הנאשם שיקר, המתלוננים שיקרו יותר

הבית אליו נורו היריות (מוקף בעיגול: הרכב שספג יריות רבות)

בית המשפט המחוזי בנצרת זיכה (22.11) מחמת הספק את עבד אלקאדר זועבי (29) מהכפר טמרה יזרעאל, מכל העבירות שיוחסו לו, בהן חבלה בכוונה מחמירה, ירי באזור מגורים, החזקת סכין שלא כדין, היזק במזיד ועוד.

כתב האישום הוגש באמצעות עו"ד בני משה מהפרקליטות ותוקן שלוש פעמים. נטען בו כי בלילה שבין ה-25 ל-26 בדצמבר 2015 הגיעו מועאד, מוחמד ועיסא זועבי – קרובי משפחתו של הנאשם עימם הוא מצוי בסכסוך קרקעות ממושך – סמוך לביתו של הנאשם כדי לבדוק את מצב ביתו של מועאד הנמצא ליד.

מכתב האישום עולה, כי הנאשם הבחין בהם עוברים, יצא מביתו, נכנס לרכב וכשהגיע למקום הימצאם דקר את המתלוננים ואיים עליהם. מכתב האישום עלה, כי הוא ניסה לדקור את עיסא, דקר פעם אחת את מועאד, ופעמיים את מוחמד. למשמע זעקותיהם, כך נטען, יצא עבד אלרחמן זועאבי, דודם של המתלוננים, ואז עזב הנאשם את המקום, לא לפני שאיים עליהם ועל עבד כי יחורר בירי את ביתו וישרוף אותו.

חוקר המשטרה בתוך הבית שליו נורו היריות

עוד נטען בכתב האישום, כי בהמשך – סמוך לשתיים בלילה – הגיע הנאשם לביתו של עבד אלרחמן עם נשק שאינו ידוע, ירה 57 כדורים לכיוון הבית, ניפץ זגוגיות, חורר את מכוניתו וגרם נזק רב לרכוש.

עבד אלקאדר, שיוצג על ידי עורכי הדין משה סוחמי, טל ליטן וקארינה אבל, טען כי כלל לא היה בביתו בשעת האירועים, וכי שהה בבית חבר באום אל פאחם. עוד הוא טען, כי ברח כאשר הגיעה המשטרה, מאחר שבעבר כבר העלילו עליו עלילות שווא.

עו"ד משה סוחמי	עו"ד טל ליטן	השופט ג'ורג' אזולאי

השופט ג'ורג' אזולאי קיבל את טיעוני הסנגורים בחקירות הנגדיות וזיכה כאמור את הנאשם, מחמת הספק. "אקדים ואומר כי מחומר הראיות בכללותו לא ניתן לבסס את הרשעת הנאשם במיוחס לו", כתב השופט, "עת לא נפרסה בפניי תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו מעל לספק סביר".

השופט לא האמין גם לגרסת הנאשם, אולם הסביר כי "שקרי הנאשם ועדיו יכולים לחזק את ראיות התביעה כאשר ישנה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו, ולא כאשר זו איננה. במידה והיו בפניי מספיק ראיות להוכחת אשמת הנאשם, היה בשקריו כדי לחזקן".

השופט אזולאי לא הסתפק בכך, ומנה הן את שקרי עדי התביעה, שלדבריו סתרו לא רק האחד את השני, אלא אף סתרו בבית המשפט את גרסתם שלהם בחקירת המשטרה. כמו כן מנה גם את שקרי עדי ההגנה. "לא מצאתי את עדי התביעה אמינים עליי", כתב. "מרוב רצון להפליל את הנאשם… סותרים את עצמם… במקרה זה בולט רצון שני הצדדים להגזים ולנפח את שהיה, תוך הטלת האשמה האחד על כתפי השני… לא מיותר לציין כי אף את גרסת הנאשם והראיות אשר הובאו מטעם הנאשם לא מצאתי אמינות…".

בסיכומו של דבר הסביר השופט אזולאי כי "אין בשקרי הנאשם כדי לסייע למאשימה בהוכחת האשמה, שכן המאשימה לא עמדה בנטל, ושקרי ההגנה יש בהם כדי לסייע ולחזק את מה שיש, לא את מה שאין".