 |
|
| הניסיון להשביע רעב כרוני. יונית לוי ותמר איש שלום (צילומים: יח"צ) |
בחלק ניכר של עבודתה המשטרה פועלת כמו שירות חשאי, מתחת לרדאר התקשורתי. וטוב שכך. ככל שחוקריה יכולים להתעלם מרעשי הרקע – אשר את חלק הארי השואג שלהם מייצרת התקשורת – כך הופכת עבודתה לעניינית ונקייה יותר.
התקשורת רעשנית, תזזיתית, קצרת נשימה, חסרת סבלנות. האופק שלה משתרע ממהדורת חדשות אחת לזו העוקבת. באינטרנט אין כלל מרווחי זמן להסדרת נשימה. הכול קורה כאן ועכשיו, און ליין. המשטרה לא יכולה ולא צריכה לשחק לידי התקשורת, ודאי לא לתזמן את "השעון הביולוגי" שלה לחיפזון הבהול והשטחי שעל פיו פועלת התקשורת, לכל הפחות בדיווחי החדשות.
הניסיון להשביע את הרעב הכרוני, הכפייתי, שאינו יודע שובע של התקשורת על ידי הזנתה בפירורים – לא מועיל בכלום. ההיפך – הוא מזיק.
גול עצמי נוסף שהמשטרה מבקיעה לשערה הוא השימוש במכשיר ההדלפה מזה ושימוש תכוף, סיטונאי כמעט בכמותו, בהוצאת צווי איסור פרסום, גם כאשר אין כל הצדקה לכך. ריבוי צווי איסור הפרסום רק מגביר את סקרנותה של התקשורת, העוסקת בפרסום פרשנויות, ניחושים והשערות, וכתוצאה מכך מגבירה את הלחץ על המשטרה.
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
על המשטרה לנתק עצמה ככל יכולתה מהתקשורת ולצמצם את הקשר עימה בהודעות דוברות מושכלות ומדודות. חשיבות השימוש המושכל והמידתי בתקשורת מתעצמת במיוחד בחודשים האחרונים, שבהם שוקדים במשטרה ובפרקליטות על השלמת מה שמכונה "תיקי נתניהו".
עבודת המשטרה, מטבעה וממהותה, צריכה להימדד ב"פעימות הדופק האחר", כניסוחה השירי של המשוררת זלדה. לא ביחידות זמן קצובות, הנמדדות בפסקי הזמן הקצרצרים שבין מהדורות החדשות למבזקי החצי, קל וחומר לא לשטף העדכונים און ליין באתרי החדשות באינטרנט. אם יעיבו על עבודתה רעשי הרקע התקשורתיים עד כדי כניעתה ללחצי התקשורת, התוצאה עלולה להיות הרשעות שווא על בסיס חקירה שלא מוצתה ובעיקר יצירת רושם, ואף גרוע מכך- השתרשות תודעה בציבור כי הפעלת לחצים גלויים על המשטרה הם לא רק לגיטימיים אלא אף אפקטיביים; בשורה התחתונה החוקרים הם "רק" בני אדם, בתוך עמם הם חיים, קבל עולם ותקשורתו, והם עלולים להיות מושפעים מדעת קהל יותר מאשר מהעובדות המתבררות (או לא).
