הפרקליטות ביקשה להקל עם שופט שהטריד – השופטת דחתה ההסדר

השופט בדימוס יצחק כהן

הפרקליטות רצתה להקל עם נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת לשעבר, השופט יצחק כהן, ולסיים את משפטו באי-הרשעה, אך נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז, השופטת עינת רון, דחתה את הסדר הטיעון שהוצג לפניה והרשיעה את השופט הבכיר לשעבר בעבירה של הטרדה מינית.

כהן (65) היה סגן נשיא בית משפט המחוזי בנצרת בספטמבר 2010, כאשר עבר את העבירה. עוזרת משפטית של שופט אחר נכנסה ללשכתו וביקשה למסור לו מסמכים. סגן נשיא בית המשפט הושיב את העוזרת על ברכו, הכניס יד מתחת לחולצתה ונגע בגבה. לפי כתב האישום, עקב מבוכתה, החלה המתלוננת לספר לשופט על חתונתה הקרבה, וכאשר קמה, קם השופט וחיבק אותה. בעקבות הגשת התלונה, ומקרים אחרים שנחקרו ובגינם חלה התיישנות, פרש השופט כהן מתפקידו בשנת 2014, כאשר היה כבר נשיא בית המשפט ושמו עלה אף כמועמד לקידום לבית משפט עליון.

הפרקליטות הסכימה לסיום התיק באי–הרשעה, לצד צו של"צ (עבודות לתועלת הציבור) בהיקף 220 שעות ופיצוי שישלם השופט לשעבר בסך 2,500 שקל למתלוננת.

השופטת רון מתחה ביקורת על ההסדר וקבעה כי האינטרס הציבורי מחייב הרשעה. "מדובר אמנם במעשה שאינו מצוי ברף הגבוה של עבירות המין, אך אין להקל בו ראש ולהפחית מחומרתו כפי שעשתה התביעה, אשר הגדירה מעשה זה כמצוי ברף הנמוך של המעשים. יודגש כי על פי עובדות כתב האישום, מדובר במעשה שהינו מעבר לליטוף אקראי, וכולל החדרת יד אל מתחת לבגדיה של המתלוננת. עוד יש להדגיש כי מדובר בפער תפקידים וגילאים ניכר. אין פה, אלא, ניצול ציני של מעמד בכיר ותפקיד בכיר, כלפי עובדת צעירה, שבאופן פורמלי אף היתה נתונה למרותו של הנאשם. יש במעשים אלה משום הפרת אמון בוטה כלפי המתלוננת עצמה, שהיא עובדת בית המשפט, הפרת אמון בוטה כלפי הנהלת בתי המשפט ומערכת המשפט כולה ואף הפרת אמון בוטה כלפי הציבור כולו".

השופטת רון הוסיפה: "הכהונה השיפוטית והמעמד המוסרי המיוחד הנילווה לה מקריניםעל אורחות החיים של נושא התפקיד… על השופט לנהל צורת חיים המתיישבת עם תפקידו השיפוטי. השופט עובד וחי בתא של זכוכית. הציבור עוקב אחר התנהגותו על כס השיפוט, ומחוץ לבית המשפט…כרום תפקידו של הנאשם ובכירותו, כך מצופה ממנו התנהלות נורמטיבית וערכית יותר…ייעוד מערכת השפיטה מחייב כי השופטים יהיו לא רק בעלי כשרון, ידע, בקיאות ומיומנות משפטית. הוא מחייב כי השופטים יקיימו, ביושבם על כס השיפוט, ואף בחייהם הפרטיים, סטנדרט התנהגות ברמה נורמטיבית גבוהה במיוחד… כעוצמתה של אמת המידה הנורמטיבית הנדרשת משופט, כך היקפו של המחיר שנדרש לשלם מי שחורג ממנה… גורמים אלה מחייבים את מיצויו של ההליך הפלילי בעניינו של שופט שכשל, כדי להגן על ייחודה של מערכת השיפוט ושופטיה, ועל מעמדם המוסרי בעיני הציבור".

השופטת עינת רון

השופטת רון ציינה כי השופט כהן נטל אחריות, הביע חרטה והבנה לסבלה של המתלוננת, אולם נסיבות אלה כולן נסוגות מפני האינטרס הציבורי של הגנה על אמון הציבור במערכת המשפט "לאור תפקידו הרם של הנאשם, מעמדו, בכירותו, הפרש הגילאים והמעמד בינו לבין המתלוננת והעובדה כי המעשים בוצעו עת כיהן הנאשם בתפקידו ובלשכתו, ועת נכנסה המתלוננת ללשכה, אף היא במסגרת תפקידה… לא למותר לציין בעניין זה את הרתעת הרבים ואת הצורך למגר את התופעה של הטרדות מיניות ובעיקר במקומות עבודה", הוסיפה השופטת רון.

על פי דו"ח שירות המבחן, השופט כהן הביע אמפטיה למתלוננת והוא סבור כי בבסיס מעשיו הפוגעניים, היו עיסוקו בסוגיות של גבריות וכוחניות, לצד קושי להתמודד עם שינויים בצל הגיל, וכאשר מעמדו ובכירותו בתפקידו טשטשו את הגבולות של מותר ואסור. השופט בדימוס מודע לפגיעה שגרם למערכת המשפט, וציין כי כתוצאה ממעשיו איבד את עולמו לאחר שנים רבות של קריירה מרשימה כשופט.

שירות המבחן התרשם כי לאורך זמן, נוכח מאפיינים אישיים של תפיסת נשים כאובייקט ותחושת ביטחון, כח והשפעה שצבר נוכח מעמדו כשופט בכיר, חלה התרופפות בשליטה העצמית של השופט והוא ניצל את מעמדו הסמכותי. עם זאת, לאור העובדה כי מדובר בעבירה יחידה, והמחיריםהאישיים ששילם השופט, פחת הסיכון להישנות העבירות, ושירות המבחן המליץ על סיום ההליך באי–הרשעה, לצד ענישה מינורית.

סנגוריו של השופט בדימוס, עורכי הדין רועי בלכר ואלי זהר, ציינו בפני השופטת רון במהלך הטיעונים לעונש: "יש הקונה עולמו בשעה ויש המאבד אותו בשעה ובמקרה זה, איבד הנאשם את עולמו". עוד הדגישו, כי הסדר הטיעון אושר, על כל פרטיו, על ידי הדרגיםהמשפטיים הגבוהים ביותר, לרבות היועץ המשפטי לממשלה.