ילד שמנת חסר תקנה מניפולטיבי ומסוכן

במיטבה. עו"ד ענת פלינר מתוך אתר ההנצחה לזכרה

מותה הטראגי של ענת פלינר ,שהתרחש באפריל 2006, עורר הדים פעמיים: בפעם הראשונה כשהדוקר הגיע לביתה של פלינר למטרת שוד, משפתחה לו את הדלת דקר אותה למוות מול עיני שני ילדיה. בפעם השנייה כאשר נודע כי השודד הוא קטין בן 15 בלבד.

ביולי 2011 נגזרו על הנאשם 18 שנות מאסר. לפני כשבועיים נערך בבית המשפט העליון דיון בבקשת המדינה להחמיר עם גזר הדין של המחוזי. בשבוע שעבר החליט הרכב השופטים, בראשותו של השופט יורם דנציגר, להחמיר את עונשו של העבריין המורשע מ- 18 שנות ל- 21 שנות מאסר בפועל.

באחת הטענות שהעלתה המדינה נטען, כי הענישה היא אחת התרופות המונעות לפשיעה הגואה. "מעבר לפגיעה בנפגעי העבירה, הפגיעה שגרם מעשה זה בתחושת הבטחון של כל אזרח במדינה, גם היא משמעותית", טענה נציגת המדינה, עו"ד תמר פרוש. "כשאמא נמצאת עם ילדיה היא תנעל את הדלת. כשמישהו יגיד כי הוא השכן, היא לא תפתח את הדלת. לכן עניין ההרתעה הוא חשוב".

טענות אחרות בערעור היו עקרוניות פחות ונגעו ברקע הסוציאלי של השודד הדוקר אשר הורשע בפשע החמור. "המשיב נער שמנת שלא חסר לו דבר", טענה פרוש, "שמגיע מרקע כלכלי שמרבית הנערים במדינה היו מתקנאים בו. הוא רצה לעשות כסף קל לקנות אופנוע. הוא הצטייד בכפפות וסכין קומנדו, חיפש ברמת השרון בית שנראה לו אמיד ויפה, כך שלא היה כאן מעשה שנעשה מתוך להט יצרים, אלא מתוך קור רוח מצמרר".

לגבי חומרת המעשה אמרה התובעת, "ערב חג הפסח נרצחה ענת פלימר בנוכחות ילדיה הקטנים. אינני יודעת מה עובר במוחם של הילדים כשהם ממתינים לשירותי ההצלה. הם עברו טראומה, ספק אם ניתן להחלים ממנה. המשיב המית אסון על משפחה. הוא לא רק פגע בענת אלא גם בחיי ילדיה, הוריה, אחותה ואבי ילדיה. למעלה משנתיים נאלצה המשפחה להתמודד עם חוסר הוודאות הזו. באותו הזמן המשיב המשיך בחייו". פרוש כוונה בדבריה לכך שבנובמבר אשתקד, בהיותו בן 21, התחתן הרוצח בין כתלי הכלא. בהמשך אף נולד לבני הזוג ילד. בנוסף טענה פרוש כי "יש במשיב מסוכנות עצומה. לא במקרה הקרימינולוגית הקלינית איבחנה אותו כפי שאיבחנה אותו. הוא ביצע את המעשים הללו לצורך ריגוש".

בהקשר זה ענה בא כוחו של הנאשם, עו"ד משה מרוז, כי "חברתי אמרה כי הוא לא מקבל טיפול, זה לא נכון, הוא מקבל טיפול. הוא התחתן והוא הפנים את האחריות, ישנו טיפול בכלא איילון.  18 שנות מאסר זה לא מספיק למדינה?", שאל מרוז בהמשך: "אין כאן בכלל פרופורציה בין הנתונים האישיים שלו וגודל המאסר".

חלקו האחרון של הדיון הוקדש לדברים שאמרה אמא של פלינר, מונולוג שנשאה מדם ליבה:  "כל מה שאני מבקשת מכם זה צדק. אני איבדתי את הילדה הזו בגיל 42, אם נהדרת לשני ילדים, שלא זכתה לשמחות של הילדים ולגיוסם. זה זועק! הוא עשה הכל – התחתן והביא ילד… יום אחרי שהוא התחתן קיבלתי בפייסבוק הודעות איך נותנים לדבר כזה לקרות. כולנו יודעים כי המשיב הוא ילד נורמלי, הוא הסתובב חופשי, טייל, נסע לאילת עם חברים ויש תמונה בפייסבוק עם חברתו. כולם יודעים את האמת".

עובד על כולם

הנאשם עם עו"ד משה מרוז

בהחלטה להחמיר את העונש נתן בית המשפט משקל לרמת המסוכנות של הנאשם וכן לכך שלא התקבלה המלצה על שיקומו. "יש לתת משקל הולם ומתאים להערכת המסוכנות שנקבעה למשיב, לפיה רמת מסוכנותו גבוהה וסיכוייו לחזור לדרך עבריינית בעתיד גבוהים גם הם", נכתב בהחלטה. "הערכת מסוכנות זו מצטרפת לנסיבות הקשות ביותר של ביצוע העבירה, שעל אף שלא הייתה רצח בכוונה תחילה…., אופיינה בתכנון מוקדם והצטיידות בסכין אותו נשא המשיב לביתה של המנוחה. …רמת מסוכנותו הגבוהה של המשיב מהווה שיקול משמעותי להחמרה עמו ומקשה על התחשבות נוספת בו מעבר לעצם קטינותו בעת ביצוע העבירה, וזאת בייחוד כאשר לא קיימת כל המלצה שיקומית בעניינו מטעם גורמי המקצוע…".

בית המשפט נתן את הדעת גם על "התנהלותו (של הנאשם) לאחר ביצוע העבירה. כאמור, המשיב הסתיר את דבר העבירה משך כשנתיים ואף כשנתפס באופן אגבי הכחיש בתחילה את המיוחס לו.. משך תקופה ארוכה לא הביע אמפתיה כלפי קורבנות מעשיו או חרטה אמיתית על ביצועם. יש הדגיש כי ניכר שהמשיב ניסה להערים גם על הגורמים הרפואיים השונים שבדקו אותו, כדי לגרום להם להאמין שמצבו הנפשי והשכלי קשה בהרבה מכפי שהוא במציאות…".

בית המשפט לא התעלם מדבריה של האם וקבע בהחלטה כי "יש לתת ביטוי ממשי במסגרת ענישתו של המשיב גם לנזק הקשה מנשוא שנגרם למשפחת המנוחה".