קצינת המבחן אורנה מנדס, אשר מונתה לנאשם ועצור עד תום ההליכים בעבירות אלימות במשפחה, התלוותה אליו בדיונים בבית הדין הרבני ובבית משפט לענייני משפחה, ותמכה בו מול אשתו. במהלך הדיונים נראתה מלטפת את גבו, והוא כינה אותה "חברה שלי" ו"מלאך שלי". בהפסקה פנתה קצינת המבחן לעורכת הדין של האשה והטיחה בה כי במקלט לנשים מוכות "כולאים אותה ועושים לה שטיפת מוח כמו בקייטנה של החמאס".
מנדס פוטרה מעבודתה בשירות המבחן במשרד הרווחה לאחר 25 שנה, וועדת המשמעת אשר דנה בקובלנה נגדה לפי חוק העובדים הסוציאליים היתלתה את רשיונה למשך שלוש שנים. בשבוע שעבר דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את הערעור שהגישה מנדס וקבע כי עברה על חוק העובדים הסוציאליים וכללי האתיקה, באופן בו היתה ראויה אף לעונש כבד יותר.
הקובלנה נגד מנדס (54) הוגשה בגין תפקודה כקצינת מבחן מעצרים של מ"נ שהואשם בינואר 2011 בעבירות אלימות קשות נגד אשתו. מנדס הואשמה בין היתר כי מעלה בתפקידה כקצינת מבחן, היטעתה את בית המשפט והעלימה מידע ובכך סיכנה את בני משפחתו של הנאשם, ביצעה תיעוד מגמתי בתיק שירות המבחן ופעלה בחוסר סמכות ובאופן החורג מגבולות יחסי עובדת סוציאלית–מטופל.
בתסקיר המעצר הראשון שהגישה מנדס בפברואר 2011 בעניינו של מ"נ, היא כתבה כי המתלוננת (אשת הנאשם) לא הביעה התנגדות לשחרורו לחלופת מעצר. עורכת של האשה ושל המקלט לנשים מוכות, עו"ד גבי ברנדס, טענה כי הדיווח לבית המשפט היה שקרי, וכי האשה הביעה פחד מפני בעלה, ואמרה לקצינת המבחן כי מבחינתה "לחזור הביתה זה למות". רק חודש לפני כן, הנאשם נקט באלימות ברוטלית: הכה את אשתו באגרופים, איים עליה, ריסק חפצים בבית, השליך את תכולת המקרר על הרצפה, השליך לעברה מזונות וחלקי ארון, בעט בירכה, ועוד.
קצינת המבחן אף היטעתה את בית המשפט ביחס לעמדתם של גורמי טיפול נוספים ביחס למסוכנות הנאשם, והציגה הערכה חיובית. בית המשפט השתכנע והורה על שחרור הנאשם למעצר בית עם איזוק אלקטרוני. בהמשך, מנדס הגישה לפיקוח האלקטרוני בשב"ס בקשות לאשר לנאשם יציאות בתדירות גבוהה, לעתים יום אחרי יום – רובן לצורך פגישות איתה, ובניגוד למקובל שהוא אחת לשבוע.
בתסקיר מעצר משלים שהגישה לבית המשפט, כתבה כי התרשמה מהפחתה נוספת ברמת הסיכון והמליצה על הסרת האיזוק והסתפקות במעצר בית לילי. עוד המליצה על טיפול במוסד שיקומי, זאת בניגוד לעמדת מנהלי המוסד שכתבו כי הוא אינו מתאים לטיפול.
מנדס התלוותה לנאשם, שלא במסגרת תפקידה ותוך הסתרת הדבר מהממונים עליה, לדיונים בבית הדין הרבני ובבית משפט לענייני משפחה כנגד אשתו. בהכרעת הדין של ועדת המשמעת נכתב כי "הנקבלת חרגה מתפקידה וסמכותה באופן כה בוטה עד כי באחד הפרוטוקולים כונתה ה'סנגורית של הנאשם'". לדיון בוועדה שהתקיימה בלשכת הרווחה המקומית, הגיעה ביחד עם הנאשם באותו רכב, ונראתה קוטפת ומגישה לו תאנים מעץ ומכינה לו קפה. בשיחה עם קצינת המבחן המחוזית, הנאשם קרא לה "הכפרה שלי".
בשיחת בירור שזימנה הקצינה המחוזית, הסבירה מנדס: "הוא כמו הבן שלי, אני מתה עליו ואעשה הכל בשבילו, בכל מחיר… המערכת גמרה אותו. הוא התייאש ולא רוצה לראות את הבן שלו. אני שבורה ויכולה לבכות מזה. כל החיים שלי זה התיק הזה בחצי השנה האחרונה…". בניגוד להחלטת ועדת תסקירים כי הנאשם יפגוש את בנו רק במרכז קשר, מנדס הסכימה ללוותו לטיול עם בנו והתערבה בהסדרי הראייה.
ויש עוד: לדיון בבית הדין הרבני הגיע הנאשם ללא המפקחים שנקבעו לו במעצר הבית. כאשר עו"ד ברנדס (באת כוח האשה) שאלה על כך, ענתה מנדס בהתרסה: "אני המפקחת עליו היום". בהפסקה בדיון, היא אמרה לעו"ד ברנדס: "את חושבת שאם את מנהלת הכל בצורה תרבותית, את לא אכזרית? גם הנאצים השמיעו לקרבנותיהם מוזיקה קלאסית בדרך לתאי הגזים".
"היה לי חשוב להציל אותו מזרועותיה (של עורכת הדין)", הסבירה מנדס לממונים עליה בשיחת הבירור. לאחר שהופסק מינויה כקצינת מבחן, היא נצפתה עם הנאשם בבית קפה. "אנו רואים בחומרה רבה את המשך הקשר של הנקבלת עם הנאשם גם לאחר סיום תפקידה, והסתרת קשר זה מקצינת המבחן החדשה בניגוד לכללי העבודה בשירות המבחן ובכל שירות סוציאלי אחר", נכתב בהכרעתה של ועדת המשמעת, שהתכנסה בראשות עו"ד פנינה גיא, עם עו"ס שרה אשכנזי ועו"ס פרופ' אמנון לזר.
ועדת המשמעת הרשיעה אותה בעבירות על חוק ותקנות העובדים הסוציאליים, קבעה כי "במעשיה מעלה בחובתה להביא כקצינת מבחן תמונה אמיתית ומקצועית באשר למצבו ומסוכנותו של הנאשם וגילתה חוסר אחריות ורשלנות חמורה בתפקידה. התנהגה בדרך שאינה הולמת את המקצוע, חרגה מסמכויותיה ופעלה בחוסר מיומנות ובחריגה בוטה מכל קשר תקין בין עובד סוציאלי ללקוח. פעלה גם בניגוד להנחיות המקצועיות של שירות המבחן ושל הממונים עליה".
הסנגור עו"ד אבישי יפת אמר כי מנדס עברה תקופה קשה וביקש מהוועדה לנקוט במידת הרחמים ולהסתפק בענישה שלא תשלול ממנה את האפשרות לעבוד בעבודה סוציאלית. מתוך התחשבות בנסיבות האישיות, החליטה הוועדה להגביל את תקופת התליית הרשיון לשלוש שנים.
בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי, נטען כי מנדס פעלה במקצועיות, בהגינות ומסירות, וכי בוועדת המשמעת לא נוהל הליך הוגן, בניגוד לתקנה הקובעת כי "סדר חקירת העדים והגשת ראיות בוועדת המשמעת יהיה ככל האפשר כסדר הנהוג במשפט פלילי". הסנגור טען כי בחלק מסעיפי הקובלנה הורשעה מנדס על סמך מכתבים בלבד, למרות שבפני הוועדה הופיעו גם עדים כמו קצינת המבחן המחוזית למעצרים ומנהלת שירות המבחן למבוגרים.
השופט בן ציון גרינברגר קבע בפסק הדין כי הכרעת ועדת המשמעת מבוססת, וכי הערעור לא מתייחס כלל למרבית הקביעות העובדתיות החמורות. "בין היתר: אי דיווחים של קצינת המבחן לממונים עליה; הופעות בבית הדין ובבית משפט כבאת כוחו של הנאשם; הדיווח לבית המשפט שאשת הנאשם מסכימה לשחרורו, ללא ביסוס ובניגוד לעמדתה; שמירת הקשר עם הנאשם גם לאחר שהועברה מתפקידה כקצינת מבחן; דבריה הפוגעניים לבא כוח האשה ולגורמים נוספים; הגשת בקשות בתדירות גבוהה לפתיחת חלונות איזוק בכדי שהמערערת והנאשם יוכלו להיפגש, והסירוב לדווח על פתיחת חלונות אלו".
אשר לטענות הנוגעות לניהול ההליך, מציין השופט כי על פי חוק, ועדת המשמעת אינה כפופה לדיני הראיות אלא במידה שהדבר נקבע בתקנות, וכי "נקיטת אמצעי המשמעת מתבססת על עמדת טריבונל מקצועי, בו חברים עמיתים לדיסציפלינה שחקרו וביררו את התנהלותו המקצועית של הנקבל, תוך מתן הזדמנות לנקבל להשמיע את הסבריו בכל דרך הנראית לוועדה נכונה, יעילה וצודקת". השופט מצטט מבג"צ: "הדיון המשמעתי אין מהותו פלילית ואין תכליתו ענישה כי אם הגנה. על בית הדין המשמעתי הוטל התפקיד לחקור ולדרוש במעשיהם של פקידי ציבור ולקבוע אם הם ראויים למשרה שהוטלה על שכמם".
עו"ד יפת מסר כי נשקלת הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
