הנשקייה של כפר כנא

לא פעם נתמתחה ביקורת על המשטרה, בטענה שאינה עושה די על מנת למגר את תופעת גניבות הנשק מצה"ל. מדובר בתופעה שנחשבת לחמורה לא רק מבחינה ביטחונית, אלא גם בשל הנזק הכספי שנגרם למדינה כתוצאה מהגניבות.

על חומרת התופעה והיקפה ניתן אולי ללמוד מתיק מדהים בהיקפו, המתעד גניבות נשק מצה"ל והפצתו לגורמים שונים בכפר כנא. בתיק, שזוכה כאן לכינוי "תיק הנשקייה של כפר כנא", תשעה נאשמים, כולם מאזור הצפון.

בימים הקרובים ייפתח משפט ההוכחות, אחרי שכמה מהנאשמים כבר סגרו עסקאות טיעון מול המדינה, כאשר בתיק הזה, התובעת היא המחלקה לחקירות שוטרים, באמצעות עורכי הדין הדר צור ושקד דהן.

לא כולל שירות

במוקד כתב האישום עומד נאשם מספר 1 בפרשה, סולטאן דהאמשה (21) מכפר כנא, שבמועדים הרלוונטיים לכתב האישום שירת ביחידה "ציון 101" במשמר הגבול. מפקדו ביחידה היה עזמי חביש (27) מירכא, המואשם גם הוא בחלק מהאישומים. יתר הנאשמים הם אזהר (23), הייתם (24), קייס (19) ומוחמד (30) דהאמשה מכפר כנא. יחד איתם נאשמים גם תאופיק עבאס (19) וחאלד עואדה (20), אף הם מכפר כנא. בפרשה נאשם גם קטין ששמו אסור לפרסום בשל גילו.

המחלקה לחקירות שוטרים מציינת בכתב האישום, כי בתקופה הרלוונטית לאישומים, התרחשו הפרות סדר רבות בכפר כנא, במהלכן יידו תושבי המקום רימוני הלם על אנשי משטרה וכן התרחשו עשרות אירועים אחרים, בהם אזרחים יידו רימוני הלם על אחרים במסגרת סכסוכים שונים. בתקופה הזו, כך נטען, נהג סולטאן לגנוב רימוני הלם וסנוור 959 (רימוני הלם), תחמושת ומחסניות מהבסיס בו שירת. את אמצעי הלחימה מכר, לעיתים בסיוע של הקטין, לנאשמים אחרים בפרשה.

לפי חלק מהאישומים בכתב האישום, סולטאן נהג להשתמש ברימוני הלם במהלך פעילות מבצעית, אבל דיווח למפקדיו כי עשה שימוש במספר רב יותר של רימונים, וכך נותרו בידיו רימוני הלם "מיותרים". באופן דומה הוא גם נטל מהבסיס כמות רבה של כדורי רובה 5.56 מ"מ ומחסניות. את אמצעי הלחימה נהג להטמין בביתו במקומות שונים, ובין היתר בארון נעליים בתוך הבית ובתוך מכונית הפיאט פונטו שלו, שחנה בחצר הבית.

באחד האישומים, למשל, נטען כי סולטאן מכר לקייס דהאמשה, במספר הזדמנויות, רימוני הלם תמורת 300 שקל עבור כל רימון. לאחרים הוא עשה קצת "הנחה", ולפי כתב האישום, הוא אף פנה במקרים מסוימים לאחרים והציע להם לקנות רימונים, אבל לא תמיד העסקאות יצאו אל הפועל.

באישום החמישי בכתב האישום נטען, כי ב-29 באפריל פנה עבאס לסולטאן, וביקש לקנות ממנו אקדח. השניים, כך נטען, סיכמו על מחיר של 25 אלף שקל, וסולטאן פנה למפקדו חביש וביקש ממנו את אקדחו. חביש, טוענת התביעה, אמר לו שהאקדח אינו ברשותו, ולכן העסקה לא יצאה אל הפועל.

סולטאן מואשם גם שאפשר לבני משפחתו, ולנאשמים נוספים בפרשה, לירות בעזרת רובה ה-M16 המקוצר שהחזיק במסגרת שירותו. נטען עוד, כי ב-30 באפריל השנה, אמו התקשרה אליו והודיעה לו כי כוחות משטרה רבים נמצאים באזור הבית. סולטאן, כך נטען, חשש שמצבור הנשק שלו יאותר, ולכן העביר אותו למקום אחר.

לפי אחד האישומים, סולטאן ביקש ממפקדו חביש למכור לו כדורי רובה, וכאשר זה דרש שבעה שקלים עבור כל כדור, הוא טען כי הוא יכול להשיג כדורים בחצי מחיר. או אז, טוענת התביעה, חביש אמר לפקודו, כי במידה וישיג כדורים במחיר כזה, הוא יקנה ממנו בעצמו.

קטטה, מסעדה ונקמה

אחד האישומים בכתב האישום מתאר קטטה שהתרחשה ב-29 בדצמבר 2013 במסעדה בכפר ריינה, במהלכה נפגע הנאשם מוחמד דהאמשה בפניו. הנאשם, כיום אסיר המרצה מאסר בפועל, פנה במהלך הקטטה לבעל המסעדה וביקש ממנו סכין, אולם לפי כתב האישום, בעל המסעדה סירב. למחרת, כך נטען, שב דהאמשה למסעדה וביקש מבעליה את פרטי המעורבים בקטטה, אולם זה סירב, ודהאמשה איים כי ישוב למסעדה ויירה עליה.

לפי כתב האישום, מוחמד דהאמשה חבר לאזהר ולהייתם דהאמשה, והגיע יחד איתם לקרבת המסעדה ב-3 בינואר 2014. לפי כתב האישום, השלושה, או חלק מהם, ירו לעבר המסעדה באותו היום, בזמן שהיו בה עובדים, ביניהם גם בעל המסעדה ובנו.

באישום נוסף נטען, כי בנובמבר 2014 נפגשו אזהר והייתם דהאמשה עם בן משפחתם קייס. השלושה, כך נטען, החלו לירות ברובה M16 בתוך כפר כנא, על מנת לבדוק אותו, וכאשר תושב המקום יצא מביתו כדי להעיר להם, בין הצדדים התפתח עימות מילולי. בעקבות העימות הזה, טוענת מח"ש, השלושה הגיעו עם כלי נשק לקרבת הבית חצי שעה לאחר מכן, ירו לעברו וזרקו לעברו שני רימוני הלם.

אזהר והייתם דהאמשה, נטען, החזיקו באמצעי לחימה רבים ונהגו לירות בהם בתוככי כפר כנא, בין היתר בשטחים פתוחים ובמקרה אחד לפחות על לבנה ששימשה כמטרה נייחת. כתב האישום מתאר באחד המקרים, כי הקטין הנאשם בפרשה הבחין בשניים, ביקש להצטלם עם הנשק שהחזיקו, והם הסכימו.

ואיפה שאר הנשק

מלבד כתב האישום הפרקליטות הגישה גם בקשה להארכת מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים. בבקשה נטען בין היתר, כי בידי הפרקליטות ראיות טובות להוכחת אשמתם של הנאשמים. כך למשל, רימוני ההלם שנתפסו על ידי המשטרה והודאות של חלק מהנאשמים במיוחס להם, כולל הפללת נאשמים אחרים בפרשה. בידי הפרקליטות גם הקלטות שיחות בינו לבין נאשמים אחרים.

בנוסף, לפי הפרקליטות סולטאן דהאמשה הודה בפני מדובבים במיוחס לו והפליל אחרים, וכך גם אחד הנאשמים האחרים שהודה בפני מדובב. מלבד זאת, המשטרה שלפה מתוך טלפונים סלולאריים של הנאשמים תמונות המחזקות לכאורה את חומר הראיות נגדם.

"העבירות סיכנו באופן ממשי אזרחים חפים מפשע והפרו את שלוות חייהם, ובמספר מקרים אף בוצע ירי על מנת להלך אימים על אזרחים", טענה הפרקליטות בבקשה והדגישה פרט מעניין: עיקר הנשק עליו מדובר בכתב האישום טרם נתפס. לכן, טוענת הפרקליטות, שחרור הנאשמים עלול לפגוע בחקירה ולהביא להמשך מעשיהם ואף להסלמתם.