 |
| הנאשמת המרכזית, נוי חדד |
בתי הבושת ברחובות יצחק שדה 36 וטברסקי 4 בתל אביב: פרקליטות המחוז הגישה (שני, 26.6) כתב אישום לבית המשפט המחוזי בעיר נגד נוי חדד (39), שרית יצחק-אגרנובה (43), דוד אגרנובה (49), חנה אמג'ר (62), צביקה שירי (61), גילי טרייסון (51), מזל דהן (48), אלבטינה קלוטס (37), נטלי בן לולו (31) וחלי סלע (59). כתב האישום מייחס לנאשמים, כל אחד על פי חלקו – סרסרות, הבאת אדם לידי זנות, החזקת מקום לשם זנות, פרסום שירותי זנות, שיבוש מהלכי משפט, הלבנת הון, עבירות מס ועבירות נוספות.
על פי כתב האישום שהוגש על ידי עו"ד לילך שלום ועו"ד טליה קלמרו, בשנת 2011 רכשה חדד את הנכס הממוקם בקומת המרתף ברחוב יצחק שדה 36, ובמשך כשלוש שנים הפעילה יחד עם יצחק-אגרנובה בית בושת שסיפק שירותי מין במשך שבעה ימים בשבוע, בשתי משמרות יומיות. בכל משמרת, בין שלוש לתשע נערות ליווי סיפקו שירותי מין בתמורה לתשלום. כל אחת מהיצאניות סיפקה לכאורה 25 לקוחות בכל משמרת, תמורת 250 שקל: חצי ליצאנית, וחצי לבעלות הבית.
בכתב האישום נטען כי חדד ויצחק-אגרנובה העסיקו מאבטחים בשכר תמורת מאות שקלים לכל משמרת, ופרסמו את שירותי המין באתרי אינטרנט ייעודיים וכרטיסי ביקור שהונחו על רכבים חונים על ידי מחלקים שנשכרו לשם כך.
הפרקליטות מעריכה בכתב האישום, כי בין ספטמבר 2013 ועד לספטמבר 2016, בית הבושת ביצחק שדה הכניס לבעלות הבית בין 16 מיליון ל-39 מיליון שקל.
 |
| פשיטה על אחד מבתי הבושת (לתיעוד וידאו של פשיטת המשטרה – לחצו כאן) |
בנוסף נטען בכתב האישום, כי כדי להסוות את פעילותן, בעלות הבית שילמו לשירי כ-500 שקל לחודש כדי שיפעל כ"קוף" ויתחזה לבעל המקום. כדי להשלים את ההסוואה, כך נטען, הן חתמו עם שירי על חוזה שכירות פיקטיבי, לפיו הוא משלם להן 17,500 שקל לחודש עבור שכירות של המקום. לטענת הפרקליטות, הן הורו לו כי במקרה של פשיטת משטרה, עליו לטעון כי הוא הבעלים. הוראות דומות מסרו גם לעובדות במקום.
טרייסון, דהן, קלוטס ובן לולו נאשמות כי עבדו במקום כפקידות מספר פעמים בשבוע, ענו לטלפונים, נתנו הסברים ללקוחות, פתחו את דלת הכניסה, ניהלו רישומי לקוחות, צלצלו בפעמון שהותקן כאשר חלפו 20 דקות (זמן השירות) ובסיום אספו את האתנן מהנשים, אותו העבירו לידי אמג'ר, או לידי "בעלות הבית".
ב-15 בספטמבר 2016 הוציא בית משפט השלום בתל אביב צו סגירה שיפוטי לבית הבושת ברחוב יצחק שדה, מה שמוביל לנכס השני "המככב" בכתב האישום: בית הבושת ברחוב טברסקי 4, אותו לפי האישום רכש דוד אגרנובה בסוף שנת 2012. לפי האישום, החל משנת 2014 – ובעיקר מספטמבר 2016 ועד יוני 2017 – חדד ויצחק-אגרנובה הפעילו במקום בשותפות עם דוד בית בושת בו עבדו גם נערות ליווי שעברו אליו מבית הבושת ביצחק שדה, בעקבות צו הסגירה שהוציא בית המשפט. לפי האישום, בעלי הבית הגדילו לעשות, והותירו על דלת בית הבושת הסגור ביצחק שדה שלט המכוון את הלקוחות לבית הבושת ברחוב טברסקי.
 |
| לפי האישום, שימשה כמנהלת. חנה אמגר |
הפרקליטות טוענת כי בין ינואר 2014 ליוני 2017 הכניס בית הבושת לבעליו בין 19 מיליון ל-60 מיליון שקל, והכל משירותי הזנות. אמג'ר, כך נטען, שימשה כמנהלת וכאחראית מטעם בעלות הבית. לפי האישום, גם בבית בושת זה – שתי השותפות, ביחד עם דוד, פרסמו את שירותי המין שניתנו בבית הבושת בהיקף נרחב. טרייסון, דהן, קלוטס ובן לולו – כך נטען – שימשו כפקידות גם בבית הבושת הזה.
כתב האישום כולל גם חלק כלכלי: נטען כי חדד ויצחק-אגרנובה – ובחלק מהמקרים גם דוד – עשו פעולות שיטתיות ועקביות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון, והפיקו הכנסות שלא דווחו לרשויות המס. לכן הם נאשמים גם בהעלמת הכנסה, השמטת הכנסה ואי דיווח על פתיחת עסקים.
מלבד כתב האישום, הפרקליטות מבקשת להאריך עד תום ההליכים את מעצרם של חדד, יצחק-אגרנובה ודוד.
עו"ד ישראל קליין, המייצג מספר נאשמים, מסר בתגובה: "ההתנהלות של המשטרה עלולה לתפיסתי להתפרש כצביעות. אחד, הם בוחרים פעם בכמה חודשים מכון אחד מיני עשרות שקיימים להיטפל אליו כדי לעשות לעצמם פרסום כאילו נלחמים בפשע. שתיים, בגלל שאת הפשעים האמיתיים הם מתקשים לתפוס הם נטפלים למקומות שגלויים לעיני כל שכל מטרתו לתת אכסניה לנשים שבמקום שתעבודנה ברחוב בתת תנאים עם מחלות הן עובדות בצורה מכובדת. שלוש, מה שבסופו של יום משיגה המשטרה שמנסה לסגור מכון זה להגביר את הפשע ברחוב של עבירות מין ועוד. ארבע, לא סתם השופט איתי הרמלין נתן החלטה לאפשר ניהול מקום במתכונת מצומצמת של חמש נשים אך את המשטרה זה לא מעניין. הם רוצים להראות בדרך הקלה שהם תופסים "עבריינים" ובדרך מייצרים עבריינים חדשים. חמש, בדרך הזו המשטרה יכולה לעצור אלפי אנשים שמנהלים מקומות גלויים בתל אביב ולהקים בתי סוהר רק בשבילם ואולי כדי שיהיה מקום לשחרר בינתיים רוצחים ואונסים שתופסים את המקום".
 |
||
| עו"ד משה זכות |
עו"ד משה זכות, המייצג נאשמת ששימשה כפקידה, מסר: "העובדה כי המדינה מעמידה לדין מישהי בטענה שהיא פקידה, מלמדת כי המדינה איבדה את דרכה בדרך להגשת כתבי אישום. אנחנו מאמינים שבבית המשפט מרשתי תזוכה מכל אשמה".
עו"ד שי גלילי, המייצג נאשמת נוספת ששימשה כפקידה, מסר: "מרשתי מעולם לא עסקה בניהול בית הבושת אלא עבדה כאחת הבנות מן המניין. לפיכך לא היה מקום להכליל את מרשתי כנאשמת בכתב האישום, אלא להתייחס אליה באופן דומה להתייחסות שניתנה ליתר הבנות שעבדו במקום. קרי לא שמו אותן כנאשמות אלא כעדות תביעה".
