להקת פוליס

חבר שלי, סוחר רכב, הזמין אותי לפני שנים רבות לנסוע איתו דרומה, כדי לקנות כמה מכוניות, אותן התכוון לשפץ ולמכור. כשהגענו למגרש נתקלנו במראה מעייף ובו שורה ארוכה של מכוניות משטרה ישנות וחבוטות שעמדו זו לצד זו, חלקן עם מכסה מנוע פתוח, חלקן ללא גלגל או שניים, אחדות היו במצב "לחלקים בלבד" או משהו כזה. זה קרה לפני (בערך) 20 שנה.

החבר שלי זכה במכרז על שלוש מכוניות, ולקח אותן לשיפוץ בטול כרם. אחת המכוניות נצבעה בלבן צחור, כאילו זה עתה נמכרה "יד ראשונה מרופא". אחרת, בכחול מטאלי מדהים, היתה כל כך יפה, שכמעט קניתי אותה בעצמי. רק המראה של שורת המכוניות הגוססות במגרש ההוא מהדרום מנעה ממני להשלים את העסקה.

לא זוכר אלו מכוניות שכבו להן שם במגרש וחיכו שסוחרי הרכב יאמצו אותן. אני כן זוכר שמה שהדהים אותי אז יותר מכל– מלבד האבסורד שבשיפוץ מכונית פוסט-משטרתית במוסך בשטחי הרשות הפלשתינית – היה העובדה שמי שראה את המכוניות לאחר שעברו "אוברול" פחחות ומכניקה, לא יכול היה לזהות אותן. או יותר נכון את מקורן. המספרים האדומים נעלמו (ואולי לא היו מלכתחילה), וכל כיתוב כחול מודפס שאמר "משטרה" או "POLICE" נעלמם כלא היה. כשהחבר שלי ראה אותי עם פה פעור, הוא אמר לי: "מדהים, הא? אם לא היית בא איתי, לא היית יודע שמדובר במכונית משטרה. זה טוב לעסקים, אבל מי שמבין קצת מסתכל ומתעמק יודע שזו היתה מכונית ממשלתית פעם. תהיה בטוח שזה פוגע במחירון".

בישראל, סביר להניח כי מחירה של ניידת משטרה לשעבר שעברה הסבה ל"פרייבט" ייפגע מאוד כתוצאה מהעבר הזה. בארצות הברית המצב אחר לגמרי: שם, רוב ניידות המשטרה לשעבר דווקא נחשקות על ידי הציבור הרחב. ואם מדובר בניידת שכיכבה באיזה סרט, ואפשר לשפץ אותה ולהפוך אותה לדגם מהסרט עצמו – מה טוב.

ההקדמה הארוכה והבלתי מתחייבת הזו מובילה אותנו היישר לרשימת חמש הניידות האהובות ביותר מסרטי הקולנוע וסדרות הטלוויזיה.

תשעה חודשים חלפו להם מאז הוצגה כאן רשימת חמש המכוניות הקלאסיות של שוטרים מהסרטים, תחת הכותרת "שוטרים עם סטייל" – רשימה סקסית בהחלט, שכללה שלאגרים הוליוודיים מהקולנוע ומהטלוויזיה, עם מכוניות שהקהל האמריקאי כמה להם עד היום. אבל האמת היא, שאם בשוטרים עסקינן, ואם במכוניות שוטרים עסקינן – אז זה הזמן להבהיר: הקהל האמריקאי אוהב ניידות משטרה לא פחות, ויש כאלה שאוהבים אותן אף יותר.

ושוב צריך להדגיש: זו החמישייה שאני בחרתי, אחרי לא מעט התלבטויות ומתוך שיקולים שונים ומשונים המתבססים על העדפותיי. כמובן שאתם מוזמנים להגיב ולכתוב את דעתכם. בניגוד לרשימות קודמות, בואו נתחיל מהמקום החמישי, ונגיע למקום הראשון בסוף הרשימה.

מהסיפורים הכי פיקנטיים. פורד טאורוס, רובוקופ (צילומים: אתר IMCDB)

מקום רביעי

1986 פורד טאורוס (FORD TAURUS), רובוקופ

סביר להניח שבין חובבי מכוניות הסרטים יהיו מי שירימו גבה לנוכח כניסתה של ניידת הפורד טאורוס מהסרט "רובוקופ" לרשימה היוקרתית. בכל זאת, לא מדובר במכונית שרירים קלאסית, וגם לא בניידת חסונה, ובכלל – למה?

נכון, הטאורוס היא לא המכונית הכי מלהיבה, אבל בדיקה תעלה כי מדובר באחד מכלי הרכב שמשחקים בהכי הרבה סרטים וסדרות טלוויזיה, בתפקידים ראשיים, בתפקידים משניים וגם כרכבי רקע. העובדה הזו לבדה אמורה לסדר לניידת טאורוס מקום טוב ברשימה הזאת, בטח ובטח אם היא משויכת לסרט כל כך זכור כמו "רובוקופ".

הדור הראשון של הפורד טאורוס הוצג בשנת 1986 ונשאר בייצור רציף במשך יותר משני עשורים. הוא נמכר במשך השנים במספר גרסאות, כולל גרסה שכללה חבילת "ביצועים". מבחינה היסטורית-מוטורית, הטאורוס (בתרגום לאנגלית: מזל שור) היוותה ציון דרך עבור פורד, אבל גם עבור תעשיית הרכב האמריקאית כולה, הן מבחינת העיצוב והן מבחינת התכונות המכאניות. מאז השקתה ועד לשנת 2007 היא נרשמה כמכונית החמישית של פורד בהיקף המכירות, ובין השנים 1992-1996 היתה המכונית הנמכרת ביותר בארצות הברית. היא איבדה את מקומה לבסוף לטויוטה קמארי היפנית. בכלל, עם כניסת המכוניות היפניות החסכוניות לשוק האמריקאי, הטאורוס איבדה מנתח השוק שלה. ב-2007 הופסק ייצורה, ובמפתיע חודש שוב באותה שנה, רק בגרסאות שונות. אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

חלק מהסרט כולו. מרפי בטאורוס נוספת כניידת קשוחה

רובוקופ הוא סרט פעולה/בידיוני-עתידני/גיבורי-על, בבימויו של פול ורהובן, שראה אור בשנת 1987 וזכה להצלחה גדולה וקולקטיבית: אפילו המבקרים אהבו אותו. העלילה היתה גדולה דיה כדי "להחזיק" את העטיפה הכל כך מוצלחת שכללה סאונד מדהים, אפקטים מרהיבים ופעלולים חדשניים. הסרט היה כל כך מצליח, עד שזכה לסדרת סרטי המשך, מספר תוכניות טלוויזיה, ספרי קומיקס וכצפוי גם משחקי וידאו ומחשב. חוץ מזה, הוא גם זכה באוסקר על הסאונד ובפרסים נוספים בתחרויות יוקרתיות אחרות.

הסרט מספר על אלכס מרפי, שוטר שנהרג בעת מילוי תפקידו ומוחזר לחיים בתור "קיבורג" משטרתי שזוכה לשם "רובוקופ", בעיר שפשטה רגל והפריטה את שירותיה. כאשר תאגיד המנוהל על ידי אנשים אינטרסנטיים רכש את זיכיון המשטרה מתוך מניעים פסולים, הוא מחליט להפעיל רובוטים שוטרים כדי למגר את הפשע ששולט לגמרי בעיר. הדגם היחיד ש"הצליח" לתאגיד היה חצי רובוט חצי בן אדם – עם שלדה מכאנית אבל גם עם מערכות החייאה על הלב, הקרביים והראש של השוטר מרפי.

מכונה בפני עצמו, אבל עם רגשות. רובוקופ

 כמו בסרטים דומים מז'אנר ה"איש מכונה", גם כאן מתישהו הצופה הממוצע מבין שרובוקופ אינו נעדר היגיון אנושי ורגשות. הוא למעשה גיבור על רובוטי עם אין ספור תכונות מתוחכמות ועל אנושיות, גם אם מתוכנתות. כמו כן, בסרט הזה יש כמובן את האיש הרע, או יותר נכון את הרובוט הרע במקרה הזה, וגם את מנהלי התאגיד שלבסוף מחליטים לצוד את רובוקופ ולהשמידו.

כגיבור אמיתי ומרתק, רובוקופ מושך אליו את רוב הזרקורים ככולם, ולכן דמותו כמעט שאינה מותירה מקום להבחין בגיבורים שמסביבו בפוקוס מלא. לכאורה, ניתן לחשוב שבגלל זה המפיקים בחרו "סתם מכונית משעממת", אבל האמת היא שהסיפור מאחורי הבחירה הזו הוא הרבה יותר פיקנטי.

ככה זה היה צריך להיראות לפי התוכנית המקורית? אחת מגרסאות הבטמובייל

הטאורוס של רובוקופ היתה דגם LX עם מנוע V6 ותיבת ארבעה הילוכים אוטומטית עם 140 כוחות סוס. המנוע, בנפח 2500 סמ"ק, היה די סטנדרטי, והאבזור האלקטרוני היה פשוט אך מגניב. בעולם כל כך עתידני, היא היתה מתוכננת להיות הרבה יותר גרנדיוזית, עם דמיון מדהים לאחת מגרסאות ה"בטמובייל" של "איש העטלף", הלא הוא באטמן האלמותי. לצורך הסרט הזמינו המפיקים בנייה של ניידת עתידנית, אבל כאשר זו נכנסה בפעם הראשונה לסט של הסרט, כולם היו בטוחים שמדובר בבדיחה. "היא יצאה כל כך מטופשת", סיפר אחד מאנשי ההפקה, "פשוט לא יכולנו להפסיק לצחוק כאשר אחד מהנהגים נהג בה לתוך הסט".

מי שצחק קצת פחות היה הבמאי ורהובן, שתוך רגעים קיבל החלטה מכרעת: לגיבור על כמו רובוקופ לא צריך מכונית על, אלא ניידת הכי "רגילה" שיכולה להיות (כמובן בכפוף לעובדה שמדובר בעלילה עתידנית). הבמאי החליט לבחור בטאורוס לא רק כניידת של רובוקופ, אלא גם לתפקידן של כל ניידות המשטרה בסרט. ניתן להבין משהו על חשיבותה של המכונית בסרט ככוכבת משנה, מהפוסטר הרשמי של הסרט, בו רובוקופ נראה יוצא מתוך המכונית (למרות שלא רואים את המכונית כולה).

פרט מעניין נוסף הוא, שמשום מה בחברת פורד לא אהבו את החלטת הבמאי, ובניגוד להתקשרויות הנהוגות בין תאגידי הרכב לסרטים ההוליוודיים – החברה לא סייעה או מימנה בשום דרך. "נאלצנו לרכוש את כל הרכבים לסרט בעצמנו", אמרו אז בהפקה, ולא ידעו שהמכונית המשעממת עומדת לכבוש את שוק המכירות האמריקאי.

ביצועים אמיתיים בשירות משטרת ברזיל. דודג' צ'ארג'ר, מהיר ועצבני 5

מקום שלישי

2010-2011 דודג' צ'ארג'ר (DODGE CHARGER), מהיר ועצבני 5

הבלוג הרשמי של יצרנית דודג' סיפר לפני מספר שנים באחד הפוסטים שלו, שכאשר מפיקי הסרט "מהיר ועצבני 5" פנו ליצרנית וביקשו לשתף פעולה בסרט, החברה נענתה מיד. "קפצנו על ההזדמנות להראות לעולם שלניידת המרדפים משנת 2011, צ'ארג'ר פוליס (2011 Charger Police Pursuit Vehicle – PPV) יש את האומץ לעשות את זה בגדול, לא רק בסרטים אלא גם בחיים האמיתיים", נכתב שם.

מבחינה כרונולוגית, "מהיר ועצבני 5" (FAST 5) נחשב לסרט הרביעי בסדרת הסרטים, והוא יצא לאקרנים באפריל 2011. הסרט מתחיל בבריחתו של דומיניק (ווין דיזל) מאוטובוס לבית הכלא בעזרת אחותו והבלש לשעבר בראיין אוקונור (פול ווקר ז"ל), שמגיעים לביתו של חבר בריו דה ז'ניירו שבברזיל. מבלי לעייף עם העלילה המוכרת היטב, החבורה מחליטה לגנוב 100 מיליון דולר ששייכים לראש ארגון הפשע המקומי. בתווך מעורב כאן ה-FBI עם הסוכן הובס (דווין ג'ונסון). אם יש עדיין מי שלא ראה, לא נקלקל לו, אבל נשוב לענייננו ונספר שהמשטרה המקומית בברזיל נעזרת בניידות הצ'ארג'ר-פוליס כדי לנסות ולתפוס את הפושעים, ביניהם אחת משלנו – ג'יזל, הלא היא גל גדות.

מי שמכיר את סדרת סרטי "מהיר ועצבני" – ובארץ יש לא מעריצים אדוקים לסדרת הסרטים הזו – יודע שהסרטים בסדרה עמוסים במכוניות ממגוון רחב של יצרנים, החל מפורד אסקורט ישנה שעברה שדרוג בדיוני כולל, עבור במכוניות שרירים חזקות וכלה ביפניות שטסות נמוך מדי; הניסאן GTR והטויוטה סופרה הן רק שתי דוגמאות טובות. על רקע זה, יש מי שיחשבו כי מפתיע שדווקא ניידת מהדור האמריקאי החדש זכתה להצלחה כבירה בסרט. עד כדי כך, שבמועדון המעריצים של "מהיר ועצבני" יש (לא רבים מדי, אבל עדיין – יש) מי שה-PPV היא המכונית האהובה ביותר עליהם.

האמת היא שהמכוניות בסרטי "מהיר ועצבני" סקסיות (מופיעות ניידות מהשנים 2010-2011), אבל צריך להודות שהן מתיימרות מדי אל מול "החיים האמיתיים". מומחי הרכב מזהים בנקל שהביצועים של כל מכונית ומכונית בסרטים רחוקים מלהיות מציאותיים, אבל גם שבסרטים הכל הולך, אפילו אם מדובר במכונית שרירים אמריקאית שבניגוד לכל היגיון בריא, מבצעת פניות חדות ומהווה יריב שקול למכונית יפנית קלילה גם במרוצים קצרי טווח.

צ'ארג'ר נגד צ'ארג'ר. ווין דיזל ושות' בצ'ארג'ר SRT

מסתבר שדווקא הצ'ארג'ר פוליס מעניקה לסרט "מהיר ועצבני 5" מעט היגיון. דודג' באמת קפצה על ההזדמנות ו"תרמה" לסרט כמה וכמה ניידות, אבל גם התעקשה שהביצועים בסרט יהיו זהים למקור. לכן היא סיפקה מכוניות אימתניות עם חבילת ביצועים אדירה: מעט פחות מ-370 כוחות סוס ומנוע HEMI 5.7 ליטר, שנתמכים במערכת קירור משוכללת ועוד שלל גאדג'טים מגניבים ומכאניקה מבטיחה. "הסט של הסרט יכול להיות בעל אווירה ברוטאלית עבור המכוניות בהן משתמשים בסרט", נכתב בבלוג של דודג' שהוזכר קודם, וניתנה התייחסות גם לפעלולנים שנוהגים במכוניות, ו"לא מגלים שום רחמים כי הם צריכים לבצע טייק אחרי טייק עם שריפת גלגלים, דריפט של ארבעה גלגלים ונסיעות ארוכות ברחובות ריו דה-ז'נרו. מאחר שמדובר בסגנון הוליוודי, התנאי הוא שהם ינהגו ברכב כאילו הם גנבו אותו באמת, ולכן הם דוחפים את המכוניות אל הקצה שלהן".

אחד הקוריוזים בסרט הוא שגם "העבריינים" בסרט, חבורת ווין דיזל ושות', נסעו באחת הסצנות הפרועות בסרט בדודג' צ'ארג'ר, כאשר במקרה שלהם מדובר לשם שינוי במכוניות ה-SRT. גם זו אחת המכוניות האהובות ביותר על אוהבי "מהיר ועצבני".

הסיפתח של מל גיבסון. פורד פלקון, מקס הזועם

מקום שני

1974 פורד פלקון XB סדאן (FORD FALCON XB SEDAN INTERCEPOR), מקס הזועם

 הסרט "מקס הזועם", תוצרת אוסטרליה, נכנס לספר השיאים של גינס כסרט המוצלח ביותר ביחס לתקציבים שהושקעו בו. השקעה של 300 אלף דולר (אוסטרלי) הפכה להצלחה מרשרשת כבדה: הסרט גרף 100 מיליון דולר בקופות בתי הקולנוע בעולם כולו, למרות ביקורות מבית (אוסטרליה) ומחוץ (ארצות הברית), ש"כיסחו" את הסרט וטענו כי הוא אלים יתר על המידה, באופן שאפילו גובל בעידוד אלימות).

בשל הקשיים התקציביים, הבמאי רצה בכוונה ללהק שחקנים פחות ידועים לסרט. לאודישנים הגיע גם שחקן אלמוני צעיר בשם מל גיבסון. הבמאי וגם גיבסון סיפרו בראיונות מאוחרים כי גיבסון היה ממש גרוע אבל התקבל בכל זאת. הסתבר כי בלילה שלפני האודישנים, הוא נקלע לקטטה במסיבה מול שלושה גברים שיכורים, וכתוצאה מכך הגיע לאודישנים עם אף נפוח, לסת שבורה וחבורות שונות. "נראיתי כמו דלעת שחורה כחולה", הוא סיפר מאוחר יותר וציין כי לא ציפה לקבל את התפקיד, אלא רק הלך לאודישן כדי ללוות את חברו שנבחן גם הוא. אבל הקטע שהמלהק אהב את המראה החבוט ואמר לגיבסון: "פריקים הם בדיוק מה שאנחנו צריכים לסרט הזה. תיראה כך גם בתחילת הצילומים!".

"כשחזרתי שוב אף אחד לא זיהה אותי כמעט", סיפר גיבסון, "הפצעים הגלידו כמעט לגמרי. למזלי קיבלתי את התפקיד בכל מקרה".

"מקס הזועם" הוא למעשה לא סרט בודד כי אם זיכיון קולנועי המגלם בתוכו סדרת סרטי פעולה ומדע בידיוני. את הסדרה הזו פתחה הטרילוגיה שהביאה אל המסך הגדול בשנת 1979 את מל גיבסון, המגלם את מקס רוקטנסקי, שוטר היוצא לנקום בחבורת אופנוענים פסיכופטיים שפצעו את שותפו אנושות ולאחר מכן רצחו את אשתו ואת בנו הקטן. הטרגדיה האישית שעבר מקס בסרט הראשון מלווה אותו גם בסרטים השני והשלישי, וכך – לאט לאט – הוא הופך למסוכן בעצמו, חסר מעצורים, ויש שאף כינו אותו "פסיכופט במובן הטוב של המילה".

המשחק המעולה של מל גיבסון יחסית לתקופה (1979-1985) ולעלילה האלימה והשכיחה, הביא אותו להוליווד, שם הפך לכוכב גדול; אין בכלל ויכוח על כך שגיבסון חייב את הקריירה שלו כולה לטרילוגיית מקס.

המכונית שמסמלת את הרקע. גיבסון כמקס רוקטנסקי

יחד עם גיבסון נכנסו לפנתיאון סרטי הפעולה הבדיוניים גם מכוניות אייקוניות אחת אחת. המפורסמת שבהן היא כמובן הפורד פלקון השחורה מסדרת סרטי הפעולה הבדיוניים "מקס הזועם" (MAD MAX). המכונית עם המדגש הסקסי שבולט מתחת למכסה המנוע זכתה לאין ספור רפליקות, חיקויים מוצלחים יותר ופחות, ומכוניות-על שנבנו בהשראתה על ידי מיטב מוסכי הקסטום באמריקה וגם סתם חובבים שביקשו לעצמם מכונית שרירים שחורה ובוהקת.

אבל אנו עוסקים ברשימת הניידות המגניבות, ולכן כאן נכנסת לתמונה פורד פלקון אחרת, צהובה-כחולה-אדומה, שלמעשה היתה המכונית הראשונה שכיכבה ב"מקס הזועם" והתוותה את דרכו של גיבור הטרילוגיה המטורפת.

המכונית השחורה והמפורסמת יותר, אבל היא לא ניידת

המכונית איתה פותח גיבסון את הקריירה הקולנועית (המוכרת) שלו היא פורד פלקון XB סדאן (4 דלתות), מודל 1974, עם מנוע V8. המכונית הזו, מתברר, שימשה במקור, במציאות, גם את משטרת ויקטוריה באוסטרליה. יתכן כי מי שראה את הסרט והתעמק במכוניות שבו, הבחין בכך שמספר ניידות צהובות שיחקו בסרט, כאשר בין כל אחת ואחת מהן הבדלים בולטים יותר ופחות. לפי אחד הבלוגים המתייחסים לסדרת הסרטים, "הניידות הצהובות מסמלות את הרקע של מקס, בתקופה שבה היה אדם רגיל, לפני הפיכתו לזועם. בקדמת הניידת הצהובה שלו וגם בקדמת הניידות האחרות מכותבים שמות השוטרים שנוסעים עליהם, כאילו כדי להזכיר למקס תמיד מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך".

לפי מידע שפורסם באוסטרליה ומאוחר יותר גם בארצות הברית, אחת מהמכוניות ששימשה למרדפים של גיבסון אפילו לא נשרטה במהלך הצילומים, ולכן כאשר הסתיימו צילומי הסרט היא לא הושמדה. ואולם, מכונית זו היא גם המקור לתעלומה לא קטנה: על אף שברחבי העולם מסתובבות לא מעט ניידות תואמות לסרט, עקבותיה של הניידת המקורית נעלמו, ואף אחד לא באמת יודע מי מחזיק בה בימים אלה, אם בכלל.

וככה נפתח הסרט. דודג' מונאקו, האחים בלוז

מקום ראשון

1974 דודג' מונאקו (DODGE MONACO SEDAN), האחים בלוז

דן אקרויד, אחד משחקני הקולנוע האהובים ביותר בארצות הברית בשנות ה-70 וה-80, היה גם אחד מהכותבים של "האחים בלוז", סרט הקולנוע שיצא לאור בשנת 1980 ובאופן די נדיר – זכה כמעט מיד למעמד של סרט פולחן. מלבד המשחק המדהים כאלווד בלוז, אחד מהאחים כוכבי הסרט, ההיסטוריה הוכיחה כי לאקרויד היה תפקיד משמעותי נוסף בסרט. מסתבר, שהוא היה זה שבחר את הדודג' מונאקו לתפקיד הבלוזמובייל – ניידת המשטרה שהאחים קנו במכירה פומבית וזכתה למעמד אלוקי משל עצמה מאז יציאת הסרט לאקרנים ועד עצם היום הזה.

בויקיפדיה הישראלית, הסרט "האחים בלוז" זוכה לערך קצר יחסית, המתאר את מקור הסרט, הצלחתו, עלילתו וכו'. בויקיפדיה האמריקאית הערך מפורט הרבה יותר, ולא שוכח להפנות את הקוראים לערך לא פחות חשוב ואולי אף יותר – הבלוזמובייל – מה שמסמל כנראה יותר מכל את ההבדלים בין האמריקאים לבין הישראלים בכל הקשור למכוניות.

"האחים בלוז" יצא לאור בשנת 1980, בבימויו של ג'ון לנדיס ובכיכובם של אקרויד וג'ון בלושי (ג'ולייט – ג'ייק בלוז). הסרט משופע בענקי הרית'ם-אנד-בלוז, בהם ג'יימס בראון, ריי צ'ארלס וארית'ה פרנקלין. יש שם עוד ידוענים, וראוי לציון במיוחד הוא סטיבן שפילברג שמשחק בסרט פקיד.

כאילו הצלחת הבלוזמובייל היתה דבר מובן מאליו, הסרט מתחיל כאשר אלווד אוסף את אחיו מבית הכלא באמצעות הניידת הישנה השחורה לבנה. האחים נוסעים לבית היתומים בו גדלו, ופוגשים את הנזירה הקשוחה שגידלה אותם ועדיין מנהלת את המקום. כאשר היא מספרת להם שבית היתומים צבר חובות על סך 5,000 דולר והוא עלול להיסגר, האחים חווים התגלות אלוהית בכניסה שהכומר שלה מגולם על ידי ג'יימס בראון ומחליטים לאחד את להקתם הוותיקה. המטרה: להופיע, להרוויח כסף ולהציל את בית היתומים.

מה קורה כשנוהגים ללא רישיון? האחים בלוז בתוך הניידת

העלילה מתחילה להסתבך כאשר אלווד נתפס נוהג ללא רישיון נהיגה בתוקף, מה שמאלץ את האחים לברוח, ואת הסרט להפוך לאחד מסרטי המרדפים המגניבים בהיסטוריה. בדרך האחים אוספים לעצמם אויבים נוספים, אחרי שבין היתר הרסו מצעד ניאו-נאצי.

מי שלא יודע את ההמשך, סימן שלא ראה את הסרט. ואם לא ראה את הסרט, רצוי שייראה בהקדם.

ועכשיו, לענייננו – הבלוזמובייל.

על אף שלרוב דגמי הסדאן פחות אהובים בארצות הברית, וחובבי המכוניות למיניהם מעדיפים מכוניות "שתי דלתות" – הבלוזמובייל נחשבת יחסית ליוצאת דופן. מדובר בדודג' מונאקו סדאן מודל 1974, שנקנה על ידי אלווד בלוז במכירה פומבית, לאחר שהחליף את הבלוזמובייל הקודמת (קאדילק) תמורת מיקרופון. הבלוזמובייל ששימשה את האחים בלוז היתה מאובזרת בחבילת "מגנום 440" – אחת החבילות שהוצעו במציאות על ידי דודג' בשנת 1974. הבלוזמובייל נושאת בסרט את לוחית הרישוי "BDR 529", כמחווה למועדון אופנוענים מטורונטו שבקנדה.

אקרויד סיפר באחד הראיונות שעסקו בסרט, כי הוא בחר במונאקו 440 בגלל שהחשיב אותה בתקופה ההיא "כמכונית הכי חמה שהיתה בשימוש המשטרה בשנות ה-70".

כבר בתחילת הסרט מקבלת הבלוזמובייל יחס נקודתי, כאשר אלווד בלוז מתאר אותה לאחיו כמכונית עם כל האבזורים המשטרתיים הנדרשים, כולל פעלולים מיוחדים שרק היא מסוגלת לבצע. גם הבדיחות בסרט לא פוסחות על הדודג' מונאקו. כך למשל, למרות כל הפעלולים שלה – מצית הסיגריות שלה לא עובד. בגרסת הדי-וי-די המורחבת של הסרט, קיימת סצנה שבה יכולותיה של הבלוזמובייל מודגשות וניתנים הסברים על "כוחות הקסם" שלה. אבל בגרסת הקולנוע הבמאי חתך את הסמצנה הזאת. "היא מדהימה ואין צורך בסצנה מיוחדת כדי להסביר את הכוחות של המכונית הזאת", הסביר, "כל אחד יכול לראות כמה היא חזקה. זו פשוט מכונית קסם שמשרתת אנשים שהיו בעשייה אלוקית.

מרדפים בלי הפסקה. הבלוזמובייל פורצת מבעד למחסום המשטרתי

אבל עם כל הכבוד לשכלולים ולהיסטוריה, הבלוזמובייל תיזכר ותזכיר תמיד בזכות אחד ממקבצי המרדפים היפים ביותר בכל הזמנים בסרט קולנוע. למעשה, רוב הסצנות המשמעותיות בסרט כוללות את המכונית. כך למשל היא נוסעת היישר לתוך מרכז קניות, ובאחת הסצנות האחרונות והעצובות בסרט היא מתפרקת לגורמים על מדרכה.

מאחורי הסרט לא מעט סיפורים מעניינים. באחד מהם, במאי הסרט ג'ון לנדיס סיפר שבאחד המרדפים, המצלמה התמקדה בספידומטר, שהראה 120 מייל לשעה (190 קמ"ש). לדבריו, זו לא היתה אחיזת עיניים כדי להרשים את הצופים, אלא צילום ספונטני ואמיתי, חף מעיבודי המחשב הכל כך נפוצים כיום. "כך הצופים יכלו לראות שלא האצנו את הצילום כדי לשוות מהירות למכונית", אמר לנדיס, "לא היה שום אפקט, זה היה אמיתי לגמרי. המכונית נסעה במהירות הזו".

כיאה למקום ראשון ברשימה המכובדת שלנו, הנה עוד כמה פרטים מעניינים. הפקת הסרט עשתה בצילומים שימוש ב-13 מכוניות שונות ששימשו על תקן הבלוזמובייל. כל המכוניות היו מונאקו 1974, ניידות משטרה לשעבר שנקנו ממשטרת הגבולות של קליפורניה ועברו הסבה לניידות (לשעבר) של משטרת אילינוי. חלק מהניידות הללו נבנו כדי להיות מהירות במיוחד, אחרות שופצרו כדי לעמוד בפעלולים קשים, ואחת מהן תוכננה פשוט כדי להתפרק, באותה סצנה שהוזכרה כאן קודם. בתוכנית טלוויזיה שסקרה לפני מספר שנים את צילום הסרט הזה, סיפרו שלמכונאים שעבדו בשירות ההפקה לקח כמה חודשים לבנות את המכונית המתפרקת.

עבודה של כמה חודשים. הניידת בסצנת ההתפרקות

13 המכוניות ששימשו ככפילות האחת של השנייה בסרט היוו חלק מצי של למעלה מ-60 ניידות משטרה, שנרכשו לטובת הסרט כדי לשמש במרדפים. כדי לעמוד בתיקונים הרבים שנדרשו, הן מבחינת פחחות והן מבחינה מכאנית, ההפקה החזיקה מוסך צמוד שעבד 24 שעות ביממה והכין את המכוניות לסצנות השונות בהתאם לצרכים.

"האחים בלוז" שבר גם שיא עולמי כאשר הוא יצא לאור. נכון לזמנו, הוא היה לסרט שבו נהרסו הכי הרבה מכוניות בסרט אחד – שיא שהוחזק עד 1998 ונשבר על ידי סרט ההמשך "האחים בלוז 2000".

בסרט ההמשך שיחקו בתפקידים הראשיים אקרויד וג'ון גודמן שלוהק במקומו של ג'ון בלושי, שנפטר שנתיים לאחר הסרט הראשון. גם הסרט הזה זכה לארח כוכבי ענק, אבל למרות אין ספור תעלולים יחצ"ניים, הוא נחשב לכישלון קופתי. יש שיסבירו זאת בהחלפת הדודג' מונאקו בפורד קראון ויקטוריה מודל 1998. "הקראון ויקטוריה נחשבת בעצמה לכוכבת, הן מבחינת החיים האמיתיים והן בסרטים ובטלוויזיה – מאחר והיא שירתה את רוב המחלקות בתחנות המשטרה בארצות הברית – אבל יש לה חיסרון אחד: היא לא הבלוזמובייל האמיתית", אמר אחד מאנשי ההפקה לאחר הכישלון של סרט ההמשך.