפאה (40), שהיא "באה הרבה למרפאה והוא עוד יחשוב שהיא מתגעגעת אליו". אחר כך, במהלך בדיקתה הוא הוסיף שיש לה עיניים יפות וביקש ממנה להוריד חולצה כדי שיוכל למדוד לה לחץ דם. החניכה ביקשה ממנו שיסגור את דלת המרפאה קודם, והוא ענה לה: "לפי הנהלים, הדלת צריכה להיות פתוחה כדי שלא יחשבו שאני אונס אותך, למרות שלא הייתי מתנגד לכך".
 |
בהמשך, לפי האישום, הפשילה הצעירה את שרוול מעיל הפליז שלבשה עד למרפק, ואז הציע לה שוב אחראי המרפאה, חובש במקצועו, להוריד את החולצה אם היא רוצה, ואמר לה "את יפה". כששאלה אותו בציניות: "אתה באמת חושב שאני יפה?", הוא ענה: "את לא רואה?", והצביע לעבר איזור חלציו. לקראת סוף הבדיקה שאלה אותו הצעירה בן כמה הוא, שהוא מדבר איתה ככה בכלל, ובתגובה הוא אמר לה שהיא ילדה, "אבל היו לי כבר בנות 18". ביציאה מהמרפאה הבטיח לה "מתנה, הפתעה", שאותה יגלה לה בסוף הקורס.
האישום השני שהוגש נגדו התייחס לאירוע מוקדם יותר, שבו הטריד חניכה בקורס קציני שב"ס, במהלך קורס עזרה ראשונה שהעביר לצוערים. כאשר בחן אותם בבחינה מעשית בעזרה ראשונה, הוא ביקש מהמתלוננת להדגים החייאה בבובה, ובעת שהחניכה, כיום קצינת שב"ס, ביצעה החייאה בבובה, אמר לה המדריך: "חנקת את הבובה עם החזה שלך, לא השארת לה אויר". לפי עדות נוספת, שלא אוששה, הוא הוסיף: "איזה ציצים יפים יש לך".
איש השב"ס הכחיש את שני האישומים בצורה גורפת וטען לסתירות בעדות המתלוננות ו"מוזרותה" של אחת מהן. כתב האישום שהוגש לבית הדין המשמעתי של שב"ס ייחס לו עבירות של הטרדה מינית ושל התנהגות שאינה הולמת סוהר. בסופו של דבר, הוא הורשע רק בעבירה של התנהגות שאינה הולמת, למרות שהשופטים קבעו כי הוכח שהוא פנה אל החניכות ב"אמירות בוטות בעלות גוון מיני".
"איננו רואים בעובדת זיכויו של הנאשם מעבירת המשמעת של הטרדה מינית משום נסיבה לקולא. התנהגותו היא התנהגות ששום ארגון או מקצוע אינו יכול לסבול", כתבו השופטים גנ"מ עו"ד טל שוורץ (אב בית הדין), גנ"מ נילי טולדנו ועו"ד (סג"ד בדימוס) איאן דומניץ. לדבריהם, "חובת השמירה על נורמות של טוהר מידות וניקיון כפיים חלה ביתר שאת על עובדי ציבור הנמנים על מערכת אכיפת החוק, לא כל שכן כאשר מדובר במסגרת היררכית, בה משרתות זו לצד זו, אוכלוסיות שונות, נגדים וקצינים, סוהרי קבע, בנות ובני שירות לאומי וכן חיילים וחיילות שהוצבו לשרת כסוהרי חובה, ואשר עבורם מהווה שירות בתי הסוהר מסגרת צבאית בה מחויבים הם לשרת מכוח חוק כופה. לעניין זה יש משמעות לכך שהתנהגות הנאשם, הנושא תפקיד משמעותי בבית הספר, הופנתה אל סוהרת חובה שהיא למעשה חיילת צעירה, חסרת ניסיון, במפגש ראשון עם מסגרת זרה וחדשה מחוץ לבית, מסגרת לא וולונטרית והיררכית. התנהגות מסוג זה שבגינו הורשע הנאשם, פוגעת בחובת הנאמנות של הארגון למתגייסות לשורותיו, לבני משפחותיהן ולחברה בכללותה. מעשיו מקבלים משנה חומרה נוכח מעמדו כאחראי המרפאה בבית הספר, תפקיד בו נדרש ממנו לשמש דוגמא אישית ולעמוד בנורמות התנהגות ברף גבוה".
בית הדין קבע כי התנהגותו של איש השב"ס לא היתה מעידה חד פעמית, והוכח כי הוא היפנה אמירה מינית גסה בשני מקרים, אף שמהאישום השני הוחלט לזכותו מטעמי הגנה מן הצדק, בשל חלוף הזמן מאז אותו אירוע. השופטים האמינו למתלוננת במקרה זה ולשתי חברותיה – שלושתן כיום קצינות בתחומי החינוך והטיפול בשב"ס – שהעידו כי הנאשם אכן אמר את הדברים. אולם, מעבירה זו זוכה איש השב"ס משום שהתלונה לא הוגשה בזמן אמיתי, אלא שלוש שנים וחצי מאוחר יותר, רק לאחר שחברתה של הקצינה שמעה על התלונה הנוספת שבגינה הועמד איש השב"ס לדין באישום הראשון, והבינה שהסיפור ששמעה מחברתה אינו מקרה בודד. הנפגעת עצמה סירבה בתחילה להגיש תלונה, אך השתכנעה, לדבריה כדי "להעלות מודעות לנושא הזה, שזה לא יקרה לבנות אחרות. גברים צריכים להפסיק עם זה".
הנאשם טען כי אינו זוכר את האירוע, הוסיף שאם הזכיר את המילה "חזה", אז התכוון לחזה של הבובה, וכדי לקעקע אמינות עדויות שייחסו לו נעיצת מבטים ומחמאות חריגות לחניכות נוספות, הוא טען כי נהג להחמיא דווקא לחניכות שאינן נראות טוב, "כדי להעלות את ביטחונן העצמי". בהסברים אלו רק סיבך עצמו עם השופטים, שקבעו כי הוא פגע בערכי שב"ס ובראשם כבוד האדם, מקצועיות וממלכתיות.
הוא נדון לנזיפה חמורה, קנס בגובה שבעה ימי עבודה (שווה ערך במקרה זה ל-5,500 שקל) וחמישה ימי מחבוש על תנאי. שמו של הנאשם לא הותר לפרסום על ידי שב"ס, וגזר הדין פורסם בעיכוב של חודשים ארוכים.
בשל ההערכות הגבוהות להן הוא זכה ממפקדיו, הוחלט להשאירו בשב"ס ולשבצו בתפקיד חדש של חובש בבית סוהר, תפקיד שבו, לפי הערת השופטים, הוא ממשיך לתת שירות לסגל המונה גם סוהרות ובהן חיילות חובה.
