המגזר הפרוע

ירי כדורים נותבים באום אל פאחם (לסרטון המלא – לחצו כאן)

במהלך טקס חינה שנערך באולמי "אל-ריף" באום אל פאחם לפני 10 ימים (22.9), בהשתתפות כ-200 חוגגים, נכנס לאולם תושב העיר (38) ועל רקע לא ברור ירה לעבר החוגגים. מהירי נפצע אנושות חוסיין מחאג'נה, אחיו של החתן המיועד, וצעיר נוסף נפצע באורח בינוני. מחאג'נה הובהל לבית החולים ושם נקבע מותו. החשוד ברצח הסגיר עצמו למחרת בבוקר למשטרה, ומעצרו הוארך בבית המשפט.

אמנם טרגדיה כזו לא מתרחשת בכל יום, אבל גם תושבים באום אל פאחם מסכימים, כי תופעת הירי בעיר, כמעט מידי לילה, הולכת ומתגברת, ואסונות נוספים מהסוג הזה הם רק עניין של זמן. העובדה שגורמים שונים אוגרים כלי נשק בקצב מסחרר ממש, והידיעה שגם אנשים "נורמטיביים" מחזיקים בנשק אישי להגנה עצמית, לא מבשרת טובות.

מי שחשב שהטרגדיה בטקס החינה תביא לשינוי כלשהו, טעה בהחלט. הנה, בערב שישי האחרון (8.10) קולות ירי הרעידו את העיר כולה במשך רבע שעה, וגרמו ללא מעט תושבים לצאת אל מרפסות וחצרות הבתים, בניסיון לאתר את המיקום ממנו נורו היריות. במקרה הזה, למרות שעת לילה חשוכה, הכדורים "הנותבים" נקלטו בלא מעט מצלמות של טלפונים סלולאריים. "זה כמו מלחמה", אמר אחד התושבים המודאגים, וכיוון בדבריו לא רק לערב הזה. "כל יום יש משהו, אבל מורגשת הסלמה", הוא הוסיף.

באום אל פאחם, כמו גם ביישובים רבים אחרים במגזר הערבי, הירי בחתונות ובשמחות אחרות – "פנטזייה" בשפת היורים – עדיין מקובל. "ככה הערבים, אם יש חפלה – יש ירי", אומר אותו תושב, "זו חשיבה כזו, מנטאליות. תראה שזה לא רק באום אל פאחם, ולא רק בישובים ערבים בישראל, אלא גם במדינות ערביות".

הירי בשמחות הוא לא הירי היחיד בלילות. בשטח הפתוח שבין אום אל פאחם לישוב מי עמי השכן, מבוצע ירי כמעט מדי ערב. בדרך כלל מדובר ב"ניסוי כלים" שעורכים המחזיקים בנשק שלא ברישיון ואינם יכולים לבדוק אותו במטווח רשמי. "אתמול היתה למשטרה הזדמנות פז. עוד ועוד ירי, ברציפות, עם כדורים נותבים באוויר שראו בכל העיר. מקור הירי ידוע", סיפר אותו תושב. 

גם תושבים מהיישוב מי עמי התלוננו לא פעם על כדורים שהגיעו אל הישוב, בטעות או בכוונה. "יום אחד עוד ייגרם אסון", נוהגים לומר שם, וכמו אותו מקומי מאום אל פאחם, גם שם אומרים כי נקודת הירי ידועה, גם למשטרה, ולמרות זאת הירי נמשך. "יש למשטרה אמצעים והיא לא משתמשת בהם", טוענים תושב האזור. "מתקשרים למשטרה כשיש ירי, הם מגיעים, עושים סיבוב ומסתלקים. אז הירי חוזר. באום אל פאחם זה בדרך כלל מאותו מקום וגם אם לא – יש להם כלים לאתר מאיפה הירי מגיע. עובדה שכאשר היה ירי לכיוון כביש 65, בתוך שעתיים, באמצעים מיוחדים, המשטרה איתרה ולכדה את האחראים".

"ניסיתי בעצמי בחתונה", אומר תושב אום אל פאחם, "התקשרתי, הם (השוטרים) באמת באו, וכמו שבאו הם גם הלכו. המשטרה תמיד אומרת: 'בואו תעזרו לנו. אם אתם לא תעזרו לא יעזור כלום'. אבל הם רוצים שנמסור שמות, וזה לא אפשרי. בכל המגזר זה ככה. לזה אין לנו גב. אנשים כל הזמן מדברים על עזיבה. מיואשים. בסוף 'האנשים הרגילים' יקנו גם הם נשק ויהיה תוהו ובוהו".

חלק מבעלי הנשק במגזר הערבי מחזיקים אותו בטענה שהם זקוקים לו להגנה עצמית, מפני אחרים שהשיגו נשק לפניהם. ביניהם אנשים נורמטיביים, שאומרים אמנם שלא ישתמשו בו, אלא רק להגנה עצמית. כמובן שיש גם מי שמחזיקים נשק רק כדי "להראות מי יותר גבר".  

"קרלו" שנתפס על ידי המשטרה. "טיפה בים"

מעבר חד לפרדיס

אום אל פאחם אינה העיר היחידה במגזר הערבי שבה הפכו היריות בלילות לדבר שבשגרה. ישוב ערבי נוסף שבולט בדיווחים של המשטרה בכל הקשור לעבירות אמל"ח הוא פרדיס. ביישוב השכן לזכרון יעקב אומרים, כי תופעת האמל"ח יצאה כבר מזמן משליטה, ולמרות שהמשטרה מנסה (ולעיתים מצליחה) להילחם בתופעה – מדובר רק ב"טיפה בים".

תופעת הירי בלילות הגיעה עד לבג"ץ. לפני שלוש שנים, תושבים הגישו יחד עם המועצה המקומית עתירה נגד המשרד לביטחון פנים והמועצה המקומית פרדיס, בה הם טוענים לאזלת יד של הרשויות בכל הקשור לטיפול בירי מהשמחות בפרדיס. לא רק הרעש כתוצאה מהיריות מדאיג את השכנים מזכרון יעקב, אלא גם הסכנות כתוצאה ממנו. בכל זאת, מלבד הירי בחתונות ובשמחות אחרות, גם "ניסויי כלים" ליליים בפאתי הכפר, בשטחים שמול המושבה שעל ההר, מטרידים את תושבי האזור. כך גם אירועי ירי אחרים, שהפכו יותר ויותר תכופים, וכך גם דיווחי המשטרה, מפעם לפעם, על מציאת אמצעי לחימה ב"סליקים" בכפר.

הנה למשל, באוגוסט האחרון הגישה פרקליטות מחוז חיפה כתב אישום, בו טענה כי נער בן 14 מפרדיס שימש כבלדר אמצעי לחימה. ליתר דיוק, מדובר היה במקלע מאולתר מסוג "קרלו" 9 מ"מ, אותו תפסו שוטרי זכרון יעקב בפשיטה על דירתו של תושב פרדיס. הנשק הוסלק בתוך ארון יחד עם 237 כדורים, על ידי אותו נער, תלמיד כיתה ט'.

השר לשעבר, יצחק אהרונוביץ'

העתירה לבג"ץ, שהוגשה לפני כשלוש שנים, היא הוכחה לכך שלא מדובר במגמה חדשה יחסית, אלא דווקא בתופעה ישנה שהמשטרה מתקשה להתמודד מולה. על כך אפשר ללמוד גם מהסיפור הבא.

בעת שכיהן כשר לשעבר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ' ביקר בפרדיס. בחדר הישיבות של בניין המועצה המקומית התכנסו אישי ציבור וגם תושבים, שהתרכזו בנושא אחד עיקרי: אמל"ח. הם סיפרו על ירי בלתי פוסק בלילות, על חמושים שמסתובבים בכפר באין מפריע, על רובים, על אקדחים ועל שאר אמצעי לחימה, שנאגרים בקצב מסחרר. אהרונוביץ', שטרם הקריירה הפוליטית שלו היה סמפכ"ל המשטרה, הבטיח לטפל בבעיה באופן מיידי. "זאת תחושה קשה בשבילי, שאני יוצא מפה אחרי ששמעתי שיורים ויורים ויורים – ואין מושיע", אמר לנוכחים, "לא יעזור שום דבר: אני אומר את זה למפקד התחנה ולמפקד המחוז – חייבים לטפל בישוב הזה ממחר בבוקר. בימים הקרובים אתם תראו פה דברים אחרים".

השר זכה למחיאות כפיים סוערות ותשואות ספונטניות מצד הנוכחים, בהם גם תושבים, והמשיך: "לא יהיו רחמים. אל תבקשו סליחות, אנחנו נפעל ביד קשה למרות שמסתירים את הכלים בכל מיני מקומות. אתם העליתם את הבקשה, ואני אדאג שיהיה טיפול, ויהיה טיפול. ייקח שבוע, ייקח חודש, ייקח חודשיים. אני סומך על מפקד המחוז וייכנסו לפה, ויחפשו פה. יעברו חצר-חצר, בית-בית וחדר-חדר, עד שיימצאו את הכלים האלה. יענישו פה ויגישו כתבי אישום פה".

כמו העתירה לבג"ץ, גם מאז ביקורו של אהרונוביץ' חלפו כשלוש שנים, ומסתבר שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. גם השר הנוכחי, גלעד ארדן, מודה שבעיית האמל"ח והירי במגזר הערבי, מהווה את אחד האתגרים היותר גדולים של המשטרה.

ניצב ג'מאל חכרוש עם השר ארדן והמפכ"ל אלשיך

מחכים לתחנות

יש לציין, כי לפחות מהפה ולחוץ, המשטרה אינה חובקת ידיה ומנסה להילחם בתופעת האמל"ח במגזר. זאת ועוד, השנה הוקמה במשטרה המינהלת לשיפור השירות במיגזר הערבי, בפיקודו של ניצב ג'מאל חכרוש.

זאת ועוד, מפקד מחוז חוף, ניצב עמוס יעקב, הכריז לאחרונה על שלוש תחנות משטרה חדשות שיוקמו בשיתוף המינהלת בישובי המיגזר הערבי. סמוך לתחנת הכבאות של בקה אל גרבייה תוקם לפי התוכניות תחנה אחת, בג'דיידה-מכר שבגליל המערבי תוקם אחת נוספת. תחנת ג'סר א-זרקא שתוקם בכניסה לישוב, תשרת גם את פרדיס ועל פי התוכנית גם את קיסריה. 

זאת ועוד, ניצב יעקב הבטיח שכמות כוח האדם בתחנת משטרת אום אל פאחם תוכפל. כיום, מודים גם במשטרה, התחנה המקומית קורסת תחת העומס ושואבת כוחות מתחנת האם שלה – משטרת עירון. למרות כל זאת, באום אל פאחם עדיין ספקנים באשר להתמודדות מול הירי. "הם אומרים את זה, הם מדברים על תקציבים, אבל בפועל עוד לא ראינו שום דבר".

במינהלת לא יכחישו: הקמת מבנה לתחנת משטרה, ואיושה, אינם עניין של "מהיום למחר". במציאות, גיוס שוטרים מהמגזר הערבי נמשך בעצלתיים, וגם הכשרתם תיקח לפחות כשנה. אנשים רוצים תוצאות. בינתיים – בשטח אין מספר גדול יותר של שוטרים.

עד שתקום תחנת ג'סר א-זרקא. יעקב הבטיח כוח אדם וניידת לסיור של 24 שעות בכפר, שנחשב אף הוא למוקד אמל"ח בעייתי. בינתיים ההבטחה לא מומשה.

סיפורי אמל"ח על ג'סר א-זרקא לא חסר. הנה למשל בסוף השבוע, תושב הכפר, כבן 30, מוכר למשטרה שאחיו נרצח לפני שנה, נורה אף הוא ונפצע קל.

למעשה, לא חסרות דוגמאות מרחבי הצפון כולו. הנה כמה מסוף השבוע.

באבו סנאן נורו יריות בערב שבת ונפצע קשה צעיר בן 27 מכפר יאסיף, כשישב ברכבו בכיכר הזימה.

צעיר בשנות העשרים לחייו נורה בפלג גופו התחתון ונפצע קל בכפר מכר.

רצח כפול בכפר ראמה ביום חמישי: אנואר פארס (46) וסעיד סמעאן (25) נורו למוות. לפי השמועות ברחוב, האירוע קשור לכתב אישום שהוגש באותו יום לבית המשפט המחוזי בנצרת, אבל איש לא ממש יודע, ובכפר האירוע עדיין בגדר תעלומה. לבקשת המשטרה, בית משפט הוציא צו איסור פרסום גורף על החקירה.

בפרדיס, נעצר צעיר בן 20 בחשד להחזקת תת מקלע "קרלו". 

"התופעה הולכת ומתגברת", מסכם אותו תושב מקומי מאום אל פאחם, "זה לא היה ככה לפני עשרים שנה ואומרים לי שזה בטח לא היה ככה לפני שישים שנה. עכשיו כל החשבון של אנשים זה לשרוד את היריות. אולי רוצים שאנחנו נתעסק באלימות הפנימית ואז אולי לא נתעסק בדברים יותר חשובים – כמו פוליטיקה לאומית למשל".