"ועדת השחרורים מתעלמת מהשיקום, מבחינתה העבר הוא העתיד"

עופר מקסימוב (צילום מתוך התוכנית עובדה)

ועדת השחרורים בראשות השופטת דניאלה שריזלי דחתה את בקשתו של עופר מקסימוב לשחרור מוקדם, שלוש שנים לפני המועד ובתום 15 שנות מאסר. הוועדה לא השתכנעה מהפחתת המסוכנות של מקסימוב, למרות מתווה טיפולי אינטנסיבי שהוא עובר בכלא, למרות שהוא באגף השיקום במעשיהו כבר שלוש שנים, ולמרות שהרשות לשיקום האסיר (רש"א) המליצה וקבעה לו תוכנית טיפול ותעסוקה לאחר השחרור.

בשלב זה פרטי החלטת הוועדה חסויים. עו"ד רועי לביא המייצג את מקסימוב אומר לפוסטה כי ההחלטה מאכזבת מפני שהיא צופה אל העתיד ושופטת אותו רק דרך העבר ודרך המעשים עליהם נשפט עופר, בפרשת גניבת מאות מיליונים על ידי אחותו אתי אלון מהבנק למסחר לסיפוק יצר ההימורים שלו.

"הוועדה כשלה בהבנת המקום בו נמצא עופר כיום – עובדה שכל הגורמים הטיפוליים בשירות בתי הסוהר וברש"א נתנו חוות דעת חיוביות על הדרך הטיפולית שהוא עבר ועל התנהגותו", אומר עו"ד לביא, "עופר משתתף בכל התוכניות שהיתוו לו גורמי השיקום והמאבחנים של המדינה. הוא עשה את המקסימום האפשרי בין כותלי שב"ס מבחינת טיפול". מדובר בתוכניות שונות קבוצתיות ופרטניות, לגמילה מהימורים וטיפול בעברייני מרמה.

עו"ד רועי לביא

מקסימוב משובץ כאמור באגף השיקום בכלא מעשיהו – מה שאומר גם כי הוא יוצא יום-יום, כמו אסירים אחרים באגף, אל מחוץ לכותלי הכלא לעבודה במפעל המעסיק אסירים, וחוזר בתחבורה ציבורית בשעה היעודה. "ההתקדמות שלו אומרת שהגורמים הטיפוליים והמשטרה מבינים שזה אסיר שאפשר לסמוך עליו", אומר עו"ד לביא. "החלטת ועדת השחרורים לא מסונכרנת עם הנתונים. מצד אחד, אמרו שהוא 'עשה דרך' אך מצד שני קבעו שבשל אישיותו והעבירה שביצע יש לו 'מסוכנות אינהרנטית גבוהה' והוא לא ראוי לשחרור. שוב, לקחו את העבר שלו כשיקוף לעתיד תוך התעלמות מהשלב בו הוא נמצא. ההחלטה שגויה ואינה יודעת להבחין בין האדם שנמצא בפניה כיום לאדם שהיה בעבר.

"להחלטה הזו יש השלכות לא רק לגבי עופר", טוען עו"ד לביא. "מה המסר לאסירים אחרים ודומים? לא משנה מה אתה עושה – תעבור את כל הדרך באגף השיקום ובסוף אתה נדחה ולא ראוי לשחרור. חוק שחרור על-תנאי מטרתו לשחרר אסירים שעומדים בתנאים ועושים את השינוי הנדרש מהם.  הרעיון לא לקבור אותם בתוך בית הסוהר ולסכל את האופק.

השופטת דניאלה שריזלי

"מקריאה של ההחלטה עולה כי ועדת השחרורים, בניגוד לכל הגיון, שפטה את עופר גם פעם נוספת על כך שהוא החליט לנהל משפט ושמר על זכויותיו", אומר לביא. "בסופו של יום צריך לשפוט את שינוי דרכיו, אבל אי אפשר לשפוט אותו פעם נוספת ולהסיק מסקנות שליליות שהוא עדיין מסוכן, מכך שלא הודה מיד לפני 15 שנה. עכשיו, כל נאשם שמנהל משפט צריך לשקול שהדבר ייזקף לחובתו, לא רק בגזר הדין אלא גם כשיבקש להשתחרר לאחר התנהגות מופתית. אסירים באותם נתונים של עופר – מבחינת קבלת אחריות, יציאה לחופשות, טיפולים, כן זוכים לשחרור מוקדם והרושם שבמקרה שלו העבר והפרופיל התקשורתי קבעו את ההחלטה".