|
עדכון – החובש זוכה מעבירות מין שופטי המחוזי: המתלוננת דמיינה שהחובש עיסה את החזה שלה בזמן שהיתה מחוסרת הכרה, אירוע שלא היה זכור לבת זוגה של המתלוננת אשר ליוותה אותה לכל אורך האירוע הרכב של שלושה שופטי בית המשפט המחוזי בלוד זיכה אתמול (21.6.15) מחמת הספק את חנוך גמליאלי, נהג אמבולנס וחובש בכיר במד"א מעבירות של מעשים מגונים בנסיבות אינוס שנטען כי ביצע לפני כשנתיים וחצי. בהכרעת הדין המרשיעה של השופטת איטה נחמן מבית משפט השלום בראשון לציון (ראו למטה) נקבע כי גמליאלי, שפינה בחורה צעירה אשר איבדה את הכרתה לאחר בילוי, ביצע בה מעשה מגונה בנסיבות אינוס בדרך לבית החולים וגם בחדר המיון. הוא נידון ל–30 חודשי מאסר בפועל. סנגורו, עו"ד אלון קריטי, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בין היתר טען עו"ד קריטי, כי המתלוננת היתה במצב בו לא הבחינה בין מציאות לדמיון, והתיאור שמסרה אודות נסיבות האירוע מקורו במצבה, ואינו משקף את מה שאירע במציאות. הסנגור גם הצביע על שורה של כשלים עובדתיים שעלו, לדבריו, בהכרעת הדין. בין היתר נטען כי הכרעת הדין מבוססת בעיקרה על סתירות שנמצאו בגרסת הנאשם, וזאת בשעה שלא ניתן משקל מספיק לחסר המשמעותי בראיות. השופטים במחוזי, אברהן טל, דנה מרשק-מרום ושמואל בורנשטיין קבעו כי "איננו מטילים דופי באמינותה של המתלוננת, אשר תיארה את שחוותה. עם זאת ניתוח עדותה על רקע עדויות התביעה הנוספות, מביא אותנו למסקנה כי קיים ספק אם תיאור זה אכן משקף נכונה את המציאות, ולמצער, האם תיאור זה אינו מערב מציאות ודמיון גם יחד, באופן המוביל לתוצאה לפיה המאשימה לא הצליחה להוכיח את אשמתו של הנאשם במידה הנדרשת בפלילים".
השופטים במחוזי סברו כי בית משפט השלום שגה בכך שביסס את הכרעתו על ניתוח גרסאות הנאשם, תוך מתן משקל מכריע לסתירות ולקשיים העולים מהן, מבלי לבחון את טענת ההגנה באשר לקושי הטמון בגרסת המתלוננת לגופה, אף בהתחשב בכך שמדובר בעדות אמינה, כפי שקבע. השופטים התייחסו למספר התרחשויות שתוארו על ידי המתלוננת שיש בהן כדי לעורר את הספק. כך למשל, "המתלוננת תיארה כי כשהיתה בדירה היא חשה שמבצעים בה פעולות החייאה, לרבות הנשמה ועיסוי לב", ציינו השופטים. "אלא שמעדויות אחרות שנשמעו, לרבות עדות בת זוגה ועדותו החד משמעית והברורה של נהג האמבולנס עולה כי פעולת החייאה מסוג זה כלל לא בוצעה במתלוננת. המסקנה הסבירה המתבקשת בנסיבות העניין היא כי המתלוננת, לאור מצבה, חוותה אירועים שקיים ספק, שהוא למצער בגדר ספק סביר, אם הם אכן התרחשו בפועל". כמו כן, כך לטענת הרכב השופטים, "תיאור שמסרה בת הזוג מעלה ספק בדבר התרחשות האירועים כפי שנחוו על ידי המתלוננת, שכן ניתן היה לצפות שבת הזוג תבחין בלפחות חלק מהנסיבות כפי שתוארו על ידי המתלוננת". עוד ציינו השופטים כי "לא ניתן לשלול את האפשרות שהמתלוננת ערבבה בין מציאות ודמיון ועל רקע אותו 'מצב מיוחד', באופן שבדיקת הכרה, הכוללת בין היתר, אחיזת יד, נחוותה בחושיה כמעשה מיני". לאור הספקות באשר למסקנות העולות מתוך עדותה של המתלוננת, ציינו השופטים בהחלטתם, "איננו נדרשים להיבטים אלה, מה גם שאיננו סבורים שיש בהם כדי למלא את החסר בראיות במאשימה". עו"ד קריטי מסר בתגובה: "מקריאת פסק הדין של ערכאת הערעור מצטיירת תמונה של אישה שערבבה בין מציאות להזיה. אנו שמחים על פסק הדין וכולי תקווה כי המערער שפוטר מעבודתו במד"א לאור הכרעת הדין המרשיעה בשלום, יוחזר לעבודתו לאלתר. כמו כן, המערער שוקל צעדיו בכל הנוגע לתביעת פיצויים". |
 |
| ניצול תפקיד באמבולנס ובחדר מיון (צילום להמחשה בלבד) |
שופטת בית משפט השלום בראשון לציון, איטה נחמן, הרשיעה נהג אמבולנס וחובש בכיר במד"א ב"מעשה מגונה בנסיבות אינוס" במטופלת.
לפנות בוקר ה-11 בדצמבר 2012 חזרו המתלוננת ובת זוגה מבילוי. מספר דקות לאחר מכן מצאה בת הזוג את המתלוננת חסרת הכרה בבית, התקשרה למד"א והעיקה אמבולנס בדחיפות. אל המקום הגיע צוות מד"א שהורכב מהנאשם חנוך גמליאלי ונהג אמבולנס נוסף. לאחר בדיקה החליט הצוות על העברת המתלוננת לבית החולים "אסף הרופא".
לפי כתב האישום נגד גמליאלי, בת זוגה של המתלוננת הצטרפה לנסיעה והתיישבה במושב ליד הנהג, בעוד שהוא שהה עם המתלוננת בחלקו האחורי של האמבולנס. במהלך הנסיעה, בעת שהמתלוננת הייתה במצב בו אינה מסוגלת להגיב, הרים גמליאלי את חולצתה של המטופלת, מתי את חזייתה כלפי מטה, חשף את שדיה ונגע בהם באמצעות ידיו. הוא חדל לרגע ממעשיו וכיסה את המתלוננת בחזרה, אולם כעבור כמה רגעים חזר וחשף את שדיה ונגע בהם שוב. בהמשך, כך לפי כתב האישום שהוגש נגדו, הוא הכניס את ידו מתחת למכנסיה של המטופלת ומישש את בטנה התחתונה במשך כמה שניות.
כאשר הגיע האמבולנס לבית החולים, הוכנסה המטופלת לחדר המיון על גבי אלונקה. גמליאלי, כך נטען, הורה לבת זוגה לסור למשרד הקבלה על מנת לטפל ברישומה של המטופלת בבית החולים. לאחר שנותר לבדו עם המתלוננת, הכניס את האלונקה ועליה המטופלת לתא במיון, סגר את הווילונות והעבירה למיטה. לפי כתב האישום, בעוד המטופלת שוכבת על המיטה כשהיא אינה מגיבה, הרים גמליאלי את חולצתה וחזייתה כלפי מעלה כך שחשף את שדיה, מישש ועיסה אותם באמצעות ידו. בנוסף הכניס את ידו מתחת לתחתוניה ועיסה את איבר מינה. לאחר מכן, כך נטען, חדל ממעשיו, כיסה את המטופלת, הרים את אחת מידיה לאוויר והניח לה ליפול.
לאחר בדיקה זו, כך נטען, פתח גמליאלי את רוכסן מכנסיו ושפשף את איבר מינו באמצעות ידה של המטופלת. הוא אמנם החזיר את ידה למקומה, אך מספר שניות לאחר מכן חזר ושפשף את איבר מינו באמצעות ידה בשנית. בעקבות מעשיו של גמליאלי, התעוררה המטופלת ונמלטה כל עוד נפשה בה מבלי לקבל טיפול רפואי.
 |
| השופטת איטה נחמן |
בדיון שנערך ב-8 באפריל 2013 כפר גמליאלי במיוחס לו בכתב האישום. לטענתו, המטופלת לא הייתה חסרת הכרה ויכלה להגיב. הוא הכחיש את כל יתר הטענות בכתב האישום והוסיף כי לאחר שביצע הסעה נוספת, הוא שב לבית החולים וראה את המטופלת ובת זוגה שותות קפה, והן אף שאלו אותו האם הוא מהצוות שפינה את המטופלת לבית החולים. כמו כן טען גמליאלי, כי לא נחקר על חלק מהטענות במשטרה.
המתלוננת העידה בבית המשפט בבכי, כי לא יכלה להגיב למעשיו של גמליאלי באמבולנס ובבית החולים. לטענתה בחרה לצאת מהמיון ולא לקבל טיפול רפואי מאחר שלא האמינו לדבריה על מעשיו של גמליאלי והרופאה אף אמרה לה: "את סתם נראית שיכורה".
במהלך המשפט אישרה המטופלת גם, כי אין זו הפעם הראשונה בה היא מגישה תלונה בגין פגיעה מינית שחוותה, מאחר ובילדותה הייתה עדה למעשה מגונה שביצע פדופיל בגן ציבורי, ותלונתה הובילה לתפיסתו.
"התנהגותו של הנאשם לאחר האירוע מערערת את אמינותו", ציינה השופטת נחמן בהחלטתה להרשיע את גמליאלי, "גרסת המתלוננת האמינה, עדויות בת זוגה של המתלוננת והאחות ואף עדות הנאשם, שבין היתר מסר בהקשר זה שהמתלוננת לא שיתפה פעולה לכן, בבית, נאלץ להלבישה יחד עם בת זוגה, ובהמשך להעבירה מהאלונקה למיטה בחדר המיון. הוסיף וטען כי נאלץ לבדוק את הכרתה של המתלוננת בחדר המיון מחשש כזה או אחר. שוכנעתי כי המתלוננת אכן הייתה שרויה במצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית".
את גמליאלי ייצג עו"ד אלון קריטי.
