 |
| יצחק שוחט בישראל וארה"ב |
יצחק שוחט, תושב לוד בעל אזרחות ישראלית ואמריקאית אשר הואשם על ידי מדינת ניו יורק בביצוע פשעי שנאה ועבירות תקיפה בנסיבות מחמירות, הוסגר (17 יולי) לארצות הברית אחרי תהליך ארוך שהחל בשנת 2008.
לפי בקשת ההסגרה של שלטונות ארצות הברית, ב-30 למאי 2008 הוגש נגד שוחט כתב אישום לבית המשפט של מחוז קינגס במדינת ניו יורק. לפי כתב האישום, שוחט יחד עם גבר נוסף תקפו באמצעות גז מדמיע ואלות שני גברים אפרו אמריקאים (צ'ארלס ו-אוואנס) ללא שהיתה להם היכרות מוקדמת איתם וללא כל התגרות מצידם. שוחט זוהה על ידי הנתקפים ועדי ראייה לאירוע באמצעות קלסתרון ובמסדר זיהוי תמונות. לאחר האירוע נמלט שוחט לקנדה, ועוד לפני שהוגש נגדו כתב האישום בניו יורק הוא הגיע לישראל (12 מאי 2008). מאז הוא התגורר כאן ומחזיק באזרחות ישראלית מתוקף חוק השבות והעובדה שאמו היא אזרחית ישראל.
האמריקאים פנו לשלטונות ישראל כבר ב-2008 אולם רק בנובמבר 2011 הכריז בית המשפט המחוזי בירושלים כי שוחט הינו בר הסגרה. פרקליטיו, עורכי הדין יאיר גולן ונחשון שוחט, הגישו לבית המשפט הקלטה בה הוא נשמע מצהיר בפני כלי התקשורת כי התקיפה לא בוצעה ממניעים גזעניים. השופטים דחו את הראיה הזו לעניין ההסגרה, ונימקו: "אין בראיה החדשה כדי לקעקע את המסקנה הנטענת שלפיה מעשיו בוצעו ממניעים גזעניים". לפי השופטים, תחושותיו אינן רלבנטיות לצורך הקביעה בדבר הגדרת העבירה כעבירת שנאה.
בית משפט המחוזי ציין את הכלל הנהוג בהליך ההסגרה, שעל פיו לא מבקשים לקבוע אם המבוקש אשם במיוחס לו, אלא רק אם יש הצדקה להמשיך לברר את העניין בבית המשפט המוסמך בארץ האחרת (ראיות לכאורה בעבירה אשר נכללת בהסכמי ההסגרה), ולכן הורה על הסגרתו של שוחט לארה"ב.
 |
 |
| עו"ד יאיר גולן | שופט סלים ג'ובראן |
שוחט ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון אשר דן בעניין בהרכב של שלושה שופטים: סלים ג'ובראן, יורם דנציגר ודפנה ברק-ארז. פרקליטיו טענו כי בית משפט המחוזי שגה בקביעתו כי יש להסגירו לארה"ב בגין עבירות שנאה, שכן הראיות שהוגשו אינן מספיקות להגשת כתב אישום בעבירות אלה לפי הדין הפלילי הישראלי. לטענתם, שוחט "פעל כחבר במשמר האזרחי מתוך הנחה שצ'ארלס ואוואנס היו מעורבים בפעילות פלילית, וגם אם מדובר בהנחה שגויה, וגם אם פעל באופן מוגזם, אין באירוע סממנים המעידים על כך שמדובר בתקיפה על רקע גזעני".
הפרקליטים טענו כי לפי הדין הישראלי אין די בראיות שצורפו לבקשת ההסגרה כדי להעמידו לדין. הם הסתמכו על הלכה בדין הישראלי (4509/03 מדינת ישראל נ' לבני) שקובעת כי על מנת להוכיח מניע גזעני יש להסתמך על תשתית ראייתית ממשית ולא על השערות והנחות. עוד נקבע באותה הלכה, כי על התביעה להוכיח מעבר לספק סביר שהמניע היחיד האפשרי לביצוע המעשה הוא המניע הגזעני, מה שלטענת שוחט לא הוכח בראיות ששלחו האמריקאים לישראל.
המדינה: אין הלכה ברורה בעבירות גזענות
את היועץ המשפטי לממשלה ייצגה בדיון עו"ד יעל ביטון. לטענתה, העובדה שהתקיפה בוצעה ללא מניע מובהק, והקשר למתיחות בין קבוצות המתגוררות בשכונה בה בוצעה התקיפה, מחזקות את הטענה כי הרקע לתקיפה הינו גזענות. לפי המדינה, מהסיבות האלה מתקיימים במקרה זה כל התנאים הקבועים בחוק לצורך הסגרתו של שוחט לארה"ב.
בכל הנוגע למצב המשפטי בישראל טענה נציגת היועץ המשפטי, כי אין הלכה פסוקה ברורה בכל הנוגע להוכחת מניע גזעני. "ניתן להסתייע במבחנים חיצוניים וראיות נסיבתיות על מנת להסיק קיומו של המניע, ובוודאי כאשר מדובר בהליך הסגרה", ציינה נציגת היועץ המשפטי לממשלה. "מהמבחנים הקיימים עולה כי די בראיות הקיימות כדי לקבוע שיש הצדקה לקיים את הבירור העובדתי המעמיק בארה"ב".
שופטי בית משפט העליון דחו את הערעור והבהירו כי בית משפט המחוזי צדק בהחלטתו להורות על ההסגרה. הם ציינו את העובדה ששוחט נקט באלימות כלפי אדם שלא הכיר, שלא היה חמוש ולא איים עליו או היווה סכנה כלשהי. עוד נקבע, כי האלימות לכאורה בה נקט שוחט היתה מוגזמת, לא נחוצה ולא מוסברת, במיוחד כאשר הוא יכל לוותר על הפגנת הכוח ולעכב את צ'ארלס במקום עד הגעת השוטרים. לבסוף ציינו השופטים את בריחתו של שוחט ממקום האירוע תוך חציית צומת באור אדום.
לסיכומו של עניין, דחה בית המשפט העליון את הערעור, ומצא כי הפורום המתאים והראוי לשפיטתו הוא בית המשפט במדינת ניו יורק.
ע"פ 9026/11
