 |
| השופט ישעיהו שנלר |
ועדת האיתור לתפקיד נציב הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות המליצה ביום שלישי לשרת המשפטים על מינוי סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט ישעיהו שנלר, כמחליף של הנציבה הילה גרסטל, שעזבה בטריקת דלת. לאחר שהשרה איילת שקד בירכה את שנלר לרגל כניסתו הצפויה לתפקיד, והביעה ביטחון בכך שיעשה עבודה טובה, צץ מכשול בדרך למינוי: השופט פנה לוועדת האיתור והצביע על קשר משפחתי חדש שלו, שעשוי להוות ניגוד עניינים.
בוקר לאחר המינוי הרשמי, פנה השופט שנלר לוועדת האיתור והודיע, באיחור, כי נישא לפני שבוע ובנה של רעייתו הטרייה הוא פרקליט במחוז חיפה. בעקבות הגילוי, השרה שקד ביקשה מיו"ר ועדת האיתור, אמי פלמור, לדון במינוי שנית, ובשעות הערב של יום רביעי, בתוך פחות מ-24 שעות, הודיע השופט שנלר כי הוא מוותר על התפקיד.
השופט שנלר היה המועמד המועדף על השרה שקד, וועדת האיתור בחרה בו לאחר שראיינה גם את נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת דבורה ברלינר, ואת סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז, השופט אילן שילה. בוועדת האיתור מכהנים כאמור מנכ"לית משרד המשפטים, פלמור, וכן המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, הפרופ' למשפטים גבריאלה שלו, שלמה גור ונתי לויט.
לוועדת האיתור הוגשו 12 מועמדויות, מתוכן נפסלו שמונה. מבין ארבעת המועמדים שנותרו החליטה הוועדה לזמן שלושה לראיון, ולפנות לשלושה שופטים נוספים בבקשה שיציגו את מועמדותם. מבין השלושה אליהם פנתה הוועדה הציג את מועמדותו שופט אחד.
הוועדה סברה כי במינוי הנשיאה ברלינר לתפקיד קיים ערך מוסף, בשל הישגיה המקצועיים וניסיונה הרב, ולאור היכרותה רבת השנים עם עבודת הגופים המבוקרים. יחד עם זאת, גם בתה של השופטת ברלינר מכהנת כפרקליטה בפרקליטות המדינה ומידע זה הוצג לוועדה בזמן. בנסיבות אלה, קבעה הוועדה כי מינוי השופטת ברלינר לא אופטימלי, יטיל מגבלות רחבות על תפקודה, ובשל רגישות התפקיד והצורך בהבטחת אמון הציבור בעבודת הביקורת, מוטב לבחור במועמד אחר.
הוועדה המליצה כאמור על השופט שנלר, בשל יכולותיו המקצועיות הגבוהות ביותר, המזג השיפוטי, הנסיון הרב, ההיכרות הרחבה עם המערכת המשפטית ואישיותו. מאז 2003 מכהן השופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב כחבר הרכב בתיקי פשע חמור, כאב בית הדין בהרכב ערעורים אזרחיים וכאחראי על המחלקה האזרחית. בשנת 2013 מונה לסגן נשיא בית המשפט.
מינוי נציב הביקורת על מייצגי המדינה בערכאות קצוב לתקופה של שש שנים וטעון את אישור הממשלה.
