 |
| כריכת הספר של אבנרי על אולמרט – 2008 |
"כולם חוגגים על חשבוני", אמר לי היום בצהריים אריה אבנרי, יו"ר תנועת אומ"ץ. פניתי אליו לאחר שלא זכיתי לראות את דמותו לאחר פסק הדין בכל הפאנלים באולפני הטלוויזיה. אלה אשר הגנו בחירוף נפש על אולמרט לאורך השנים, שפצחו במצהלות שמחה לאחר הזיכוי השערורייתי בבית המשפט בירושלים, אירחו באולפניהם את כל הפרשנים המשפטיים והתקשורתיים למינהם, רק את אבנרי שכחו.
"מוטב שיתראיינו אחרים שליקקו לאולמרט כל השנים ועכשיו הפכו את עורם, כולל אנשי 'ידיעות אחרונות' שלאחרונה הפנו לו עורף משום מה", אומר לי אבנרי בשיחת טלפון. "ארבעים שנה אני חושף את פרשיות אולמרט אבל הנה ביום החגיגי הזה אף אחד לא פנה אלי. מוטב שיופיע חברו הטוב וחסידו השוטה, דן מרגלית, שבמשך 30 שנה לא היה מוכן לשמוע ממני מילה רעה אחת על אולמרט. שנים הוא טען כנגדי שאולמרט לא הורשע בדין, שעומדת לו חזקת החפות, כל הראיות והנימוקים שהבאתי בפניו לא עזרו אז.
"אבל עזוב, אני רגוע בהיבט התקשורתי מכיוון שבעוד כמה חודשים עומד לצאת לאור ספרי החדש שנקרא 'אומץ הלב', שבו אסקור בהרחבה את מאבקי הממושך והבלתי נלאה בשחיתות השלטונית אל מול גופי תקשורת אדישים ומשוחדים. הספר מתעד כל אחד מאנשי התקשורת המרכזיים, מה הוא עשה ומה לא עשה בזמן אמת, ואף יותר מכך, מה הוא הציע לי ולתנועת אומ"ץ לעשות בימים שרבים הפנו עורף למאבק בשחיתות. הספר הזה מהווה תיעוד היסטורי על הממשק בין השחיתות השלטונית לבין התקשורת, ויהיה לו ערך כפול ומכופל מאשר מאמר בעיתון לא רלוונטי, שידור חולף ברדיו או ראיון קצרצר בטלוויזיה המסחרית".
 |
| "חוגגים על חשבוני". אבנרי |
ידיעות אולמרט
במשך עשרות שנים "רדף" אבנרי את אולמרט ואנשיו, וביתר שאת ב-20 השנים האחרונות מאז החלה חגיגת המינויים, המכרזים והשחיתות של אולמרט בעיריית ירושליים, בכנסת, במשרדי הממשלה השונים ובכסא ראש הממשלה. מרבית מעלליו של אולמרט מתועדים בספרו של אבנרי "זעקי ארץ מושחתת", שהוא פרסם בשנת 2008 חרף התחמקותם של המו"לים הגדולים מפרסום הספר בהוצאותיהם, מחשש לאיומי הדיבה של פרקליטי אולמרט. פסק הדין של השופט דוד רוזן משנה את התמונה מן הקצה אל הקצה ומפיח רוח עזה במפרשי המאבק בשחיתות, שלאבנרי ומתנדבי תנועת אומ"ץ יש בו חלק נכבד.
"סוף סוף אנשים יודעים שאני לא הזוי כפי שניסו להציג אותי אנשי אולמרט, יחצניו והמשת"פים שלו בתקשורת. במרוצת השנים, כאשר חשפתי את עשרות מעלליו כולם התפלאו מאיין אני שואב את אומץ הלב, לחשוף, לכתוב, לכנות אותו 'מגה-מושחת', 'עבריין סדרתי' ו'משוחד סדרתי'. אולמרט ופרקליטיו נהגו לתבוע עיתונאים על ביטויים פחותים מכך, אני לא פחדתי מתביעות הדיבה שלו. הסיבה שהוא לא תבע אותי נובעת מעובדה פשוטה, הוא ידע שאני יודע דברים נוספים על מעשי העבריינות שלו וחשש שאם יגיש תביעת דיבה ייחשפו עובדות מצמררות שלא היו נוחות לו.
למשל, בשעתו פניתי למנכ"ל רשות המסים ג'קי מצא בבקשה שימציא לי את רשימת אילי ההון והגופים הכלכליים בארץ ובחו"ל שרכשו ציורים של עליזה אולמרט במחיר המופקע ממחיר השוק בעשרות מונים. ביקשתי להשוות באמצעות אוצר אמנות את השווי האמיתי של הציורים הללו אל מול המחיר המופקע אשר שולם עבורם. כזכור, מצא מונה על ידי אנשי אולמרט כשר האוצר, והסוף ידוע. כצפוי, מצא סירב בנימוק שהחוק אוסר עליו לגלות פרטים מתיקים של נישומים. כנגד כל הסיכויים, בשלב מסוים כמעט קיבלתי מגורם ברשות את הרשימה, אבל לצערי הרב מצא נעצר וכל המהלך נתקע.
"חלפו כמה שנים ואני גיחכתי מאוד כאשר קראתי שעליזה אלמרט, אשת ראש הממשלה אשר טסה במחלקות ראשונות והתאכסנה במלונות פאר, אמרה בראיון לעיתון של אולמרט, שאני כיניתיו אז 'ידיעות אולמרט', כי אין לה במה לגמור את החודש".
אבנרי, הנרגן והמריר בדרך כלל, נשמע מאושר היום חרף ההתעלמות המעליבה של כלי התקשורת. מבחינתו, ההרשעה שהשופט רוזן הגיע אליה, היא סגירת מעגל והגשמה של חזון ארוך שנים שהוא נשא בתקופות מסויימות כמעט לבד. ועדיין, יש לו משפט ביקורת לשופט האמיץ רוזן: "אני חושב שהשופט טעה בכך שהרשיע אותו רק בשוחד שקיבל עבור אחיו לכאורה, ולא בכספים האחרים שעברו תחת ידו".
 |
 |
| שמואל דכנר | שולה בן זקן |
האשכנזי והפרענקית
אי אפשר לסיים ללא כמה משפטים על הגיבורה החדשה של המשפט, שולה בן זקן. "שאלו אותי רבים מהיכן שאבתי את המידע על כך שבניגוד לעדותה במשפט לא היה רומן בין שולה זקן לבין עד המדינה שמואל דכנר, כפי שכתבתי במאמר 'הרומן המדומה של שולה זקן' שפירסמתי באתר שלי. במאמר טענתי כי הסיפור הרומנטי הבדאי הזה נולד במוחו הקודח של אולמרט, שרצה בדרך זו להפוך את השוחד למתנות בין בני זוג רומנטים. עכשיו אני מוכן לגלות, שדכנר המנוח אותו הכרתי מזה שנים ואף ריאיינתי אותו, היה שכני בכיכר המדינה. בימי המשפט הייתי רואה אותו מדי יום מטייל בשעות הערב עם שני מאבטחים. באחד הימים שהוא ישב בספסל בכיכר ניגשתי אליו והתפתחה ביננו שיחה למורת רוחם של המאבטחים. הוא הסכים. אמרתי לו, למה אתה לא מכחיש פומבית במשפט שלא היו דברים רומנטים מעולם, הוא ענה לי בחצי הומור באידיש, אתה מאמין עלי שהפרנקית הזאת היא הטעם שלי?'".
* הכותב הוא זוכה אות אומ"ץ לשנת 2013
