חשבון נפש למשטרה

הכתבה כפי שפורסמה ב"מעריב סופהשבוע"

"קציני משטרה מושחתים מעורבים במעשים מגונים בשוטרות ולעיתים אף בנחקרות". את השורה המצמררת הזאת, שלמרבה הצער מבטאת כמה עובדות מכאיבות, כתב האסיר אבנר הררי במכתב שנשלח השבוע ללשכות של שר האוצר יאיר לפיד, יו"ר ועדת הפנים ח"כ מירי רגב ומבקר המדינה יוסף שפירא. "במקום לעבוד הם ממהרים לתקשורת, נטפלים לסלבריטאים ולעבריינים מפורסמים… ובסוף ההר מוליד עכבר, כמו דחלילים בגינה, לא תועלת בהם ולא מעשים טובים בידם… הפשע גואה… פשעים לא מפוענחים… גופות פזורות בכל עיר".

ערב יום הכיפורים, בו מתירים להתפלל את העבריינים, הררי בא חשבון עם המשטרה ויאחב"ל, היחידה המובחרת אשר הביאה להרשעתו ושלחה אותו לשש שנות מאסר על החזקת אקדח. על רקע טענותיו המוכרות על כך שהורשע חף מפשע יש להתייחס אליו בערבון מוגבל, אבל דומה כי דווקא עזות המצח במכתב של העבריין הדעתן מבטאת את השפל המטאפורי אליו הגיעה המשטרה השבוע, שלא לומר ההשפלה.

חרף "מפולת הניצבים", שמסעירה את הציבור וצוברת תאוצה בעידודה של עיתונות קנטרנית, לועגת ומבזה, מצב המשטרה בשטח אינו כל כך רע – רחובות ישראל בטוחים יחסית, לא תראו בהם תחנות סמים המוניות ולא כנופיות של יושבי ברזלים הגובים דמי חסות מעסקים נורמטיבים (סוחרים חסרי אחריות שמסתבכים עם השוק האפור או מפסידים בקזינו הם נושא לדיון אחר). מדובבים מפלילים עבריינים סביב השעון, ועדי מדינה מכל הסוגים מגוייסים ללא הפסקה. כך, גם השחיתות הציבורית הנמיכה ראש ובכיריה מהממשלה והשלטון המקומי מלקקים את פצעיהם בבתי הסוהר או לפתחו של בית המשפט העליון בניסיון אחרון לחמוק מעונש.

המשטרה הגבירה את כוח ההרתעה של המדינה, ללא ספק. במגזר הציבורי וברשויות המקומיות מתחילה להתפתח תרבות נורמטיבית חדשה. תשאלו גם את ראשי ארגוני הפשע המרצים מאסרים ממושכים בתאים מבודדים ואת אלה שנמלטו מכאן כל עוד נפשם בם, אבל גם את אלפי הגנבים הקטנים והגדולים שנתפסים מדי יום בזכות נפלאות הטכנולוגיה והפורנזיקה שמפתחים בסטארטאפים של המטה הארצי. בישראל 2014 לא באמת משתלם להיות פושע. נקודה.

הדס שטייף מתוך סרטון על פרשת עמנואל רוזן ביוטיוב

שובניזם ופמיניזם

המשבר האחרון שמזעזע את סגל הפיקוד הזוטר והבכיר במשטרה נובע בעיקר על רקע הנורמות החדשות ביחסים שבינו לבינה, האיסור על קיום יחסי מין במצב של יחסי מרות בהסכמה, ושלא ההסכמה על אחת כמה וכמה. מה שהיה פעם עניין נורמטיבי של התאהבות וחיזור טבעיים במקום בו עובדים יחד נשים וגברים מסביב לשעון, נחשב כעת לפריצות מוסרית ואפילו עבירה פלילית. בשני המינים – הראש והלב מתקשים לעכל.

מי שמעודד את המעבר הזה משובניזם מובהק לפמניזם קיצוני הן חברות תא העיתונאיות, אשר אחת מראשתן היא כתבת המשטרה של גלי צה"ל, הדס שטייף, שלקחה את אג'נדת היסוד של התא – מאבק במטרידים מינית באמצעי התקשורת – והלבישה אותה על המשטרה. מלבד שטייף מרבות לעסוק בכך עיתונאיות ועורכות משפיעות בתחום המשטרה כמו עדי מאירי מקול ישראל, יעל דן מגל"צ, עד שנוצר מחול השדים הזה בו אנו חווים תחושות קשות של ניצב משטרה קשוח ומחוספס מזיל דמעה מול המצלמה כאשר הוא מספר על תלונת שווא שלא הובילה לדבר ועל רומן אחד בהסכמה עם קצינה שאינה כפופה אליו.

לפי קלישאה פסיכולוגית אחת, כדי להגיע לאמצע חייבים לעבור ממצב קיצון אחד למצב הקיצון הנגדי, ואז ניתן לחזור ולחשב את האמצע – המשטרה הגיעה כעת למצב הקיצון השלילי (ואולי לא?). דומה כי העיתונאיות האחראיות למצב הזה ובעיקר שטייף, שבעצמה מתרברבת בפורומים סגורים על זכותה לקיים יחסים רומנטים עם קציני משטרה אותם היא מסקרת, נדרשות לחשבון נפש נפרד משלהן על הציר הזה שבין שובניזם לפמיניזם. אגב, חבריי העורכים בכלי התקשורת אשר ממנים עיתונאיות ש"נראות טוב" כדי לקצור סקופים מקציני משטרה, כמו גם מכדורגלנים, רשאים לכלול גם את חשבון הנפש הזה בצום יום הכיפורים שבא עליהם לטובה. 

כנס המפקדים – יוני 2014

הניהול של דנינו

אומרים על המפכ"ל דנינו שהוא באופן מובהק בדרך לפוליטיקה. בפועל, דנינו מתנהל מאז ומתמיד כמו פוליטיקאי, בתקווה שזו אינה מילת גנאי, לפחות מבחינת היכולת לקדם עניינים במערכת הפנימית של הארגון ומשרדי הממשלה, אבל גם מבחינת יכולתו הוורבלית אל מול היישום שלה בשטח.

בחודש יוני, כשבועיים לפני תחילת מבצע צוק איתן, כינס המפכ"ל את כל הקצינים מדרגת סנ"צ לתצוגת תכלית וירטואלית של נתוני "דרך המפנה" שהוא התווה לפני שלוש שנים. דנינו פתח בנושא תנאי העבודה של השוטר כמדד בסיסי להאצת מטרות הארגון. דיווח על 2200 שוטרים שגויסו השנה לעומת 1000 בלבד בכל אחת מהשנים הקודמות, ועל שכר היסוד של המתגייסים שהועלה מ-5000 שקל לחודש ליותר מ-7000 שקל. הוא התגאה בכך שבסקרים של "דה מרקר" ו"כלכליסט", מקבוצת העיתונים העויינת אותו לכאורה, משטרת ישראל נכללה ברשימת 100 החברות במשק הישראלי שכדאי לעבוד בהן.

במשך שעה ארוכה דנינו סקר שקפים על העצמת יחידות הליבה, למשל הסטת מאות תקנים מיחידות המטה הארצי ליחידות שטח, פתיחת מרחב קדם למגזר הערבי במשולש, שדרוג תחנות קטנות מבחינה פרסונלית אדריכלית וטכנולוגית, שיטור עירוני שצמח לכדי 1000 סיירים. על נס מוקד 100 על פי דנינו דומה שנאמר כבר הכל בעקבות אירוע החטיפה, שלרוע המזל התרחש שבוע בלבד אחרי אותו הכנס.

בניגוד מוחלט לתחושה בציבור, שמושפע מהדרמטיזציה בתקשורת, במשטרה מתעקשים שהנתונים מצביעים על ירידה משמעותית בנפח הפשיעה: 18 אחוז פחות מקרי רצח למשל, אבל גם פחות אירועי ירי, אמל"ח, הצתות, ופשיעת רחוב.

דנינו, שתחום ההתמחות הבסיסי שלו במשטרה היה כראש לשכת תביעות ואגף החקירות, שם מעצבים את המדיניות לפי הצרכים הסטטיסטיים של הפיקוד ומשרדי הממשלה הרלוונטים, מקפיד לומר שבשנות המפנה שהוביל גדלו סיכויי העבריין להיתפס. המדד שלו הוא תיקים גלויים מול כתבי אישום ומעצרים עד תום ההליכים. המספרים בנוסחה הזו אינם מצביעים על שינוי דרמטי, מה גם שבסופו של דבר כתבי אישום מאולצים מתבררים כבעייתים בבתי המשפט עם תיקים מפורסמים כמו של מטי חסין וחגי פליסיאן שהסתיימו בזיכויים מהדהדים.

גם על טוהר מידות, משמעת וערכים הקפיד המפכ"ל לדבר בכנס המפקדים בחודש יוני לפני רעידות אדמה הגדולות – החטיפה, המלחמה ומפולת הניצבים. הוא פתח בציטוט, "הדרך חזקה מן ההולכים בה", של לאה גולדברג, ועבר לעבודה של אמן בשם רפי פלד על "ערכי הברזל", דווקא רפי פלד שהיה מפכ"ל ונאלץ לעזוב את המשטרה על רקע חקירה פלילית וסולם ערכים בעייתי ביותר יצר פסל סביבתי מרשים מברזל חלוד המבטא מסר אישי כואב (ראו תמונה). "אם לא מטפלים בערכים הם מחלידים", תרגם דנינו את המסר האמנותי של פלד, והוסיף, "הדרך שלנו ברורה ומי שלא יילך בה לא יהיה איתנו" – בדיוק מה שהוא אמר השבוע בכנס חירום אחרי מפולת הניצבים לאותם המפקדים ממש.

"אם לא מטפלים בערכים הם מחלידים". דנינו על הפסל של רפי פלד