 |
| השופט איתן אורנשטיין |
"לא אויימתי ולא קיבלתי שוחד". נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט איתן אורנשטיין, דחה את בקשתה של ענבל אור שיפסול עצמו מהמשך דיון בתיק פשיטת הרגל והפירוקים של החברות בבעלותה.
השופט אורנשטיין כותב: "שואלת החייבת האם קיבלתי שוחד או שגורמים עבריינים איימו עלי, ובשל כך ניתנו החלטות שאינן מצדדות בגישתה. למותר לציין שלא היו דברים מעולם: לא אויימתי ובוודאי שלא קיבלתי טובות הנאה ואין לטענות האמורות כל שחר ובסיס. כתבי הטענות שהגישה החייבת רצופים בטענות קשות כלפי שלל גורמים ומנוסחות בשפה משתלחת ובוטה" – כתב השופט והזכיר את "טרוניותיה", בין היתר כלפי עורכי דינה הקודמים, עו"ד יעקב וינרוט שגבה לטענתה שכר טרחה של מאות אלפי שקלים מבלי שייצג אותה כמתחייב, ועו"ד אילן בומבך. זאת בנוסף לטענותיה כלפי המפרק, עו"ד ארז, וכלפי אחרים.
בחודש אוגוסט הוציא השופט אורנשטיין צו פירוק קבוע וצו כינוס לנכסיה של אור ומינה את עו"ד ארז למנהל המיוחד. על טענותיה של אור בדבר משוא פנים וקשר סמוי בין השופט לעו"ד ארז, כתב השופט אורנשטיין: "דעתי לא 'ננעלה' ואינה מושפעת מזהות החייבת; זהות נושיה; זהות עורכי הדין המייצגים או מפרסומים בתקשורת. הכרעותיי מתקבלות על בסיס העובדות שמונחות לפניי ובהתאם להוראות הדין. עו"ד ארז מופיע לפניי בתיקים אחרים, וישנם מקרים שבהם איני מקבל את דעתו ודוחה את בקשותיו, ולרבות בעניינים מהותיים כך שהטענה כי הנני משמש 'חותמת גומי' לבעל התפקיד משוללת כל יסוד. על מנת להמחיש את קלישות המסד העובדתי של הבקשה באשר לקשר שביני לבין עו"ד ארז, אפנה לטענת החייבת שלפיה אושר על ידי תשלום שכר טרחה לבעל התפקיד (עו"ד ארז) בעשרות מיליוני שקלים ואתמה. השכר היחיד שאושר לבעל התפקיד הוא בסך של 29,000 שקל וזאת בגין מימוש רכב של החייבת וכמתחייב על פי התקנות".
 |
| ענבל אור |
אור טענה כי בתה של "מזכירתו האישית" של השופט אורנשטיין עובדת כמזכירה במשרדו של עו"ד ארז. "אין בדברים ולא כלום", כתב השופט. "המזכירה, חגית קוסטינר, אינה מזכירה בלשכתי, היא עובדת במזכירות בית המשפט המחוזי במדור חדלות פירעון, ואין לי כל היכרות עם בתה. במזכירות בית המשפט מועסקים עשרות עובדים, שתפקידם הוא מנהלי, כזה הוא גם תפקידה של הגב' קוסטינר והיא אינה משפיעה על עבודתי ואינה 'לוחשת על אוזני'. ממילא, אין כל השפעה לעובדת היותה של בתה של מזכירה במזכירות בית המשפט שעובדת במשרד עורכי דין, על העשייה השיפוטית, ובגדרה על ניהול תיק של המשרד בבית המשפט, ובוודאי לא על השיקולים וההכרעות".
אור הלינה על יחס בלתי נאות של בית המשפט וחשש להטיית הדין. "גם בדברים אלה אין ולא כלום", כתב השופט. "עיון בהשתלשלות בירור ההליכים בתיק מלמד על אורך הרוח שגיליתי כלפי החייבת והחברות, שעה שנתתי להן לבקשתן ולפנים משרות הדין ארכות רבות חרף התנגדות הנושים. בהקשר זה אדגיש שהחייבת יוצגה על ידי מספר ניכר של עורכי דין, שהתחלפו חדשות לבקרים, ובאופן חריג מהמקובל. החייבת עתרה פעמים רבות לדחיות דיונים ולמתן ארכות וזאת לטענתה על מנת לאפשר לבאי כוחה החדשים ללמוד את התיק. חרף התנגדות הנושים ובעל התפקיד לדחיות, סברתי שיש ליתן לחייבת את יומה בבית המשפט ומשכך באתי לקראתה".
עוד מוסיף השופט: "בניגוד לנטען, אפשרתי בידי החייבת להמשיך להתגורר בדירה שאליה פלשה, ודחיתי את מועד הפינוי… על השגותיה לתוכן ההחלטות השיפוטיות, לרבות על קביעת היקף חובותיה בסך של 40 מיליון שקל, להתברר בערכאת ערעור".
