 |
| עיבוד מחשב להמחשה |
חייו של גבר עלולים להיהרס ברגע. בהבל פה רעיל שטופל עליו אשמת שווא כוזבת, מרושעת וזדונית.
מקרה שהיה – כך היה.
שתי נערות הגישו תלונה נגד גבר על ביצוע שורה של עבירות מין ששיאן היה, לטענתן, אונס. עורך דינו שכנע אותו להודות בביצוע העבירות, אף שמעולם לא ביצע אף לא אחת מהן. כתוצאה מהודאתו, הנאשם היה צפוי ל-16 שנות מאסר.
חלפו שלוש שנים, ארוכות לאין קץ, של סבל בלתי נסבל, עד שבית המשפט מחק את כל סעיפי האישום בעבירות מין. מדובר במורה באחד מבתי הספר בצפון, אשר בוקר אחד התעורר ונוכח, לחרדתו, כי הוא מואשם בעשרות מעשי אונס ובעוד עשרות מעשים מקרים של בעילה אסורה בהסכמה, לרבות מעשה סדום, בשתי קטינות.
עצתו של העורך דין, אשר השיא למרשו עצת אחיתופל זו, היא לא פחות מאשר "מעשה" פלילי כשלעצמו. היא נגועה לא רק בחוסר יושרה מקצועית בוטה וקיצונית אלא אף במעילה בתפקידו ובהפרה של כל כלל ועיקרון אתי.
האם רשאי עורך דין לייעץ למרשו להודות בביצוע עבירות שהוא לא ביצע אותן? לאחר שהמורה ש"הודח" להודות בעבירות שלא ביצע שכר את שירותיי, נחרדתי לשמוע ממנו כי העורך דין שייצג אותו שכנע אותו להודות, בין השאר בנימוק כי אם לא יודה – הוא צפוי למאסר של 30 שנה. אף שמרשו נשבע באוזניו שהוא לא עשה דבר, אמר לו לטענתו העורך דין, כי אנשים רבים שלא עשו דבר נשפטו, הורשעו ונגזרו עליהם עונשי מאסר ממושך.
אלמלא החליטה משפחתו של המורה לערער על עצם ההרשעה, לא מן הנמנע שהוא היה מרצה כיום מאסר בבית כלא על לא עוול בכפו. כבר בפגישתי הראשונה עמו היה ברור לי, כי קו ההגנה יתבסס על כפירה מוחלטת בהודאה שמסר בלחץ עורך הדין שייצג אותו בראשונה. ואכן, במהלך המשפט שב וטען האיש שלא ביצע אף לא אחד מהמעשים החמורים שיוחסו לו ושהוא הואשם בביצועם.
במהלך המשפט הפכו הסדקים בגרסת המתלוננות לשברים. היא הופרכה והתרסקה. נמצאו בה ליקויים, סתירות, דברים שאינם מתיישבים זה עם זה, מה שהוביל להסכמת הפרקליטות למחוק את כתב האישום נגדו.
השמחה שלי על כך שבית המשפט הכיר בגרימת עוול למרשי – כאשר אחת מהמתלוננות חזרה בה מתלונתה – מהולה בעצב ואף בכעס על כף שתלונת שווא ערערה את חייו של הנאשם ומחייבת אותו לאזור כוח ולגייס את כל תעצומות הנפש כדי לשקם את חייו ולרכוש מחדש את אמון משפחתו ומכריו, קל וחומר של תלמידיו ושל עמיתיו לעבודה.
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
זיכוי המעורר תהיות ושאלות קשות. אמנם מרשי זוכה מחוסר אשמה ולא מחמת הספק או בגלל העדר ראיות, אבל באופן פרדוכסלי דווקא הזיכוי המלא מעורר תהיות ושאלות אודות הקלות הבלתי נסבלת של הרשעת גברים חפים מפשע בשל תלונות-שווא כוזבות ומופרכות, של נשים בכלל ושל נערות בפרט, העושות זאת משיקולים שונים ולא לוקחות בחשבון את ההשפעה ההרסנית שעלולה להיות לתלונותיהן על חיי הגברים המואשמים על לא עוול בכפם בעבירות מין שאותן מעולם לא ביצעו.
בשולי הזיכוי: יש לגנות בכל תוקף ולהוקיע בשאט נפש התנהלות מקצועית שמבזה את מקצוע עריכת דין ומוציאה שם רע לעוסקים בו. העורך דין ששכנע את מרשו להודות בביצוע עבירות מין חמורות שלא ביצע – אם משום שרצה לעשות לעצמו "חיים קלים" ולגזור "קופון" על הלקוח, ואם בשל חוסר הבנת המשמעות החמורה הנגזרת מהודאה זו, שפירושה כליאתו מאחורי סורג ובריח לשנים רבות – צריך אף הוא לתת את הדעת ואולי את הדין על גרימת נזק בל ישוער למרשו.
ספק אם כאשר שאל בשעתו המשורר נתן אלתרמן את השאלה: "לאן נוליך את החרפה?", הוא שיער שיהיה צורך לסלק אותה גם מאולם בית המשפט, שבו חולל אותה עורך דין שהתרשל בתפקידו באופן מופקר ושערורייתי.
