 |
| הצלקת שלא הגלידה על ראש האזרח "המתקיף" שזוכה, אליהו שמאכה |
ה-19 באפריל 2010 היה יום טעון במיוחד – יום הזיכרון לחללי צה"ל. בבית העלמין הצבאי בצפת התכנסו לא מעט אנשים שהגיעו לחלוק כבוד ולהיזכר ביקיריהם שנפלו בעת תפקידם. אל המקום הגיעו גם אליהו שמאכה ומיכאל שחורי, שהביאו אל המקום ברכב את אמו השכולה של שמאכה, קשישה ונכה. באותו שלב אף אחד לא תיאר לעצמו שבחלוף מספר דקות תתרחש במקום תקרית אלימה, שהגולל עליה נחתם רק בימים אלה.
נגד שמאכה ושחורי הוגש בעקבות התקרית האלימה כתב אישום, בו נטען כי שוטרים שנכחו במקום – רפ"ק רן אופיר, לשעבר דובר מחוז צפון ובעת האירוע מפקד תחנת צפת, ופקד רון דרור סובלמן – ביקשו מהם להזיז את רכבו של שחורי ממקום חניה אסור. לפי כתב האישום, כאשר שחורי סירב ביקש ממנו אחד השוטרים להזדהות והוא סירב. עוד נטען כי השוטר ביקש לעצור אותו אולם אז הותקפו שני השוטרים על ידי שמאכה ושחורי.
השניים הכחישו מהרגע הראשון את הטענות נגדם, וטענו כי מדובר בעלילה שבה הפילו עליהם אשמת שוא שני קציני משטרה אלימים, לטענתם. כתבה על כך גם פורסמה סמוך למועד האירוע בעיתון המקומי. הם גם התלוננו במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) אולם התיק נגד השוטרים נסגר, ומנגד הוגש נגדם כתב אישום פלילי לבית משפט השלום בנצרת על תקיפת שוטרים.
שני הנאשמים הכחישו את המיוחס להם בכתב האישום וטענו באמצעות סנגורם, עו"ד אסי פיסו, כי דווקא הם אלה שהותקפו על ידי השוטרים באותו מעמד. לטענתם, השוטרים אכן ביקשו מהם להזיז את הרכב אולם כאשר ניסו להסביר להם כי הרכב חונה בירידה, וכי הם חוששים שהוא ידרדר, נכנסו השוטרים לרכב דרך החלון והיכו אותם בחוזקה, אזקו אותם והמשיכו להכותם גם לאחר מכן, עד כדי שראשו של שמאכה נפתח וסימני אלימות נצרבו גם על גופו של שחורי.
 |
 |
| עו"ד אסי פסו | שופטת לילי יונג-גפר |
התביעה במשפט נסמכה על עדויות קציני המשטרה וחבריהם השוטרים אשר נכחו באירוע ואף טיפלו בתיק החקירה נגד שני האזרחים לאחר מכן. ההגנה במשפט הסתמכה על עדי ראייה אחרים שנכחו בבית העלמין, הן בני משפחה והן אזרחים מבאי בית העלמין אותו היום – כאלה שלא הכירו קודם לכן את הנאשמים.
לאחר שנשמעו העדויות לכאן ולכאן דרשה התובעת, עו"ד דוניא נסאר, להרשיע את הנאשמים בנימוק שעדויות התביעה היו עקביות ותומכות בכתב האישום, ואילו עדויות ההגנה היו מלאות סתירות אל מול גרסאות הנאשמים. הסנגור, עו"ד פסו, טען כי החקירה לא נוהלה כראוי על ידי המשטרה וכי עדי ראייה שהגיעו מכל רחבי הארץ ללא כל אינטרס וקשר משפחתי או חברי עם הנאשמים – סתרו לגמרי את עמדת השוטרים שנראו כמי שעשו יד אחת.
סגנית נשיא בית משפט השלום בנצרת, השופטת לילי יונג-גפר, החליטה לזכות את שמאכה ושחורי. היא ציינה אמנם בהחלטתה כי הן בגרסת התביעה והן בגרסת ההגנה התגלו סתירות לא מעטות, אולם הוסיפה: "התמונה העולה מן הראיות שהובאו בפניי היא כי השוטרים שהיו נתונים בלחץ רב נוכח משימתם המורכבת ביום האירוע, הגיבו בתוקפנות רבה תחת שינסו לפתור את הבעיה בדרכי נועם, ועשו שימוש באלימות שלא לצורך".
ת"פ 25356-04-10
