לקראת חגי תשרי יצאתי לטייל בין מסדרונות הרוח. הפלגתי בדמיוני אל שבילי הגליל, שם הבחנתי במטרת הבריאה מבעבעת מהפילוסופיה היהודית בה יכול כל סוף להפוך לאינסוף.
האר״י הקדוש, רבי יצחק לוריה, האיר את עיני בחוכמת הקבלה ופתח סתימות בצינורות הלא נודע.
הרמב״ם, רבי משה בן מימון, רופא התזונה הפליא בי מתורתו, הכניס בי את האסור והוציא את המותר. כל מחלות האדם, טען, נולדים מתזונתו. הרעב צודק אבל בסמטאות הגוף גם סילוק הפסולת הוא מרכיב חשוב במעגל הנכנס והיוצא.
בסיורי בגליל פגשתי גם את רשב״י, רבי שמעון בר יוחאי, יחד עם בנו אלעזר, אשר הכניסוני כלאחר כבוד למערתם, השקוני ממעין החיים והאכילוני מעץ החרובים. בין לבין הפליאו בי מסודות הבריאה, מחזור חיים בעולמות רוחניים, והורוני, כי שני פיות לאדם, האחד רוחני והאחר גשמי.
בין מסדרונות הרוח שמעתי על חכמת הנסתר. בין הרוחות של הרמב״ם, האר״י והרשב״י הרי ינקתי את יהדותי.
אני שומע קולות ממרחקים, מדרכים לא נודעות, ברוחי חשבתי שהגעתי לעולם כנוע לדממה, ולפתע, חוכמה מתפרצת מבעד לחומות השתיקה. כאשר ירדתי במדרגות הזמן שמעתי ברחובות את קול צעדי הרוח, לרגע חזרה ילדותי מין השכחה, הלכתי לעבר כדי ללמד את העתיד ונוכחתי, כי הכל רגוע ואני התאשרתי בגעגוע.
 |
| שני פיות. עו"ד יגאל כהן |
