המדובב שהותיר "חור שחור"

קרחת בוהקת. מחמוד מסארוה

"חור שחור גדול". כך הגדיר שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, את מצב תיק הרצח של מחמוד מסארוה, גם אחרי שמסארוה הורשע ברצח דודו, פה אחד, כבר פעמיים על ידי בית המשפט המחוזי. בפעם הראשונה שנשמע הערעור על הרצח, החליט בית המשפט העליון להחזיר את התיק אל המחוזי, לשמיעת ראיות נוספות. בפעם השנייה, אחרי ההרשעה החוזרת בהרכב שבראשות השופט אברהם טל, עדיין התקשה בית המשפט העליון לאשרר את פסק הדין, או לדחותו.

שופטי העליון אמרו שהתיק מלא בבעיות והשוקת שבורה, ולאחר דיון של כמעט ארבע שעות והפסקה להתייעצות, העלה השופט סלים ג'ובראן הצעה בפני הצדדים: להמיר את עבירת הרצח בה הורשע מסארוה בסיוע לרצח, ולגזור 14 שנה במקום מאסר עולם. שני הצדדים, ובמיוחד המדינה, התקשו לעכל את הפשרה המוצעת, והשופטים נדרשו להפעיל "לחץ פיזי מתון" על מנת שהיא תתקבל .

השופט צבי זילברטל הזכיר לצדדים: "לא ניתן לשכוח שהרכב של המחוזי ישב והרשיע פעמיים, אנו לא מרבים להציע הצעות כאלה, אך יש מצבים שבהם מיצוי הדין יכול להביא לתוצאה לא ראויה".

השופט יצחק עמית פנה לסנגור, עו"ד אורי בר עוז, ואמר לו: "בהנחה שהתביעה תסכים, אדוני עשה היום דבר מאוד דרמטי. בהנחה שיהיה שליש, לנאשם (שכלוא כבר שש שנים – ז"ק) יש סיכוי לצאת מהכלא בתוך 3-4 שנים. זה הישג משמעותי".

בסופו של דבר, לאחר פסק זמן של חודש לתשובה, המדינה התרצתה והשופט עמית אמר לעו"ד בר עוז: "עשיתם היסטוריה". אכן, לא בכל יום מבטל בית המשפט העליון הרשעה ברצח באותו התיק, פעמיים.

תקדים על שמו. יוני אלזם

אמא יקרה לי

נגד מחמוד מסארוה (בן 30 כיום) הוגש כתב אישום על רצח דודו אחמד טהא ב-20 בספטמבר 2008. באותו יום רבה אמו של מסארוה עם אחיה עקב סכסוך ירושה. האח צעק עליה, קילל אותה, גירש אותה מהבית, היכה אותה וזרק עליה כסא. מסארוה, לפי כתב האישום, שמע על כך ויצא מטייבה לכיוון מגורי הדוד בכפר קאסם, מצויד באקדח 9 מ"מ, וכשלצדו ברכב אדם נוסף. מסארוה הגיע תחילה למסעדה שבבעלות הדוד, אך לא מצא אותו שם. אחר כך, לפי כתב האישום, הוא נסע לבית הדוד, המתין לו שם, וכשזה הגיע עם ג'יפ הלנדרובר שלו, הוא חלף על פניו, הסתובב, התקרב וריסס אותו בכדורים. מסארוה הורשע ברצח באוקטובר 2010, ושוב במרץ 2014, לאחר שהתיק חזר לדיון נוסף בבית המשפט המחוזי בלוד. הרכב השופטים שהרשיע אותו פעמיים הורכב מהשופט טל, מאחיקם סטולר ורות לורך.

ועכשיו, מהפך

שני אדנים היו למהפך בעליון, ולהרשעה בעבירה המופחתת של סיוע לרצח, כאשר האדן העיקרי הוא התפקיד שמילא המדובב בתיק, ולטענת ההגנה השתיל הודאה בפיו של מסארוה. אדן שני – ראיות מהזירה שלא תאמו כלל את ההודאה הזו.

לאחר הכחשה ראשונית, מסארוה הודה בפני החוקרים: "יריתי מתוך הגנה עצמית, אחרי שדודי שלף אקדח, ובמהלך המאבק נפלטו כדורים שפגעו בו". בבית המשפט הוא שינה גרסה, וטען שאדם אחר שהיה איתו ברכב הוא הרוצח, אך את זהותו לא היה מוכן למסור. לטענתו, הוא לא הגיע כלל אל זירת הרצח, ואותו "אחר" שירה בדוד הוריד אותו בדרך. השופטים במחוזי העדיפו את ההודאה שמסר במשטרה תוך דחיית הטענה להגנה עצמית.

לאחר ההרשעה הראשונה, מינה מסארוה סנגורים חדשים – את עורכי הדין אורי בר-עוז, נדיר ברנסי וגיא שמר, וצוות ההגנה חשף בערעור כי התביעה הסתירה מבית המשפט את הרקע להודאה של מסארוה – השיחות שניהל לפני כן עם המדובב, ואשר תמליליהן לא הוגשו לבית המשפט. הסנגורים דרשו להחזיר את התיק להשלמת שמיעת הראיות.

כשהוגשו התמלילים מהשיחות עם המדובב, התברר שמסארוה סיפר כי עצרו את אמו בחשד לרצח, והוא ראה אותה צועקת ובוכה. מסארוה אמר למדובב: "עצרו אותי על משהו שלא עשיתי. שיהרגו אותי, אני יכול לשבת כמה שצריך, העיקר שישחררו את אמא".

המדובב הציע לו לקחת אחריות "ולשחרר את אמא" אבל לטעון להגנה עצמית: "אם היית אומר, אני רבתי עם הבן אדם, והוא רצה לירות בי, ואני הסתובבתי והוא ירה עליי, אתה מבין? אני לא רציתי יעני להרוג אותו אבל הוא מת. אתה מבין? זה הריגה. זה לא עובר את השבע שנים. ויש חופשות ומורידים גם שליש ומינהלי".

המדובב "הסביר" לו גם ש"עורכי הדין לא רוצים עסקה. הם רוצים כסף, רוצים משפט ארוך, אתה מבין? אלה בני זונות גדולים. הם היחידים שמרוויחים במשפט. הם רוצים שתלך ותחזור, וכל פעם זה 500 דולר… אם אתה מסדר עכשיו עסקה, בא קצין החקירות הגדול. אתה מסיים את זה, ואחר כך אתה מכניס את העורך דין".

אבל גם לאחר הגשת התמלילים האלה, שופטי בית המשפט המחוזי לא התרשמו שהמדובב הפעיל לחץ אסור או שתל גרסה כטענת ההגנה, ולדבריהם הוא רק "השיא עצות לנאשם", לבנות סיפור של הגנה עצמית, ולא יותר מכך. השופטים ציינו את סירובו של מסארוה למסור גרסה חדשה מפורטת ולזהות את הרוצח, וקבעו כי הוא לא מסר אף לא גרסה קוהרנטית אחת.

עו"ד אורי בר-עוז	עו"ד נדיר בראנסי

בסיבוב הרביעי והאחרון של התיק, בערעור הנוסף בבית המשפט העליון, הכריעו את הכף שלוש טענות עיקריות.

עו"ד בר-עוז: "מעבר לטענה של השתלת גרסה, ביקשנו ליישם את 'תקדים יוני אלזם' – מהתיק שבו בית המשפט העליון זיכה את אלזם לפני כמה שנים מרצח חנניה אוחנה (אחרי שאלזם לא היה כבר בין החיים). בית המשפט העליון פסל את הודאת אלזם שהתקבלה במחוזי, בגלל שני המדובבים שהוצבו בתאו ודחקו בו להתעלם מעצות סנגורו, ולהודות ברצח. שופטי העליון קבעו כי המדובבים שידלו אותו באופן פסול שחתר תחת זכויותיו הבסיסיות, ובהן זכות ההיוועצות".

"טענה נוספת שהתקבלה בערעור שלנו היא שההודאה שמסארוה מסר ואחר כך חזר ממנה לא עמדה במבחן הראיות החיצוניות. אף פרט שהוא מסר בהודאתו לא תאם את זירת הרצח, ועדי ראייה מסרו עדויות שפרטיהן סתרו לחלוטין את תיאוריו. בנוסף, העדים תיארו את הרוצח כבעל 'שיער קוצים עם ג'ל', בעוד מסארוה תועד בליל הרצח במקום אחר עם קרחת בוהקת".

במהלך הדיון בעליון, שאל השופט עמית את עו"ד בר-עוז: "בהתחשב בזה שהנאשם לא נתן גרסה מפורטת, והעלים את זהות ה'אחר' (שלדבריו נסע אל הדוד וירה בו), למה שהוא לא יהיה למצער שותף?”. השופטים הצביעו על הבעייתיות שבהודאת מסארוה עליה התבססה הרשעתו, ועם זאת הבהירו כי אין לדעת מה תהיה תוצאת הכרעתם ובכל מקרה לא ירגישו נוח עם זיכוי מלא: "יש אותו חור שחור, השאלה הטהורה היא מי ירה, אך אינני רוצה עוד פסק דין דמוי אלזם", אמר השופט עמית. השופט זילברטל הוסיף "יש מצבים שבהם מיצוי הדין יכול להביא לתוצאה לא ראויה וכאן גם האינטרס הציבורי וגם אינטרס ההגנה הוא להביא לפתרון מוסכם”.