 |
| איילת שקד נואמת |
זה זמן רב שעל במה פומבית אחת של לשכת עורכי הדין לא התקבצה גלריה כה מקיפה של כל ראשי מערכת המשפט ואכיפת החוק – מנשיאת בית המשפט העליון, דרך שרת המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, מבקר המדינה, נציב התלונות על השופטים וראש אגף החקירות במשטרה – איש מהם לא נפקד מ"ועידת המשפט השנתית", עדות להתאוששותה של לשכת עורכי הדין ולחידוש מעמדה מאז התחלפו בה הראשים לפני חודשיים, ומאז פסקה (זמנית?) להיות מוקד של מחלוקת וסכסוכים.
הכינוס של כל ראשי המערכת הניב שורה של התייחסויות אקטואליות לנושאים ומחלוקות שעל סדר היום.
המילה האחרונה של הכנסת או של בית משפט העליון?
יו"ר האופוזיציה יצחק בוז'י הרצוג, עורר סערה כבר בפתח היום באולם הכנסים במלון "דייויד אינטרקונטיננטל", כשטען ש"כל שר בממשלה מאיים בדרכו על הדמוקרטיה". הוא הספיק לומר ש"שרת המשפטים מאיימת על בג"צ", אך כשניסה להמשיך לדבר על "שרת התרבות ושר התקשורת" דבריו כבר נבלעו בקריאות בוז רמות.
בהמשך התלהט פינג פונג נוסף בין ימין לשמאל. מימין, יו"ר ועדת חוקה של הכנסת, ח"כ ניסן סלומיאנסקי, גינה את האקטיביזם השיפוטי והעובדה שהשופטים הפכו את עצמם ל"מחוקקי על", כך שהחוק נאכף לדבריו שלא לפי כוונת המחוקקים.
משמאל, ענתה ח"כ רויטל סויד: "עליונותו של בית המשפט העליון אינה עומדת לדיון. יש להפריד בין האקטיביזם השיפוטי, שגם אני אינני תומכת בו, לבין רצון פוליטי לחסל את בית המשפט העליון. אני בעד פלורליזם בבית המשפט, אבל לא מהסיבות שהימין מציין. אסור למנות שופטים על פי תפיסות פוליטיות. השופטים סולברג, ג'ובראן או שוהם, שלמרבה הבושה אומרים שנבחר על תקן השופט הספרדי – האם הם הכניסו לשפיטה אג'נדה אישית?".
 |
| לא בלכסיקון. השופטת נאור (צילום: יוסי זמיר, לשכת עוה"ד |
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, שהופיעה בנפרד מאוחר יותר, טענה כי הכותרת "של מי המילה האחרונה" מצביעה על מאבקי יוקרה, מאבקי אגו וכוח הקיימים בין הכנסת ובית המשפט, בעוד שלטענתה, מצד השופטים "הדברים האלו רחוקים מאיתנו. כיפופי ידיים ומאבקי יוקרה לא בלכסיקון שלנו. בינינו לבין הכנסת מתקיים דיאלוג".
יו"ר לשכת עורכי הדין אפי נוה הביע עמדה מעניינת. לדבריו, הוא אוחז בגישה שמרנית. "בית משפט עליון לא צריך להחליף לא את הממשלה ולא את הכנסת. יש נושאים שבית משפט לא צריך לדון בהם".
 |
| אפי נוה ובוז'י הרצוג |
גם המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס ונציב תלונות הציבור על שופטים כיום, אליעזר ריבלין, מחזיק בדעה דומה: "החיכוך בין הרשויות בלתי נמנע וטבוע בשיטת המשפט הדמוקרטית, ובחיכוך הזה יש צורך בזהירות ובתבונה רבה". ריבלין הציע לקחת דוגמה ממערכת המשפט האמריקאית, "שם לא הכל שפיט ולא לכל אחד יש זכות עמידה בבית המשפט העליון". לדבריו, "בטעות אנחנו רואים את הרחבת זכות העמידה כמקור עוצמה לבית המשפט. זה מקום מסוכן ומקור חולשה לבית המשפט, להיכנס למקומות שיש בהם מחלוקת ציבורית. גם כדי להגן ביעילות על זכויות אדם, בית המשפט חייב לשמר את משאביו שהם אמון הציבור".
שרת המשפטים איילת שקד, שהתקבלה באהדה רבה על ידי הקהל (בניגוד, אגב, לח"כ הרצוג שביקר אותה) חתמה את הדיון כשהודתה לנשיאת בית המשפט העליון "על הדיאלוג הפתוח", ועם זאת לא טייחה את דעתה הנוקבת על הסגת הגבולות של מערכת המשפט. "הרשות השופטת צריכה לגלות מתינות במערכת היחסים בינה לבין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת", אמרה שקד. "גם בעולם של ביקורת חוקתית, יש להבחין בין פסק דין המתווה קריאת כיוון חוקתית, לבין סדרת פסקי דין שבהם בית המשפט מעצב את ההסדר החוקי במקום הכנסת, ואינו מניח את שבט התערבותו עד ליצירת הסדר שתואם את עמדותיו ותפור למידותיו עד הסנטימטר האחרון. על בית המשפט להשאיר לרשות המחוקקת לקבוע את ההסדרים המפורטים, בוודאי בכל הקשור בנושאי ליבה שלטוניים כמו ההתמודדות עם אתגרי ההגירה".
שקד הוסיפה כי "הפגיעה במערכת המשפט נובעת לא פעם מהחריגה שלה עצמה מגבולותיה, תוך גלישה לתחומי אחריותן של רשויות השלטון האחרות".
|
המשפטפטת של איילת
שרת המשפטים שקד היתה אשת בשורה לעורכי הדין, כשהודיעה כי החליטה להאריך את תקופת ההתמחות הנדרשת לשנתיים, לאחר שהגיעה למסקנה כי ישראל חולה במחלת "משפטטת", עם מספר כפול של תיקים במערכת המשפט יחסית למדינות אירופה, ומספר עורכי הדין הגבוה בעולם ביחס לאוכלוסיה. ראש לשכת עורכי הדין נוה, שיכול לסמן וי על אחת המטרות הראשונות שהציב כשנכנס לתפקיד, הגיב: "הגענו למצב שעורכי דין רבים כלל לא מתאימים למקצוע. מדובר בהישג גדול במסגרת מאבקנו המתמשך בהצפת המקצוע ואנו מאמינים כי יהיו לו השלכות חיוביות מאוד, הן לשיפור משמעותי של איכות השירות המשפטי הניתן לציבור והן להעלאת הרמה המקצועית של עורכי הדין הצעירים". |
